פיוטים לשבת שפורשו ע"י הגאון רבי חיים שושנה זצ"ל 

מתוך ספרו "אעירה שחר" - ג' חלקים.



זמירון לשבת:

הורדת חוברת פיוטים לשבת  הכוללת פירושי פיוטים לשבת מתוך ספריו של רבי חיים שושנה המופיעים גם בהמשך  וכן ומנהגי קהילות מרוקו כפי שנהג אבי בשבת  ומופיעים בזמירון לשבת.

זמירון לשבת נערך  לע"נ אבי רבי מרדכי אביטן שהיה חברו לתורה ונטמן סמוך לידו בבית העלמין בבאר שבע.

להורדה: 3מזמור ליום השבת -ברכון לשבת עם תוספות כמנהג קהילת מרוקו 2012.pdf


רשימת הפיוטים המופיעה בהמשך כולל פירושו של רבי חיים שושנה זצ"ל 


הפיוט

מס' שיר

רשות

נחמה וגאולה

שבת

ידיד נפש

2

תשוקה לקרבת ה'



שחר אבקשך

3

רשות לברכת נשמה



שבת כאישון בת עין

6



קדושת שבת ושכרה

שפל רוח שפל ברך וקומה

30

תהילה  - רשות לנשמת



אגדלך אלהי כל נשמה

39

רשות לקדיש



יוצר מידו עושר וריש

71

רשות ליוצר אור



עת דודים כלה בואי לגני

84


נחמה


שלום לבן דודים

85


קריאה לגאולה


ארץ ורום בהבראם

90



מעשה בראשית מיועד לשבת

אמר ה' ליעקב

95



שבח והבטחות מוצ"ש

צמאה נפשי לאלוקים

112

רשות לנשמת



להודות מה טוב כהיום לה כי שבת היום

132



שבת קודש

יעלת חן העלמה נעימה כלילת יופי בת האיתנים

150


נחמה או הכנסת כלה


מבורך שבת מפי אלהים גבוה על כך גבוהים

202



שבת

כי אשמרה שבת

299



שמירת שבת

אליו מי הקשה וישלם

327



שבת ושכרה

יודוך רעיוני ה' רועי ביום שבת קודש

362



שבת קודש

יעלה יעלה בואי לגני

374


גאולה


יום זה לישראל אורה ושמחה

541



קדושת השבת

יום זה מכובד מכל ימים

556



עונג השבת








פיוט: ידיד נפש


יְדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן                     מְשֹׁךְ עַבְדָּךְ אֶל רְצוֹנָךְ

יָרוּץ עַבְדָּךְ כְּמוֹ אַיָּל                         יִשְׁתַּחֲוֶה מוּל הֲדָרָךְ

ִּי יֶעֱרַב לוֹ יְדִידוּתָךְ                         מִנֹּפֶת צוּף וְכָל טַעַם


הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם                       נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתָךְ

אָנָּא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ                    בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוָךְ

אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא                        וְהָיְתָה לָךְ שִׁפְחַת עוֹלָם


וָתִיק יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ                          וְחוּסָה נָא עַל בֶּן אוֹהֲבָךְ

כִּי זֶה כַמֶּה נִכְסֹף נִכְסַף                  לִרְאוֹת בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ

אָנָּא אֵלִי מַחְמַד לִבִּי                       חוּשָׁה נָּא וְאַל תִּתְעַלָּם


הִגָּלֶה נָא וּפְרֹשׂ חָבִיב                     עָלַי אֶת סֻכַּת שְׁלוֹמָךְ

תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבוֹדָךְ                        נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָךְ

מַהֵר אָהוּב כִּי בָא מוֹעֵד                   וְחָנֵּנִי כִּימֵי עוֹלָם


כנפי שחר. הנושא: תשוקה לקרבת ה'.

משוך – קרב. מנופת צוף – יותר מדבש. ותיק – כאן: מתחסד ועושה לפנים משורת הדין. יהמו – יתעוררו. וחוסה – חמול. נכסוף נכסף – מתגעגע ומשתוקק. וחושה – עשה זאת מהר. אל תתעלם – מהכמיהה הנ"ל.

מעשה חרש.

משוך עבדך – יכלול גם ישראל, ואתה ישראל עבדי(ישע' מא, ח).

א-ל נא... – (במד' יב, יג), כאן: "נפשי". לה שמחת עולם – נ"א: לך שפחת עולם. ותיק – ל' ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה (ברכות ט:). על בן אהובך – יעקב, ואוהב את יעקב(מל' א, ב); נ"א: בן אוהבך – אברהם, זרע אברהם אוהבי (ישע' מא, ח). וחושה – ו"ו וחושה כפ-א רפה בל' ישמעאל. תאיר ארץ... – והארץ האירה מכבודו (יחז' מג, ב). כי בא מועד – (תה' קב, יד). ה' חננו... – (ישע' לג, ב). קומי אורי... (שם ס, א-ב). הנה ימים... – (ירמ' כג, ה-ו). ואשיבה ידי... – (ישע' א, כה-כז). כי מציון... – (שם ב,ג). שוש אשיש... (שם סא, י-יא). שמחו... – (שם סו, י-יג). וגנותי... – (שם לז, לה). אחות לנו... – (שה"ה ח, ח-יד).

 


פיוט: שחר אבקשך


שַׁחַר אֲבַקֶּשְׁךָ צוּרִי וּמִשְׂגַּבִּי

אֶעְרֹךְ לְפָנֶיךָ שַׁחְרִי וְגַם עַרְבִּי

לִפְנֵי גְדֻלָּתְךָ אֶעְמֹד וְאֶבָּהֵל

כִּי עֵינְךָ תִּרְאֶה כָל מַחְשְׁבוֹת לִבִּי

מַה זֶּה אֲשֶׁר יוּכַל הַלֵּב וְהַלָּשׁוֹן

לַעְשׂוֹת וּמַה כֹּחַ רוּחִי בְּתוֹךְ קִרְבִּי

הִנֵּה לְךָ תִּיטַב זִמְרַת אֱנוֹשׁ עַל כֵּן

אוֹדְךָ בְּעוֹד תִּהְיֶה נִשְׁמַת אֱלֹהַּ בִּי


כנפי שחר. הנושא: רוממות אל. רשות לברכת "נשמה".

