מועדים - תשעה באב / מאיר אביטן
א: תיקון חצות
מו"ר אבי וחברו לתורה רבי חיים שושנה החל מי"ז בתמוז היו באים בשעת הצהרים אחר חצות היום לבית הכנסת והיו יושבים על הקרקע וקוראים תיקון רחל - ועיקרו הוא בכי וצער על החורבן.
סדר התיקון הוא כך: ראשית אומרים וידוי לאחר מכן קוראים את מזמור קל"ז 'על נהרות בבל' ומזמור ע"ט 'מזמור לאסף', יש המוסיפים קינה 'אל תזכור לנו עוונות ראשונים' ולאחר מכן קוראים את פרק ה' במגילת איכה 'זכור ה' מה היה לנו'.
אחרי כן מוסיפים את הקינה שקונן ישעיהו (ישעיהו פרק סג טו - סד יא) על החורבן 'הבט משמים וראה'. ולבסוף את תפילת ישעיהו לגאולת ירושלים (ישעיהו סא י - פרק סג ט).
אחרי כן אומרים קינות, עדה עדה כפי מנהגה, ולסיום אומרים את פסוק 'התנערי מעפר קומי' וגו'.
ב: ימי בין המיצרים
מנהג קהילות מרוקו בימים אלו להיות בצער על החורבן, והיו ימים אלו מורגשים בבית הוריי וכך כל בני קהילות מרוקו, והייתה רואה את התנהגותם והבעת פניהם החשים את צער החורבן ומתוך כך החמירו ביותר חומרות בתקופה זו, ואף על פי שהיו דברים מותרים על פי שולחן ערוך. וכגודל חיבתם וכמיהתם לארץ ישראל כך הייתה צערם על החורבן והגלות.
נהגו לא לערוך אירוסין ואף אין נושאים נשים
אין אוכלים פרי חדש ואף בשבת למרות שהרבה מן הפוסקים האחרונים התירו ברכת שהחיינו על פרי בשבת.
אין קונים דברים חדשים, אין מטיילים ואין הולכים לים,
יש אף שהחמירו בכיבוס בגדים בימי בין המיצרים למעט שבתות, אך רב בני הקהילה נהגו לאסור בהחלפת בגדים רק בשבוע שחל בו תשעה באב.
ג: ניגון ההפטרות בג' דפורענותא
מו"ר אבי וכן אנשי קהילתו נהגו לנגן ג' ההפטרות דפורענותא בלחן מיוחד שחובר להפטרות אלו ויש חלק מבני הקהילה שהיו קוראים הפטרה זו בלחן של מגילת אכיה
מובא בילקוט יוסף: בשבתות שבימי בין המצרים שיש להתפלל בנעימה הרגילה ואין לשנות ללחן של אבלות, שאין אבלות בפרהסיה בשבת
אולם הרב שלום משאש פסק (שמ"ש ומגן סימן עז) "גם אצלנו נהגו לנגן ג' ההפטרות דפורענותא בתמרור הידוע "
ד: תספורת בשבוע שחל בו תשעה באב
מו"ר אבי היה אומר שמנהגם לא להסתפר מר"ח אב ואף היו מחמירים מיז' בתמוז ואילך.
מובא בילקוט יוסף "אסור להסתפר בשבוע שחל בו תשעה באב". אולם הרב שלום משאש (שמ"ש ומגן חלק ג' סימן נד) כתב: "אמנם היה ראוי להוסיף שהמנהג שלא להסתפר מר"ח אב וכמעט כל העולם נוהגים כך, ובמרורו החמירו שלא להסתפר מיז' בתמוז ואילך, וכן אני נוהג אחריהם, אמנם פשוטי העם כולם נזהרו מלהסתפר מר"ח אב.
ה: אכילת בשר בראש חודש אב
מנהג בני הקהילה לא לאכול בשר ולשתות יין ממוצאי ראש חודש עד עשירי באב, אך היו גם מנהג אחר שלא היו אוכלים בשר גם ביום ראש חודש עצמו.
ו: צער וקינה ביום חורבן הבית
מו"ר אבי היה מקונן ואבל על חורבן הבית ובליל תשעה באב היה ממעט בדיבורו וניכר על פניו בצער חורבן הבית.
תפילת ערבית הייתה מתקיימת בחצר בית כנסת בכדי לבטא את חסרונו של המקדש וכך היו גולין מו בית הכנסת, והיו יושבים על הקרקע.
