ההלכות והמנהגים מבוססים על פי דרכיו ומנהגיו של מו"ר אבי מרדכי אביטן זצ"ל וחברו לתורה רבי חיים שושנה זצ"ל שזכיתי בילדותי ובנערותי לראותם בבית הכנסת והייתי צופה בהם...
א: תקיעת שופר בסליחות ערב ראש השנה
בבית הכנסת בו התפללתי נהגו לתקוע בשופר בסליחות של ערב ראש השנה למרות פסק הרמ"א (תקפ"א סעיף ג) שקבע שאין תוקעין בשופר בערב ראש השנה וכן פסק הרב יוסף משאש בספרו אוצר המכתבים ח"ג סימן אלף תשע"ט
ב: ערבית של ראש השנה
ליל ראש השנה שחל ביום חול פותחים בפיוט "אחות קטנה" וכך נהג רבי חיים שושנה זצ"ל ויש מנהגים אחרים לפתוח במזמור 'למנצח על הגיתית לאסף הרנינו..."
בלילה השני פתחו בפיוט "חון תחון על בניך, לך שבים..." ויש נהגו לפתוח קודם במזמור 'למנצח על הגיתית' ואחריו 'חון תחון'
ג: תפילה על הפרנסה, לדוד ה' אורי וישעי
בעת הזאת ראיתי שמי שקורא את התפילה על הפרנסה הוא הקונה, אולם מנהג בית כנסת אבי היה שתפילה זו מסורה לגדול שבחבורה והוא אומרה בכוונה ובסודות נשגבים.
לאחר אמירת תפילת הפרנסה היו סוגרים את ההיכל ומיד אומרים כל הקהל 'לדוד ה' אורי וישעי' ואחריו קדיש 'יהא שלמא'
ד: סדר ראש השנה
מו"ר אבי נהג לקיים את הסדר לפני הנטילה אחר הקידוש למרות שהיו מנהגים לקיים מנהג זה לאחר נטילת ידיים. כמו כן הפרי הראשון שנאכל היה תמר ובירך עליו שהחיינו. וכך פסק רבי יוסף משאש בספרו שו"ת מים חיים ח"א סימן רמ"א.
למחרת היה כמנהג הסדר הראשון אך בתוספת הרימון עליו מכוונים בברכת שהחיינו בקידוש
רבי שלום משאש סבר שיש לעשות את אכילת הסימנים לאחר ברכת המוציא וכן פסק הרב עובדיה יוסף ממליץ לקיים לאחר ברכת המוציא אבל "יש נוהגים בכל זה לפני נטילת ידיים לאחר הקידוש מייד" .
היו מנהגים להתחיל את הסדר באכילת התפוח אולם אבי התחיל עם התמר משום סדר הברכות ודיני קדימה.
נהגנו לברך את הברכה הראויה ואחר היינו אומרים את 'יהי רצון' ולא היה חשש להפסק ברכה משום שהיא צורך אכילה.
להורדת הסדר, טעמי אכילת הסימנים ופירוט מורחב באתר בחלק שיעורי תורה או בקישור הבא: קישור לסימני ראש השנה
לאחר ברכת המוציא ביינו נוהגים לטבול את פרוסת המוציא בדבש או בסוכר - לסימנא טבא.
ואבי נהג לטבול גם במלח.
ו: אמירת הפיוטים בשחרית
מנהג לימים ראשונים היה לומר את הפיוטים במקומם הראוי הן לפני ברוך שאמר ולפני ישתבח, אמירת פיוטים אלו הייתה מוסיפה הוד וחרדת קודש .
מנהג זה כך נהגו גם רבי חיים שושנה זצ"ל , אולם זכורני כשנתיים לערך לפני מותו של רבי חיים שושנה ולאור הפסיקה של הרב עובדיה יוסף, הנהיגו לעשות את הפיוטים לאחר חזרת הש"ץ.
פסיקתו של הרב עובדיה יוסף בענין גרמה להרבה מיוצאי מרוקו לנהוג עפ"י פסיקה זו, גם מרן רבי חיים שושנה גדולתו ועוצמתו חזר בו ונהג לאור פסיקתו של הרב עובדיה יוסף התבטלותם של חכמי מרוקו . אולם בדורנו קם מוהר"ר שלום משאש זצ"ל ועמד לנגד פסיקתו של הרב עובדיה וכך פסק "אם כל הקהל או רובו הוא מרוקאי, צריך להישאר במנהג מרוקו שהוא משובח ומפואר, לומר כל דבר במקומו דאז יש רגש וחרדה הרבה ומעורר הלבבות . לא כן אחר התפילה , אנשים יודעים שכבר גמרו את חובת התפילה ואלו רק דברי טפל בעלמא ואינו צריך, ולא יבוא לכווין בזה כלל" (שמ"ש ומגן ח"א סימן מא') . על משמרת זו ממשיך הרב משאש זצ"ל בכל פסקיו לשמור על מסורת אבותינו .