אערוך – אסדר, אשטח. אעמוד ואבהל – נפחד ונרעד מרוממותך. ומה כוחי... – איזה ערך יש לכוחי בזמן שרוחי בתוך קרבי ועלולה היא לצאת בן רגע?

מעשה חרש.

אערוך... שחרי... – אתן ביטוי לאושרי וגם למצוקתי, הכל לפי המצב. ויש להגיה "צהרי" במקום "שחרי" ובך יזכיר ג' זמני התפלה "שחר-צהרי-ערבי", ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה (תה' נה, יח). ומה כוחי... – חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא? (ישע' ב,כב); נ"א: ומה כוח רוחי. אודך... נשמת א-לוה בי – נוכח ונסתר בנשימה אחת דבר שכיח הוא בשירה. נשמת א-לוה – כנוי הקנין, נשמה הבאה לי ממנו יתב'. עי' ב"ק ע"א – כי ישל א-לוה נפשו, כתב רש"י: משליך הקב"ה ומאבד ממנו נשמה אחת. שכוונתו, כנוי "נפשו" מוסב למלת "א-לוה" במובן כנוי הקנין, ובזה יישב ז"ל מחלוקת רב הונא ורב חסדא, דחד אמר נפשו דנגזל וח"א נפשו של גזלן ע"ש היטב.

 האר אפילתי... – בית זה אינו מהמשורר וברו"ש איננו. וראוי לנסחו: יוצר גוייתי, האר אפילתי, ושמע תפילתי, הקשיבה רינתי. כך יוצא שם הוי"ה ב"ה



פיוט: שבת כאישון בת עין


שַׁבָּת כְּאִישׁוֹן                  בַּת עָיִן

תִּשְׁמֹר וְזָכְרֵהוּ               עַל יָּיִן


מוֹפֵת וְאוֹת לָנוּ בְרִית        וּבְסוֹד שְׁמִטַּת אַחֲרִית

הֶקֵּף בְּלִי יַכְרִית               סוֹד יָיִן


עֹנֶג מְכֻבָּד מִבְּלִי             נֶגַע וּפֶגַע וָחֳלִי

כִּי יוֹם מְנוּחָה לִי             אוֹר עָיִן


וַיְבָרְכוֹ וַיְקַדְּשׁוֹ               נֶפֶשׁ יְתֵרָה לִבְּשׁוֹ

נְעַם צוּף דִּבְשׁוֹ               מִיָּיִן


נַחַל עֲדָנִים יִנְחֲלוּ            אַנְשֵׁי בְּרִיתוֹ יַעֲלוּ

פּוֹרָת וְיִשָּׁתְלוּ                 עַל עָיִן


בֶּן זוּג לְאֻמִּי נִסְמָן           צִוָּה אֱלֹהִים נֶאֱמָן

לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמָן             עִם יָיִן


לָכֵן חֲכַם לֵב יִסְעַד         שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בַּל יִמְעַד

כִּי כֵן יְבֹרַךְ עַד            טוּב עָיִן


בֶּטַח בְּשָׂרוֹ יִשְׁכֹּן         נוֹחַ לְנַפְשׁוֹ יִכּוֹן

כִּי כֵן יְהִי נָכוֹן              אֶל יָיִן


יוֹבֵל גְּאֻלָּה וּדְרוֹר         יִזְכֶּה וְיָשׁוּב אֶל צְרוֹר

לֹא רָאֲתָה לוֹ אוֹר        כָּל עָיִן


אָהֳלֵי חֲדָרָיו אֶעֱלֶה        שֹׂבַע שְׂמָחוֹת יַזְּלִי

אֵלִי וְיַעֲרֹךְ לֶ-             חֶם יָיִן


חִזְקוּ וְאִמְצוּ נוֹצְרֵי        חֻקִּים וּמִצְוֹת שׁוֹמְרֵי

שַׁבָּת יָבוֹא עֶזְרִי           מֵאָיִן


כנפי שחר

הנושא: קדושת שבת ושכרה.

שבת כאישון... – שמור שבת כבבת העין. מופת... – כי הוא הוכחה וראיה קיימת על חידוש העולם. בסוד שמטת אחרית – שאחרי ששת אלפי שנים תשבת הבריאה אלף שנים והוא שמטת סוף העולם. הקף בלי יכרית – מחזור שלא יפסק, שלאחר כך שוב יתחדש וחוזר חלילה. סוד יין – סוד השביעיות, יי"ן כמספר שבעים. עונג... נגע אותיות ענג. ינעם... מיין – יותר מיין. נחל עדנים – סמל לשכר טוב בעולם הבא. יעלו פורת... – יתנו פרי כעץ שתול על מים. בן-זוג... – השבת הוא בן זוגה של כנסת ישראל. יהי נכון... – יהיה מוזמן לסעודה של יין המשומר לצדיקים לעתיד לבוא. יובל... – לתקיעת שופר המבשרת גאולה ודרור יזכה, אל צרור... אוצר החיים ששום עין לא ראתהו. אהלי חדריו – גנזי מרומים. יזלי – יזיל לי, יוריד. מאין – מעם ה', מאין-סוף ברוך הוא.

מעשה חרש.

