קריאת התורה וספר תורה


קריאת התורה וספר תורה/מאיר אביטן  


יט: "ספר תורה "  

ספר תורה אצל יהודי מרוקו לא היה נתון בתוך תיבת עץ אלא גלול סביב שני עמודי עץ והיריעות היו עטופות בבד לכל אורך ספר התורה   .

כנער זכורני ספרו של רבי חיים שושנה זצ"ל שכתבו בידו , ספר זה הייתי  מלווה במשך שנים, כל שבת מביתו לבית הכנסת. והספר לא היה מונח בתוך ארגז אלא כפי שתואר לעיל וכך גם נוהגים האשכנזים אולם בשונה לאשכנזים היה עטוף כל ספר התורה  ביריעות בד וכל זאת בכדי שלא יגעו בגוף ספר תורה ללא הפסק של בד או מטפחת .

ספר התורה שהכניס אבי היה כבר כמנהג המקום וכבר נהגו לעשותו בארון עץ , אולם גם הספר היה עטוף ביריעות בד לכל אורך הקלף,  ואמר אבי עליו השלום שעל דרך האמת היא כפי הספר של רבי חיים שושנה זצ"ל .

כ: "לפני  הגבהת ספר תורה "  

זכורני שהיו שואלים אותו מה הפסוקים שאומרים  לפני הגבהת ספר תורה, שהיה הוא בעל הקורא לאורך שנים .

בשבת מתחיל :

"ישמחו השמים ותגלה ארץ ויאמרו בגויים ה' מלך ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה למען משפטיך

ביום חול : מתחיל מכאן :

"על הכל יתגדל ויתקדש יתברך ויתרומם ויתנשא שמו של של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא , בעולמות שברא העולם הזה והעולם הבא, כרצונו וכרצון יראיו וכרצון כל עמו בית ישראל. תגלה ותראה מלכותו עלינו במהרה ויחון ויחוס וירחם על פלטתנו ועל פלטת עמו בית ישראל בחן ובחסד ברחמים וברצון ואמרו כל העם אמן. הרחמן הוא יחזיר שביתנו ושבית עמו בית ישראל במהרה בימנו ויוציאנו מכל צרותינו לרווחה ומאפלה לאורה בקרוב ואמרו כל העם אמן . יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם. כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו.

ומגביה ואומר : וזאת התורה... ונהג להשתחוות מול ספר התורה.

קטע זה בתוכנו דומה לתוכן הקדיש .

כא: כאשר מוציאים יותר מספר אחד     

כשהיו מוציאים יותר מספר אחד הראשון מגביהים וכאשר מעלים לקרוא בספר השני היה אומר  את הפסוק הזה:

"ה' אלהים צבאות, השבינו אליך ונושעה"

אין כאל ישורון רכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים"

כב: הברכה לעולה לתורה  "ה' עמכם "

כשהיה עולה לתורה היה פותח ואומר : השם עמכם" ולא אומר את השם אדנו"ת והקהל עונה "יברכך השם"

יש הפותחים בלשון "רבנן ברכו" אולם מנהגי מרוקו לומר " השם עמכם" וכן לא נאמר בשם אדנו"ת משום שהזוהר אוסר להתחיל את הדיבור בשם ה' , שאין להזכיר את השם הקדוש אלא אחרי מילה שכן כתוב בראשית ברא אלהים . וכן מובא כל המזכיר שם הקב"ה בריקנות טוב לו שלא נברא (עפ"י הזוהר יתרו)

כג: "אמת תורתינו הקדושה"

בכל חייו כאשר היה עולה לתורה הוא היה קורא את הקריאה וכמעט בכל קטע שנקרא  ידע את הקריאה על דקדוקיה וטעמיה , אולם בתקופות שעיניו כהו ולא היה יכול לקרוא מתוך ספר התורה  היה עולה ואינו קורא ולאחר הקריאה היה אומר "אמת תורתנו הקדושה " ומברך את הברכות .

הנוהג הוא שאין העולה קורא את הקריאה עם החזן ועל כן כאשר הוא אומר "אמת תורתנו הקדושה" הוא מאשר שאכן שמע את הקריאה מהש"צ ואינו מברך לבטלה ששמיעתו נחשבת כדין שומע ועונה , ועיין בהמשך לגבי חובת העולה בקריאה בלחש עם החזן.

כמו כן ענין "אמת תורתנו הקדושה" אינה נחשבת הפסק משום שמילים אלו מענין הברכה וכן בפסוק שאומר גואלנו ה' צבאות לאחר ההפטרה קודם הברכות .