יש לציין שכבר גדולי עולם תמכו באמירת פיוטים במקומם לא רק בין ברוך שאמר לישתבח, אלא אפילו בתוך היוצר וכן פסק הרב עובדיה יוסף בספרו יחווה דעת (חלק בסימן מב) בענין המשנה מנהגיו "המשנה מנהג ראשונים שנהגו לומר פיוטים וקרוב"ץ הוא עובר על לא תשיג גבול עולם אשר גבלו ראשונים ונענש עונש מיתה ח"ו ..."
ז: פיוט לפני חזרת הש"צ
לפני חזרת הש"ץ בשחרית נהגנו לומר את הפיוט ה' שמעתי שמעך יראתי..."
בפיוט כשהיו אומרים ה' שמעתי וכשהיו שומעים מפי החזן את שם ה' היו אומרים 'ברוך הוא וברוך שמו'
ח: פיוט עת שערי רצון בשעת פתיחת ההיכל
ברוב הקהילות במרוקו נהגו לומר בעת פתיחת ההיכל את הפיוט 'עת שערי רצון'.
בבית הפותח 'שיחו לאמי כי ששונה פנה היו משנים את המנגינה.
החזן היה חוזר על הבית האחרון 'לבריתך שוכן זבול ושבועה'
ט: יג' מידות בפתיחת ההיכל
ראיתי לא מעט קהילות אשר אומרת בשעת פתיחת ההיכל יג' מידות, מנהגנו היה לא לומר יג' מידות לא בר"ה ולא בימים טובים.
לדעת האר"י יש לומר יג' מידות בשעת פתיחת ההיכל
י: עליית תוקע לתורה
נהגו בבית הכנסת בו התפללתי שבעל התוקע (רבי חיים שושנה זצ"ל) היה עולה לתורה לחמישי ובערוב ימיו של רבי חיים שושנה זצ"ל המשכתי בתקיעות השופר במקום שפסק והיו מעלים אותי לחמישי.
יא: תקיעת שופר
בשעת ברכת הברכות על תקיעת שופר התוקע היה עומד בברכות ובתקיעה ואילו הציבור נהג לשבת הן בברכה והן בשמיעת התקיעות. וכך פסק רבי שלום משאש שמש ומגן חלק א סימן ס"ג.
נהגו הציבור לענות ב"ה וב"ש בניגוד למה שכתב בילקוט יוסף "וכששומעים הברכות (תקיעת שופר) לא יענו אחריו ברוך הוא וברוך שמו רק אמן" ועיינו בעניין בהרחבה בסימן יח'.
כמו כן הנהיג לא לתקוע את תקיעות מוסף בלחש אלא שלושים תקיעות דמיושב, שלושים תקיעות בחזרת הש"צ מוסף ועוד שלושים קולות לאחר סיום חזרת ש"צ של מוסף ועוד עשר קולות לפני עלינו לשבח. וכך היא דעת מר"ן בשולחן ערוך.
אולם יש דעות שיש לתקוע 30 קולות מיושב, 30 קולות בעמידה בלחש, 30 קולות בחזרת הש"ץ ובסיום התפילה 10 קולות
יב: תפילה על הפרנסה בבוקר
בבית הכנסת של רבי חיים שושנה זצ"ל, לא נהגנו לומר את תפילת הפרנסה בבוקר והיינו אומרים רק בתפילת ערבית, אולם היו בתי כנסת אחרת שגם בבוקר היו אומרים תפילה על הפרנסה.
יג : תשליך ביום ראשון של ר"ה כשחל בשבת
זכורני ההליכה אל ברז החצר כשבראש החבורה רבי חיים שושנה. וכך הנהיג הוא וא אבי לקיים את התשליך ביום הראשון למרות שחל בשבת.
הרב עובדיה יוסף פסק בענין " וכשחל ראש השנה להיות בשבת, אם אמירת סדר תשליך מתקיימת מחוץ לשטח גבולות העירוב יש למנוע אמירתו ...אבל אם התשליך נעשה בתוך שטח העירוב יכולים לאומרו בשבת ".
יד': הכרזת זכרנו לחיים לפני עמידה במוצאי ראש השנה
לפני תפילת העמידה בערבית מוצ"ש של ראש השנה נהגנו לומר כל הקהל זכרנו לחיים, וכן כך היה אומרים גם בתפילת ערבית של ראשי חודשים
ט"ו: המלך המשפט
מנהג אבי הייתה ההלכה ידועה שאם טעה ואמר "מלך אוהב צדקה ומשפט " ולא "המלך המשפט" אינו חוזר, משום ספק ברכות להקל ואמרינן אפילו כנגד פסקו של מרן אשר פסק בשו"ע שאם לא נזכר עד שעקר רגליו - חוזר לראש
הרב עובדיה יוסף פסק בענין "ואם טעה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט, אם נזכר בתוך כדי דיבור וחתם מיד המלך המשפט , יצא . ואם נזכר לאחר כדי דיבור, או שנזכר לאחר שהתחיל בברכת למינים או לאחר כמה ברכות חוזר לברכת השיבה " לשיטתו לא אמרינן בתפילת י"ח "ספק ברכות להקל"
כן פסק הרב מרדכי אליהו בענין " שאם טעה וחתם כרגיל ולא תיקן תוך כדי דיבור אינו חוזר.