כאישון... – לה"כ (תה' יז, ח) שמרני כאישון בת עין. וזכרהו... – זכור את יום השבת לקדשו – זכרהו על היין בכניסתו... (פסחים קו.). מופת ואות... ברית – ברית עולם ביני ובין בנ"י אות היא לעולם (שמ' לא, טז-יז). בסוד שמיטת אחרית – השבת רומזת על השמיטה האחרונה, שכשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה, והוא שמטת סוף העולם והוא יום שכולו שבת ומנוחה (סנה' צז.), ושלאחר שבעת אלפים שנה הקב"ה מחדש שוב את  עולמו (שם ע"ב). סוד יין – בנוסח קהידוש לספרדים י ששבעים תיבות, ל"ה תיבות בפסוקי "ויכולו" (ברא' ב,א-ג) ול"ה בברכת "מקדש השבת", כמ"ש בזוהר ויקהל (רז:) ובויק"ר (כט,ט): כל השביעין חביבין לעולם... למעלה – ערבות חביב,  בארצות – תבל,  בדורות – חנוך,  באבות – משה,  בבנים – דוד,  במלכים – אסא,  בשנים – שביעי חביב, שנא' ויברך א-להים את יום השביעי,  ובחודשים – שביעי.

עונג... מבלי נגע – השי"ת שם בטבע השבת שאע"פ שינוח בו האדם ויאכל וישתה הפך המורגל אצלו בכל זאת לא ירגיש ולא יחלה (עבוי"ש 204 בשם הרב אלגזי).

ויברכו ויקדשו – ברכו במן, שכל ימות השבת היה יורד עומר, ובערב שבת שני עומרים; וקדשו במן, שלא ירד בו כל עיקר (בר"ר יא, ב ע"ש כמה פנים ל"ויברך-ויקדש"). נפש יתרה – רוחב לב למנוחה ולשמחה (ביצה טז. ורש"י שם), כי בשבת יתחדש בגוף יתרון כוח, ובנשמה יתרון השכל (עבוי"ש 203 בשם הראב"ע).

נחל עדנים – יהיבנא לך תליסר נהרי דמכשי אפרסמא דכיין (תענית כה.). בן זוג... – אמרה שבת לפני הקב"ה, רבש"ע, לכולן יש בן זוג ולי אין בן זוג? א"ל הקב"ה, כנסת ישראל היא בן זוגך... (בר"ר יא, ט). לאומי נסמן – אל עמי צויין וסומן. לכו אכלו משמן לה"כ (נחמ' ח, י) לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים.

(לכן) – בל ימעד – שכל המקיים ג' סעודות בשבת ניצול מג'  פורענויות (שבת קיח. ונזכרם בסמוך). יבורך... – טוב עין הוא יבורך (מש' כב, ט), שכח המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו (שבת קיח:)

בטח... – לה"כ (תה' טז, ט) אף בשרי ישכון לבטח; בטח בשרו – מחבלו של משיח, מנוח לנפשו – מדינה של גיהנם, נכון אל יין – במפלת גוג ומגוג.

יובל גאולה ודרור – גם ג' לשונות אלה של חירות הצלה ורווחה רומזות כנ"ל. צרור לא ראתה... עין – עוה"ב שעלוי נאמר עין לא ראתה א-להים זולתך (ברכות לד:).

(אהלי) – לחם יין – סעודה של יין, זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית (שם), לחם ל' סעודה, כמו (דני' ה, א) עבד לחם רב.



פיוט: שפל רוח שפל ברך וקומה


שְׁפַל רוּחַ שְׁפַל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה                 אֲקַדֶּמְךָ בְּרֹב פַּחַד וְאֵימָה

לְפָנֶיךָ אֲנִי נֶחְשָׁב בְּעֵינַי                      כְּתוֹלַעַת קְטַנָּה בָּאֲדָמָה

מְלֹא עוֹלָם אֲשֶׁר אֵין קֵץ לְגָדְלוֹ           הֲכָמֹנִי יְהַלֶּלְךָ וּבַמָּה

הֲדָרְךָ לֹא יְכִילוּן מַלְאֲכֵי רוּם              וְעַל אַחַת אֲנִי כַּמָּה וְכַמָּה

הֱטִיבוֹתָ וְהִגְדַּלְתָּ חֲסָדִים                     לְךָ תַּגְדִּיל לְהוֹדוֹת כֹּל נְשָׁמָה


כנפי שחר

הנושא:תהילה,רשות ל"נשמת".

שפל רוח-בקול ובמחשבה. שפל ברך...- באיברי הגוף. ברוב פחד...-בלב. הדרך...- אפילו מלאכי רום לא יספיקו להלל את הדרך וכל שכן בשר ודם כמוני.

מעשה חרש

(שפל רוח)-כתולעת- ע"ש ואנכי תולעת ולא איש(תה' כב',ז') לך תיטיב- מקביל ל"הטיבות".נ"א:לך תגדיל- מקביל אל "והגדלת". תיטיב-תעשה כמיטב יכולתה. ויש מסיימים "אשחר א-ל בראשית רעיוני/אשר לשמו תהלל כל נשמה". והוא רשות לברכת "נשמה".


אגדלך אלוהי כל נשמה


אֲגַדֶּלְךָ אֱלֹהֵי כָל נְשָׁמָה

וְאוֹדְךָ בְּרֹב פַּחַד וְאֵימָה


בְּעָמְדִי תּוֹךְ קְהָלְךָ צוּר לְרוֹמֵם

לְךָ אֶכְרַע וְאֶכֹף רֹאשׁ וְקוֹמָה


רְקִיעֵי רוֹם הֲלֹא נָטָה בְמִבְטָא

וְהָאָרֶץ יְסָדָהּ עַל בְּלִימָה

הֲיוּכַל אִישׁ חֲקוֹר אֶת סוֹד יְצָרוֹ

וּמִי הוּא זֶה בְּכָל קֵדְמָה וְיָמָּה


מְרוֹמָם הוּא עֲלֵי כָל פֶּה וְלָשׁוֹן

אֲשֶׁר הִפְלִיא וְעָשָׂה כֹל בְּחָכְמָה


וְיִתְגַּדַּל בְּגוֹי קָדוֹשׁ וְעֶלְיוֹן

וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּעָלְמָא


כנפי שחר

הנושא:תהילה, רשות ל"קדיש".

אקוד...-אקוד ראש ואכוף קומה. במבטא-בדבור לבד. על בלימה-ללא תשתית ויסוד.היוכל...-להגיע ולהשיג עומק סוד א-ל אשר יצר אותו?