אולם הרב עובדיה יוסף כותב : "הנוהגים לומר אמת תורתנו הקדושה .. אין למחות בידם משום הפסק שיש להם על מה שיסמוכו ...ומכל מקום טוב ונכון ליעצם בנחת שלא לאומרו"

כד: העולה לתורה קורא בלחש מבלי להשמיע לאזנו 

העולה לתורה צריך לקרא עם הש"צ אך לא ישמיע לאזנו . כמו בעמידה.

הרב עובדיה יוסף כתב שחייב אדם לקרוא בפיו בלחש את הקריאה מתוך ספר התורה יחד עם החזן ואינו יכול לצאת בשמיעה מטעם "שומע כעונה" . הרב משאש בספרו שמ"ש ומגן (ח"א סימן יא) ציין הערה חשובה וכתב "כיום רבו עמי הארץ שלא רק שאינם יודעים שצריך לקרות בלחש יחד עם שליח הציבור אלא שאינם יכולים לקרא איתו כי אינם יודעים אפילו את צורת האותיות ולא יתכן מלהימנע מלהעלותם לתורה כי אז נצטרך לסגור בתי כנסיות רבים "

כה: עליית קטן לתורה כחלק משבעה קרואים

אבי עליו השלום היה הולך איתי לבית הכנסת "ישמח משה" של רבי מנחם גבאי זצ"ל , שם היו מאפשרים לי לעלות לתורה ולקרא. (כך נהג עימי מהיותי בן 8-11)

כן פסק הרב עובדיה בילקוט יוסף שמותר להעלות קטן לספר תורה בשבתות ובימים טובים והקטן מצטרף לחובת שבעה עולים והוא שהגיע לחינוך ויודע למי מברכים ויכול הקטן לקרוא בעצמו את פרשת עלייתו ...ובמקום שאין מעלין קטן לספר תורה יעשו כמנהגם .

 

כו: הפטרות 

נהגו לשורר לעולה להפטרה "קדושת שבת.."

בשבת ויצא ההפטרה הייתה : "עמי תלואים"

בשבת שמות  ההפטרה הייתה: "הבאים ישרש יעקב"

בפרשת אחרי מות ההפטרה הייתה " התשפוט"

ובפרשת קדושים "הלדרוש" ואם מחוברים אז גם "הלדרוש"

כז: עמידה בעשרת הדברות 

בית הכנסת בו התפללתי בראשותו של הרב חיים שושנה זצ"ל עם מו"ר אבי,  נהגו בשעת קריאת עשרת הדברות  שבפרשת יתרו או ואתחנן וכן בשבועות לעמוד. שעה זו הייתה שעת קודש , חרדה  ורטט עוברת בין הציבור בשעת קריאת עשרת הדברות .

הרב עובדיה יוסף כתב לבטל מנהג זה "ואין מנהג זה נכון עפ"י ההלכה שכתב כבר הרמב"ם שיש לחוש בזה פן יאמרו שדוקא תורה זו מן השמים ולא השאר חס ושלום ...ומכל מקום שתלמידי חכמים הבקיאים יושבים בעת הקריאה ..."

אולם הרב משאש (שמ"ש ומגן ג , או"ח  סימן מא) ..וא"כ המנהג שלנו שלא קבענו שום דבר חדש הוא מנהג עתעק יומים ..ורק מנהגינו לעמוד דפשיטא אין להניח מנהגינו ..ואי אפשר לבטלו אפילו יהיה נגד מרן ז"ל וכ"ש שלא ראינו למרן ז"ל לאסור לעמוד בהם שזוהי מצווה רבה , וכמו שכתוב וירא כל העם וירונו ויעמדו מרחוק ..וא"כ טוב לעמוד כמו שהיה בזמן נתינתם בהר סיני ..." .

כח: עליית קטן לתורה כחלק משבעה קרואים

אבי עליו השלום היה הולך איתי לבית הכנסת "ישמח משה" של רבי מנחם גבאי זצ"ל  ששם היו מאפשרים לי לעלות לתורה ולקרא. (כך נהג עימי מהיותי בן 8-11)

כן פסק הרב עובדיה בילקוט יוסף שמותר להעלות קטן לספר תורה בשבתות ובימים טובים והקטן מצטרף לחובת שבעה עולים והוא שהגיע לחינוך ויודע למי מברכים ויכול הקטן לקרוא בעצמו את פרשת עלייתו ...ובמקום שאין מעלין קטן לספר תורה יעשו כמנהגם .