מועדים- חנוכה / מאיר אביטן
א: "מזמור שיר חנוכת הבית"
בתפילת שחרית בחנוכה נהגו להוסיף לפני "ה' מלך" את המילים "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד " לפני " ארוממך ה'.." למרות שבמשך כל השנה נוהגים להשמיט את הפסוק הראשון. ולאחר מזמור שיר של יום אומרים שוב את כל המזמור "מזמור שיר חנוכת הבית " שהוא מדין שיר של יום .
מרן הרב עובדיה יוסף פסק (ילקוט יוסף, מועדים עמ' רמג) "וכשאומרים בזמירות שבסוף הודו "ארוממך ה' כי דליתני", לא ישנו בחנוכה להתחיל "מזמור שיר חנוכת הבית" כמו שכתוב במקצת סידורים אלא יתחילו כמו בכל שנה מפסוק ארוממך ה' כי מאחר שעתידים לאומרו בשלימות בסוף התפילה , אין לכפלו פעמיים"
כתב הרה"צ רבי יעיש קריספין שראשי תיבות של המילים "מזמור שיר חנוכת הבית" הוא שמחה וזה תואם למה שכתב רבי יוסף משאש זצ"ל (מיים חיים ב' עג) שהטעם שבשמונת ימי חנוכה אנו מוסיפים את הפסוק הזה "מזמור שיר חנוכת הבית" הוא משום : דמוזכרת בו מילת חנוכה והוי פרסומא .
וכן מה שמוסיפים אותו הוא בכדי להוסיף שמחה בימים אלו ומה שחוזרים ואומרים אותו בסוף התפילה הוא משום דזהו פסוקו ושירו של יום הנאמר במקומו .
ב: אמירת מזמור שיר של יום ומזמור שיר חנוכת הבית
בתפילת שחרית בימים שיש בהם מזמור נוסף מדלגים ממזמור "תפילה לדוד" עד הושיענו ואומרים רק את מזמור של החג .
מרן הרב עובדיה יוסף פסק (ילקוט יוסף, מועדים עמ' רמג) בכל שמונת ימי חנוכה יאמרו בשחרית בית יעקב לכו ונלכה באור ה' ומזמור של יום כרגיל"
הרב שלום משאש פסק (שמ"ש ומגן ד' עמ' טו) "ואנחנו במרוקו נהגנו כמנהג מצרים ...שמנהג מצרים בר"ח בחנוכה ובפורים ןבחוה"מ אין אומרים השיר שהיו הלווים אומרים של אותו יום כלל אלא בר"ח רק ברכי נפשי , ןבחנוכה שיר של חנוכה ובפורים שיר של איילת השחר ובחוה"מ שיר של המועד במועדו . ואין לשנות המנהג וגם לא נכון לומר שני מזמורים ולכפול שיר היום ב' פעמים ..."
ג: פסוקים לחנוכה
כך נהגו בבית הכנסת להוסיף בעת הוצאת ספר תורה שמונה פסוקים הרומזים לחשיבות אור הנר .
א: "נר לרגלי דברך, ואור לנתיבתי" (תהילים קיט, קה).
ב: " נר ה' נשמת אדם, חפש כל חדרי בטן" (משלי כ, כז).
ג: "כי נר מצווה ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר" (שם ו,)
ד: כי אתה תאיר נרי, ה' א-להי יגיה חשכי" (תהילים יח, כט).
ה: "אור זרע לצדיק, ולישרי לב שמחה" (שם צז, יא).
ו: "וארח צדיקים כאור נגה, הולך ואור עד נכון היום" (משלי ד,)
ז: "לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא, ה' מעוז חיי ממי אפחד"
ח: "קומי אורי כי בא אורך, וכבוד ה' עליך זרח" (ישעיה ס, א).
ד: נוסח הברכה בהדלקת נר חנוכה
מו"ר אבי ע"ה היה מברך להדליק נר של חנוכה כך מופיע במסכת שבת וכך גרסו הראשונים הרי"ף רמב"ם, רא"ש ועוד, אולם מנהג המקובלים וכן מופיע בשער הכוונות לומר להדליק נר חנוכה וכן דעת שו"ע (תרע"ו) להדליק נר חנוכה. אולם מו"ר אבי נהג כפסקו של הרב יוסף משאש זצ"ל שיש לומר להדליק נר של חנוכה והסביר את דברי השו"ע שכוונתו הייתה לציין מה הן שלושת הברכות שמברכים ולא נוסח הברכה.
ה: מתי מדליקים את החנוכיה בזמן הברכה
כך נהגנו לברך את הברכה הראשונה "להדליק נר של חנוכה" ומיד להדליק את נרות חנוכה ובעודו ממשיך בהדלקת הנרות מברך את שאר הברכות. אולם רבי יוסף משאש ואחרים קבעו שיש להדליק רק לאחר שיסיים את כל הברכות וכן פסק מרן הרב עובדיה יוסף
ו: במה מדליקין בשבת חנוכה
לא נהגנו לומר את פרק במה מדליקין בשבת חנוכה
ז: הדלקת נר חנוכה על ידי עיור ועוד ...
האם מי שאינו רואה את אור החנוכה, יכול לברך עליהן או להוציא אחרים ידי חובה? מסע בעקבות סוגיה הלכתית, זיכרון ילדות, ופסיקת חכמי המערב שקשרו את מצוות נר החנוכה לרגש וללב.
קישור למאמר מורחב באתר / פורסם במקור ראשון
ח: הפסיקה הממצעת בהדלקת נר חנוכה חנוכה - הדלקת נר חנוכה של הבן או האורח בברכה
בשו"ת שמש ומגן, אורח חיים סימן ג' כתב:
שאר בני הבית או אורחים יש בזה משום מהדרין, וכל אחד יכול להדליק לעצמו במקום מיוחד ולברך לעצמו וכל שכן בבן נשוי ויש לו חדר מיוחד לשינה והוא אוכל על שולחן אביו, דודאי יכול להדליק ולברך לעצמו, גם מצווה יש בזה כוחו גדול לא-להינו כוח גברא לברך בעצמו וכן הוא המנהג.
על הפסיקה בין הרב עובדיה יוסף לרב משאש ראו קישור למאמר אחר באתר קישור למאמר מורחב
ט: יהודייה הייתי ויהודייה עוד אשאר
מעשה גבורתה של סוליקה/קישור באתר
המאמר פורסם במקור ראשון 7/12/2018 ר"ח טבת תשע"ט
קידוש השם
חג החנוכה מביא עמו את סיפורי גבורת הנשים בהיסטוריה היהודית "קידוש השם" – מסירות נפש עד כדי להיהרג על האמונה בא-לוהי ישראל ושמירת מצוותיו. קידוש השם החל עוד מאברהם אבינו כשהושלך לכבשן האש באור כשדים והוא מצטרף להרוגי המלכות המופיעים בזיכרון ההיסטורי של העם היהודי הרצוף במעשי קידוש השם עד לימינו ימי שיבת ציון השנייה- מדינת ישראל. בחג החנוכה עולים דמותם של הנשים הגיבורות, יהודית בתו של מתתיהו, האם (חנה) ושבעת בניה אשר נהרגו על קידוש ה' תוך גילוי גבורת נפש.
וראה עוד על דמותו של הרב חיים שושנה זצ"ל באתר