מעשה חרש

אגדלך אלוהי כל נשמה- נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה(ישע' מב',ה').רקיעי רום...-בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם(תה' לג',ו').והארץ...-תולה ארץ על בלימה(איוב כו', ז').ויתגדל...ויתקדש...-לה"כ(יחז' לח',כג').והתגדלתי והתקדשתי ונועדתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'.


יוצר מידו עושר וריש


יוֹצֵר מִיָּדוֹ / עׂשֶׁר וָרֵישׁ

אָשִׁיר לִכְבוֹדוֹ / שִׁי"ן יוּ"ד רֵי"שׁ :


צוּר מָעוֹז דַּלִּים / בֶּאֱמֶת שְׁמוֹ

רוֹכֵב גַּלְגַּלִּים / וּמִי יַקְדִּימוֹ

מַלְאָכִים קַלִּים / רָצִים לִנְאוּמוֹ :


וְכָל זוּלָתוֹ / שִׁי"ן קוּ"ף רֵי"שׁ

כִּי אֵין צוּר בִּלְתּוֹ / אָלֶ"ף חֵי"ת רֵי"שׁ :


חֲסִין בַּשֵּׁם הוּא / וַאֲהַלְּלוֹ

כִּי אֵין כָּמוֹהוּ / וְאֵין כְּמִפְעָלוֹ

יַמִּים רָאוּהוּ / כִּי בְשָׁעֳלוֹ –


מָדַד מֵימֵיהֶם / צָדִ"י וָ"ו רִי"שׁ

וּשְׁאוֹן גַּלֵּיהֶם / שִׁי"ן בֵּי"ת רֵי"שׁ :


קוּם, עוֹשֵׂה פֶלֶא, / הַעֲלֵה שְׁבִי

מִבֵּית הַכֶּלֶא / אֶל עִיר הַצְּבִי

שָׁם יִרְֶה טָלֶה / עִם זְאֵב – לָבִיא :


עׂז יָדְךָ הַרְאֵה / מֵ"ם הֵ"א רֵי"שׁ

וּבְאוֹרְךָ נִרְאֶה / אָלֶ"ף וָ"ו רֵי"שׁ :


כנפי שחר

הנושא:תהילי,רשות ל"יוצר אור".

יוצר...-ה' מוריש ומעשיר(שמואל-א' ב',ז'). ש'-י'-ר'-שיר.רצים לנאומו-למאמרו,לעשות שליחותו.ש'-ק'-ר'-שקר.כי אין...-מבלעדי ה' אין צור אחר.א'-ח'-ר'-אחר.חסין...-הנה לא ישיגוהו יתב' מושגי הגוף ולא תואר מתארי הגוף,ובאמרינו חסין,עזוז וגיבור, אינו אלא בשם בלבד כפי השגתנו אנו.(ארה רש"י-שמות טו', ז').בשעלו מדד...-(ע"פ ישעיו מ', יב')בכף ידו.צ'-ו'-ר'-תור, כינוי להשי"ת.ושאון גליהם-גאות גלי הים.ש'-ב'-ר'-שבר,ניפץ.העלה שבי-השב את השביה.שם ירעה טלה...-(ע"פ ישעיה סה',כה').

מ'-ה'-ר'-מהר.ובאורך...-(תהילים לו',י').א'-ו'-ר'-אור.



עת דודים כלה בואי לגני


עֵת דּוֹדִים כַּלָּה בּוֹאִי לְגַנִּי                  פָּרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵץ רִמּוֹנִי


חָלַף הַגֶּשֶׁם הַסְּתָו עָבַר                     קוּמִי רַעְיָתִי הַחֵשֶׁק גָּבַר

נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִין בַּמִּדְבָּר                   שָׁם אֶתֵּן דּוֹדַי לָךְ מַחְמַד עֵינִי


יָפִית וְנָעַמְתְּ כַּשֶּׁלֶג שִׁנֵּךְ                    דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ

צְאִי נָא וּרְעִי בְעִקְבֵי צֹאנֵךְ               קוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי מַרְאֵךְ הַרְאִינִי


יָרַדְתִּי עָפְרָה לִרְעוֹת בַּגַּנִּים               לִרְאוֹת בְּיָפְיֵךְ עֵינַיִךְ יוֹנִים

אָרִיתִי מוֹרִי לִלְקוֹט שׁוֹשַׁנִּים             עָרַכְתִּי שֻׁלְחָן מָסַכְתִּי יֵינִי


מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת             מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת

מִיּוֹם נְדוֹדֵךְ נָשָׂאתִי רִיבוֹת                עוֹד אִם אֶשְׁכָּחֵךְ תִּשְׁכַּח יְמִינִי


כנפי שחר

הנושא:נחמה.

עת דודים-הגיל זמן הגאולה.לגני-לארצי הקדושה.פרחה הגפן...-הגיעו ימי הטובה.הנץ-הוציא פרח.חלף הגשם-זמן הכמישה, כינוי להסתר הפנים.החשק גבר-התעוררו הרחמים.נצא השדה...-דברי כ"י,נצא מארצות הגולה ונתייחד בשדה,כי רק שם אגלה כל אהבתי אליך.כשלג שנך-שיניך נקיות ממאכלות אסורות.דבש וחלב...-לא פסקת מלימוד התורה.צאי נא ורעי...-אם עד עכשיו,מחוסר חופש דת,אינך יכולה לחנך הבנים כל ברכי הדת ולא לפרסם את יהדותך,עתה צאי מכל אותן ההגבלות.לרעות בגנים-להשגיח על קהלותיך.לראות...-ולראות הדמעות עיניך המציקות לי.אריתי מורי...-התבשמתי משמך הטוב ומניחוח מעשיך,והרי כל טובי ערוך מעתה לפניך.אריתי-לקטתי.מסכתי-מזגתי.מים רבים...-כלומר, בטוח הייתי בך שלא גלי הגזרות ולא חשכת הגלות יכולים להביאך להתכחש בי.מיום נדודך נשאתי ריבות-באמרם"איה נא אלוהיהם?"