הייתי עד לתפילתם וקינותיהם של מו"ר אבי וכן רבי חיים שושנה זצ"ל שהיו בוכים ממש והמקום היה חשוך ונר אחד דולק בשעת אמירת מנין השנים לחורבן הבית והייתה נשמעת קול בכייתם, המעמד השאיר רושם עז על כל המתפללים .
היה ישן בליל תשעה באב על הארץ,מניח אבן תחת הכרית.
ז: אמירת קטעי נחמה המופיעים בסוף הקינה
כגודל צערם כך היה גודל נחמתם ומתוך כך, כן היו קוראים את פסוקי הנחמה בכל קינה וקינה, בכדי לעודד את המתפללים לבל יתיאשו חלילה מן הגאולה.
ח: הנחת תפילין
מו"ר אבי וכן אנשי קהילתו נהגו לא להניח תפילין בשחרית של תשעה באב (וגם בצנעא) והיו מניחים במנחה.
מובא בילקוט יוסף "מנהג ירושלים להתפלל שחרית בתשעה באב עם הציבור בטלית ותפילין כמנהגם בכל הימים, ואלו הרוצים לנהוג כן ולהחזיר עטרה ליושנה יפה עושים . ובמקום שנהגו כדברי מרן השולחן ערוך (שאין מניחים בשחרית) ימשיכו במנהגם להניח במנחה ואל ישנו מפני המחלוקת ".
אולם הרב שלום משאש פסק (שמ"ש ומגן ח"ב סימן ו ) "מנהג העולם שלא להניח ציצית ותפילין ביום תשעה באב בבוקר, רק במנחה לובשים אותם ...ומנהג ישראל תורה ללבוש ביום זה אפר תחת פאר...ולפי קוצר דעתי איני רואה כאן שום חזרת עטרה ליושנה ואיזה יופי הם עושים בזה לבטל מנהג אבותינו ... " וכן ממשיך הרב שלום משאש (חלק ד' סימן ע) העוסק באלו המניחים תפילין בצנעא בבתיהם בשחרית בתשעה באב וכותב: " וכתבתי דדוקא מי שהוא מקובל ורשאי ללבוש אותם בשחרית בביתו לקרות בהם ק"ש.. ויסודו מימות הרמב"ם והראב"ד שהעידו שמעולם לא לבשו תפילין ביום תשעה באב וזה נמשך והולך עד ימי מרן ז"ל ...ולכן מי שאינו מקובל אסור לו לצאת ממנהג העולם ועובר משום אל תטוש תורת אמך, ומי שטעה ועשה כמקובלים, חובתו לחזור מטעותו ויחזור למנהגו הראשון שהוא מנהג העולם ."
ט : שירת האזינו
נהגו לא לומר 'אז ישיר' בשחרית תשעה באב ואמרו 'שירת האזינו'.
מובא בילקוט יוסף "ויש נוהגים לומר שירת האזינו במקום שירת הים, וכבר נזכר מנהג זה בראשונים, אבל אנו נוהגים כהרמ"א בדרכי משה לומר שירת הים " כאן פסק הרב עובדיה יוסף כדעת הרמ"א .
י : אמירת "נחם" במנחה של תשעה באב
נהגו לומר "נחם" רק במנחה של תשעה באב ולא בשאר התפילות והוא על פי מנהג קדום למרות הפסיקה בשו"ע לומר בכל התפילות.
מובא בשו"ע לומר נחם בכל התפילות בילקוט יוסף כתב: "ובערבית ליל תשעה אומר היחיד תפילת "נחם" בברכת בונה ירושלים וכן מנהג ירושלים לומר נחם בכל התפילות ואחינו האשכנזים נהגו שלא לומר נחם אלא בתפילת המנחה בלבד ונהרא נהרה פשטיה"
יא: ברכת כהנים בתשעה באב
מובא בילקוט יוסף "ובחזרה (תפילת מנחה) הכהנים נושאים כפיהם "
וכך פסק הרב שלום משאש "בענין מנחה דתענית ציבור בעוד היום גדול... והאמת כדברי המחבר דאין לעשות נשיאות כפיים במנחה בתענית ציבור אלא אם לא תהיה סמוכה לשקיעה כנעילה וכן דעת כל הפוסקים וכן המנהג פשוט במארוקו ובכל העולם שאין אומרים נשיאות כפים בתענית בעוד היום גדול וגם אין אומרים א-להינו וא-לוהי אבותינו ודוקא לפני השקיעה נושאין כפיהם ".