 

מעשה חרש

מה יפו פעמיך בנעלים-(שה"ש ז',ב'),א"ר יודן:אפילו הדיוט מקלס בלשון זה,גנאי הוא לו...אלא אינו מדבר אלא מפעמי רגלים(שהש"ר ז',ג').פתיחה זו באה לנמק את הציטוטים ממדרש שהש"ר וכיוצא, וכן בשירים דומים כלהלן מס' 139. עת דודים...-ואעבור עליך ואראך, והנה עתך עת דודים ואפרוש כנפי עליך...ואשבע לך, ואבוא בברית אותך נאם ה' אלוהים ותהיי לי(יחז' טז',ח')פרחה הגפן...-(שהש"ש ז',יג')-אלו בעלי מקרא,פתח הסמדר-אלו בעלי משנה,הנצו הרימונים-אלו בעלי גמרא, שם אתן את דודי לך-אראך כבודי וגדולתי,שבח בני ובנותי(עירובין כא').חלף הגשם...-(שהש"ש ב',יא'),כי הנה הסתיו עבר-זו מלכות כותים ש"מסיתה" את העולם ומטעה אותו בכזביה, הגשם חלף-זה השעבוד(שהש"ר ב',כט').קומי רעיתי...-ענה דודי ואמר לי-ענה ע"י אליהו,ואמר לי ע"י מלך המשיח,מה אמר?קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך.נמא השדה...-דברי הרעיה. (יפית)-דבש וחלב...-(שה"ש ד',יא'),הקורא מקרא בעינוגו ובניגונו,עליו נאמר דבש וחלב תחת לשונך(שהש"ר ד',כג').צאי נא...-צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך-אלו תינוקות של בית רבן,שאם אין גדיים אין תיישים(בר,ר מב',ד').קולך...-הראיני את מראיך–אלו מעשים טובים,השמיעיני את קולך-זה התלמוד(שהש"ר ב',לא'-ע"ש בעץ יוסף).ירדתי...-דודי ירד לגנו לערוגות הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים(שה"ש ו',ב')לרעות בגנים-לרעות צאנו,להשרות שכינתו עליהם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות,וללקוט שושנים-ללקוט זכויותיהן ולכתבם בספר זיכרון לפניו(ע"פ רש"י שם).עיניך יונים-(שה"ש א',טו'),עיניך-הן סנהדרין שהם עיניים לעדה...רמ"ח איברים יש באדם,וכולם אינם הולכים וחוזרים אלא אחר העיניים, כך ישראל אין יכולין לעשות שום דבר חוץ מסנהדרין שלהם.יונים-מה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה עוד אינה ממירה אותו באחר, כך ישראל משעה שהכירו להקב"ה לא המירוהו באחר.אריתי מורי-(שה"ש ה',א') שנתמררו בגלות על קידוש שמי(במד"ר יג',ג').ערכתי...-מסכה יינה אף ערכה שולחנה(מש' ט',ב'),מדובר בתורה ובשכר הגנוז והטמון השמור לעמלים בה לעתיד לבוא(ילקו"ש תתקמד).מים רבים...-(שה"ש ח',ז')מים רבים-אלו אוה"ע לא יוכלו לכבות את האהבה-אהבה שהקב"ה אוהב לישראל(שהש"ר ח',ז').לילה לא תשבות-אהבתו יתב' והשגחתו על עמו לא פסקה לאורך גלותו הדומה ללילה.נשאתי ריבות-ועתה מה לי פה(בבבל)נאום ה'...ותמיד כל היום שמי מנואץ(ישע' נב',ה').אם אשכחך...-(תה' קלז',ה'),כאן:השי"ת אומר לכ"י.


שלום לבן דודים


שָׁלוֹם לְךָ דּוֹדִי              הַצַּח וְהָאַדְמוֹן

שָׁלוֹם לְךָ מֵאֵת              רַקָּה כְמוֹ רִמּוֹן


לִקְרַאת אֲחוֹתְךָ רוּץ       צֵא נָא לְהוֹשִׁיעָהּ

וּצְלַח כְּבֶן יִשָׁי              רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן


מַה לָּךְ יָפְיָפִיָּה             כִּי תְעוֹרְרִי אַהֲבָה

וּתְצַלְצְלִי קוֹלֵךְ            כַּמְעִיל בְּקוֹל פַּעֲמוֹן


הָעֵת אֲשֶׁר תַּחְפּוֹץ        אַהֲבָה אֲחִישֶׁנָּה

עִתָּהּ וְעָלַיִךְ                אֵרֵד כְּטַל חֶרְמוֹן


כנפי שחר

הנושא:קריאה לגאולה.

שלום לבן דודי-פניה מצד המשורר,המופיע כשליחה של כנסת ישראל אל מלך המשיח הנקרא בנו של ה',כמ"ש(תהילים ב',ז')אמר אלי בני אתה.הצח והאדמון-ע"ש והוא אדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי(שמואל א' טז',יב').הצח-הזך. כן יש ליישב גרסת הספרים והנכון להגיה.שלום לך דודי-פניה להקב"ה הצח והאדמון-ע"ש דודי צח ואדום(שיר השירים ה',י') והכפל "שלום לך מאת..."מקובל ואף רצוי הוא בשירה(ראה רש"י-שמות טו',ו').רקח כמו רימון-שאפילו ריקנים שבה מלאים מצוות כרימון(ברכות נז').אחותך-כמ"ש(שיר השירים ד',ג')פתחי לי אחותי,ל' איחוי וחיבור.וצלח...-במלחמתך במציקים כבן ישי...(שמואל ב' יב',כט').מה לך...-תשובת ה',למה תגרי רגשי אהבה לפני עתם?כלומר אין לדחוק את הקץ. אך כשתתעורר מעצמה,בבוא עיתה, אחישנה מהר.כמעיל...-קול בקשתך ערב עלי כפעמוני מעילו של כהן גדול(שמות כח',לג').העת...אחישנה-אני ה' בעתה אחישנה(ישעיה ס',כב'),זכו-אחישנה,לא זכו-בעתה(סנהדרין צח.) (הבית הזה מוכיח צדקת הגהתי לעיל).ועליך ארד...-כאן:השגחתי תתמיד עליך בטל חרמון היורד על הררי ציון(תהילים קלג',ג') טל המחיה את הדשאים סמל הוא להחיאת רוח שפלים ולב נדכאים.

מעשה חרש

-(שלום)-רקה...-כפלח הרימון רקתך(שה"ש ד',ג')בעלת צדע ורוד כחתיכת רמון.לקראת אחותך...-(ע"פ ה',א')באתי לגני אחותי כלה. אחותי-שנתאחו לי בגלות.ל' איחוי וחיבור,שנשארו דבקים הי על אף סבלם בגלות(גם מכאן יש להוכיח שהנוסח הנכון הוא "שלום לך דודי").צא נא להושיעה-לה"כ(חבק' ג',יג')יצאת לישע עמך לישע את משיחך.וצלח כבן ישי...-ויאסוף דוד את כל העם וילך רבתה,וילחם בה וילכדה(ש"ב יב',כט').מה לך...-מה תעירו ומה תעוררו את האהבה? עד שתחפץ!(שה"ש ח',ד').כמעיל בקול פעמון-נ"א:פעמון בתור רימון, ר"ל כפעמון, אבל אין דרך לחרוץ אותה מלה(כאן רמון)פעמים.



פיוט : ארץ ורום בהבראם


אֶרֶץ וָרוּם בְּהִבָּרְאָם                            בְּהֵ"א בְּרָאָם

בְּלִי עָמָל אֵל הִמְצִיאָם                          אֲדוֹן עוֹלָם צוּר נְשִׂיאָם

                             שָׁבַת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת

נְקִי כַפַּיִם וְטָהוֹר                                מְאוֹר הַנָּאוֹר

בִּלְתִּי חֹמֶר קֹדֶם שְׂאוֹר                      בְּרֵאשִׁית הַכֹּל בָּרָא אוֹר

                             בְּיוֹם אֶחָד בְּשַּׁבָּת

יְחִידִי בְלִי שְׁנַיִם                                עָשָׂה שָׁמַיִם

בִּלְתִּי עֵזֶר וְיָדַיִם                                הִבְדִיל בֵּין מַיִם לָמַיִם

                             בְּיוֹם שֵׁנִי בְּשַּׁבָּת

אֵל יוֹצֵר עוֹלָמִים בְּיָ"הּ                        הִמְצִיא הֲוָיָה

שֶׁתּוֹצִיא הָאָרֶץ פִּרְיָהּ                          גָּזַר אֹמֶר וְכֵן הָיָה

                             בַּשְׁלִישִׁי בְּשַּׁבָּת

בְּלִי אוֹן בְּלִי גְבוּרוֹת                          יָצַר הָאוֹרוֹת

לָאוֹר וּלְהַצְמִיחַ פֵּרוֹת                         גָזַר וְנִתְלוּ מְאוֹרוֹת

                            בָּרְבִיעִי בְּשַּׁבָּת

רָב כֹּחַ אֵלִי אַנְוֵהוּ                           אֲרוֹמְמֶנְהוּ

כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה הִמְצִיא הוּא                   כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ

                            בַּחֲמִישִׁי בְּשַּׁבָּת

הָאֵל חַי נִמְלַךְ בְּתֻמּוֹ                         עַל נַפְשׁוֹת עַמּוֹ

וּבָרָא אָדָם בְּצַלְמוֹ                             הִשְׁלִיטוֹ עַל כָּל עוֹלָמוֹ

                            בְּיוֹם שִׁשִׁי בְּשַּׁבָּת

מַלְכִּי הִשְׁלִים כָּל מְלַאכְתּוֹ                    בְּיוֹם שַׁבַּתּוֹ

וַיְקַדֵּשׁ וַיְבָרֶךְ אוֹתוֹ                            עַל כֵּן יִשְׁמְרוּ עֲדָתוֹ

                            יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת

חָזָק הוּא וְנוֹרָא עֶלְיוֹן                         נֶעְלָם מֵרַעְיוֹן

מַהֵרה יִבְנֶה הַר צִיּוֹן                          וְיַנְחִיל עַם דַּל וְאֶבְיוֹן

                           עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת


כנפי שחר. הנושא: מעשה בראשית, מיועד לשבת.

בה"א בראם – שהעולם הזה נברא בה"א (מנחות כט;). מאור הנאור  - יותר ממקור האור. בלתי חומר – בלי יסוד ראשוני אלא יש מאין. קודם שאור – קודם שהיה שם שום שיור ושארית ממה שהיה לפני זה. הויה – מכלול הבריאה. און – מאמץ. לאיר – להאיר. נמלך – התיעץ.

מעשה חרש. 

ארץ ורום בהבראם... – דרש ר' יהודה ב"ר אלעי: שני עולמות שברא הקב"ה, אחד בה"א ואחד ביו"ד (כי בי-ה ה' צור עולמים), ואיני יודע איזה בה"א ואיזה ביו"ד, כשהוא אומר (ברא' ב, ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם – אל תקרא בהבראם אלא בה"א בראם, מכאן שהעוה"ז נברא בה"א (מנחות כט:), כמו שהה"א אין בכל האותיות יותר קלה ממנה להאמר, כך ברא העולם בלא יגיעה ועמל (אבודרהם בפי' "ברוך שאמר"). בלי עמל... – בלא יגיעה ברא הקב"ה את עולמו, אלא "בדבר ה' " וכבר "שמים נעשו" (בר"ר יב, י). צור נשאם – תולה ארץ על בלימה (איוב כו, ז).

(נקי) – מאור הנאור... ברא אור – מהיכן נבראת האורה7 "עוטה אור כשלמה" – מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשמלה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו (בר"ר ג, ד). שאור – שם ע"ע באור.

יחידי בלי שנים – א-לוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים, אלא אחד שאין כיחודו אחד מן האחדים בעולם... (רמב"ם יסוה"ת פ"א הל"ז). בלתי עוזר – "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" א"ר יודן: שבו היה הקב"ה יחידי בעולמו, שלא היה בעולמו אלא הוא... שלא נברא ביום הראשון כלום, שלא תאמר מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע , וגבריאל בצפונו, והקב"ה ממדד באמצעו, אלא "אנכי ה' עושה כל, נוטה שמים לבדי, רוקע הארץ מאתי" (ישע' מד, כד) "מיאתי" כתיב (מי אתי?), מי היה שותף עמי בברייתו של עולם? (בר"ר ג, יא. עי' רש"י – ברא' א, ה).

א-ל יוצר... – כי בי"ה ה' צור עולמים (ישע' כו, ד). גזר ואומר... – כי הוא אמר ויהי, הוא צוה ויעמוד (תה' לג, ט)

(בלי און) – לאיר – כמו "לנחותם הדרך" (שמ' יג, כא ע"ש ברש"י) – להנחותם. ולהצמית פרות – כמ"ש (דבר' לג, יד) וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים, שיש פירות השמש  מבשילה וישנם שהירח מבשיל אותם. ונתלו... – כתיב "ויאמר א-להים יהי אור ויהי אורויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" וכתיב "ויתן אותם א-להים ברקיע השמים... ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי? חכמים אומרים: הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי (חגיגה יב.).

רב כוח א-לי... – זה א-לי ואנוהו א-להי אבי וארוממנהו (שמ' טו, ב), אפאר אותו ואהלל רוממותו.

הא-ל חי נמלך... – "ויאמר א-להים: נעשה אדם..." – כביכול נמלך במלאכי השרת, ללמד שיהא הגדול נמלך בקטן (בר"ר ח, ז). בתומו – ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן אמר: בשעה שהיה משה כותב את התורה, היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק הזה שנא' "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", אמר: רבון העולם, מה אתה נותן פתחון פה למינים? א"ל כתוב, והרוצה לטעות – יטעה...(שם). השליטו... – "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו..." (ברא' א, כח).

מלכי השלים... – ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל א-להים ביום השביעי מלאכתו... (שם ב, א-ב). הנה הבי"ת פעם משמשת במובן "תוך", ויהי בהיותם בשדה (שם ד, ח), בתוך השדה, ויש שמשמשת במובן "עזרה", בא-להים נעשה חיל (תה' ס, יד), בעזרת ה' נעשה חיל. ולכן מחשש המובן "תוך", כתבו ע"ב הזקנים לתלמי המלך "ויכל א-להים ביום הששי, וישבות ביום השביעי" (מגילה ט.), ואמנם מובנה: בעזרת יום השביעי כלתה המלאכה, שהמלאכה היתה חסרה אותו יום של שביתה, כמ"ש (בר"ר י, י) גניבא אמר: משל למלך שעשה לו חופה, וציירה וכיירה, ומה היתה חסרה? כלה שתכנס לתוכה, כך, מה היה העולם חסר? שבת... וזה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך... כנ"ל. ויקדש ויברך אותו-(צ"ל:ויברך ויקדש)"ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו"-ר' ישמעאל אומר:ברכו במן וקדשו במן,ברכו במן- שכל ימות השבת היה יורד עומר, ובע"ש שני עומרים וקדשו במן- שלא ירד בו כל עיקר(שם יא',ב'). (חזק)-נעלם מרעיון-"לית מחשבה תפיסא בך כלל"(פתיחא).עולם שכולו שבת-עוה"ב, הוא האלף השביעי...שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים(פדר"א פי"ח והרד"ל שם אות מט).



אמר ה' ליעקב



אָמַר ה' לְיַעֲקֹב                   אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב

בָּחַר ה' בְּיַעֲקֹב                   גָּאַל ה' אֶת יַעֲקֹב

דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב                הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב

וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב                      זְכֹר אֵלֶּה לְיַעֲקֹב

חֶדְוַת יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב             טוֹבוּ אוֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב

יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב            כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב

לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב           מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב

נִשְׁבַּע ה' לְיַעֲקֹב                  סְלַח נָא לַעֲוֹן יַעֲקֹב

עַתָּה הָשֵׁב שְׁבוּת יַעֲקֹב         פָּדָה ה' אֶת יַעֲקֹב

צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב               קוֹל קוֹל יַעֲקֹב

רָנִי וְשִׂמְחִי לְיַעֲקֹב               שָׁב ה' אֶת שְׁבוּת יַעֲקֹב

תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב                אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב


כנפי שחר

הנושא:שבח והבטחות לישראל.

דרך כוכב-יעלה, יצעד ויבוא מלך.הבאים...-בימים הבאים יכה ישראל שרשים.וירד-יקום רודה ומושל.זכור אלה-ההבטחות.טובו-יפו.כי לא נחש-אינו פונה לנחש וקסמים.און-עוולה.עפר יעקב-זרע יעקב,שנמשלו לעפר מחמת ריבויו וחזקו.

מעשה חרש

אמר...-אמר ה' אל בית יעקב(ישע' כט',כב').השיר בנוי כולו מקטעי פסוקים או על פיהם.והיות שהוא מציין את ההבדלה לטובה אשר הבדיל ה' אותנו מן העמים, לפיכך קבעוהו ב"הבדלה". אל תירא...-(שם מד',ב').פזמון זה חוזר אחרי כל צלעית,לפיכך אין לחפש קשר בין הצלעיות. אמור בשם רבי מאיר:מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרה של בבל עולה ויורד,של מדי עולה ויורד. אמר הקב"ה ליעקב:אף אתה עולה. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר שמא ח"ו כשם שלאלו ירידה אף לי כן.. א"ל הקב"ה:ואתה אל תירא עבדי יעקב, אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית(ויק"ר כט',ב'). בחר...-יעקב אשר בחרתיך(ישע' מא',ח'),כי יעקב בחר לו יה,ישראל לסגולתו(תה' קלה',ד').גאל...-כי גאל ה' יעקב, ובישראל יתפאר(ישע' מד',כג'), גאל ה' עבדו יעקב(שם מח',כ').דרך...-(במד' כד',יג').הבאים...-(ישע' כז',ו').וירד...-(במד' כד',יט').זכור...-זכור אלה יעקב וישראל עבדי אתה(ישע' מד',כא'), המשורר הוסיף למ"ד וכתב "ליעקב", ובכך חזרה הפניה לה' שיזכור הבטחותיו ליעקב. חדות ישועות יעקב- לא מצאתי פסוק לצלעית זו ובסדור עבוי"ש ציין על(תה' נג',ז')מי יתן ישועות ישראל, בשוב אלוהים שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל,והוא "דחיק ואותי מרחיק",ולדידי מצאתי לה תרופה מן התורה:"חלק ה' עמו יעקב"(דבר' לב',ט')כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.טובו...-(במד' כד', ה')-אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שלא פסקו מישראל מעולם(סנה' קה':).יורו...-(דבר' לג',י'),הכוונה כאן ליושבי אהלי יעקב.כי לא נחש...-(במד' כג',כג')לא הביט און...-(שם כא')מי מנה...-(שם י').נשבע ה' ליעקב-(ע"פ עמוס ח',ז')נשבע ה' בגאון יעקב, אבל הכוונה שם:נשבע ה' בעצמו, כמו נשבע ה'... בנפשו(שם ו',ח')ושניהם לא לטובה נאמרו. ונ"ל שהוא(ע"פ יחז' כ',ה').ואשא ידי לזרע בית יעקב, ואולי הכוונה למ"ש בהרבה מקומות "אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב"(ברא' נ',כד').סלח נא לעוון יעקב-(ע"פ במד' יד',יט')סלח נא לעוון העם הזה כגודל חסדך.עתה אשיב...-(יחז' לט',כה')פדה ה'...-(ירמ' לא',יא').צוה ישועות...-(תה' מד', ה'). קול קול יעקב-(ברא' כז',כב')הקול קול יעקב והידיים ידי עשו-בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות, אין הידיים ידי עשו(בר"ר סה',טז').רונו שמחה ליעקב-כצ"ל(ע"פ ירמ' לא',ז')רונו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגויים.שב ה' את גאון יעקב-כצ"ל(נחום ב',ג')השיב ה' תפארת ישראל.תתן אמת...-(מיכה ז',כ').


צמאה נפשי לאלוקים


צָמְאָה נַפְשִׁי לֵא-לׂהִים, לְאֵ-ל חָי,

לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵ-ל חָי :


אֵ-ל חַי בְּרָאַנִי / וְאָמַר חַי אָנִי

כִּי לׂא יִרְאַנִי / הָאָדָם וָחָי :


בָּרָא כׂל בְּחָכְמָה / בְּדַעַת וּבִמְזִמָּה

מְאׂד וְנֶעֶלְמָה / מֵעֵינֵי כָל-חָי :


רָם עַל כּׂל כְּבוֹדוֹ / וְכָל פֶּה יְחַו הוֹדוֹ

בָּרוּךְ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ / נֶפֶשׁ כָּל-חָי :


הִבְדִּיל נִינֵי תָם / חֻקִּים לְהוֹרוֹתָם

אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם / הָאָדָם וָחָי :


מִי זֶה יִצְטַדַּק, / נִמְשָׁל לְאָבָק דַּק ?

אֱמֶת, כִּי לׂא יִצְדַּק / לְפָנֶיךָ כָל-חָי :


בְּלֵב, יֵצֶר חָשׁוּב / כִּדְמוּת חֲמַת עַכְשׁוּב

וְאֵיכָכָה יָשׁוּב / הַבָּשָׂר הַחַי?


נְסוֹגִים אִם אָבוּ / מִדַּרְכָּם שָׁבוּ

בְּטֶרֶם יִשְכָּבוּ / בֵית מוֹעֵד לְכָל-חָי :


עַל כּׂל אֲהוֹדֶךָ / וְכָל-פֶּה מְיַחֶדְךָ

פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ / וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי :


זְכוֹר אַהֲבַת קדוּמִים / וְהַחֲיֵה נִרְדָּמִים

וְקָרֵב הַיָּמִים / אֲשׁר בֶּן-יִשַׁי חַי :


רְאֵה לִגְבֶרֶת אֱמֶת / שִׁפְחָה נוֹאֶמֶת

לׂא כִי, בְּנֵךְ הַמֵּת / וּבְנִי הֶחָי :


הֲלׂא חָלָק, מֵרׂאשׁ, / דָּמוֹ תִדְרוֹשׁ

שְׁפוֹךְ אַף, עַל רׂאשׁ / הַשָּׂעִיר הַחַי :


אֶקּוֹד עַל אַפִּי / וְאֶפְרוֹשׂ לָךְ כַּפִּי

בְּטֶרֶם אֶפְתַּח פִּי / בְּ "נִשְׁמַת כָּל-חַי" :


כנפי שחר

הנושא:תהלה וכמיהה לגאולה, רשות ל"נשמת".

צמאה-השתוקקה.וחי-יתקיים. יחו-יגיד.יצטדק-יוכיח צדקתו. נמשל...-האם אדם הנמשל לאבק?בלב יצר...-אשר ארסו כארס העכשוב, מין עכביש ארסי.נסוגים-שהתרחקו מדרכי ה'. 

בית מועד...-כנוי לקבר.הלוא חלק...-מראש וראשונה יש לדרוש דמו של יעקב, איש חלק,היינו לשפוך אפך על ראשו של עשו,איש שעיר החי לו בכל טוב.

מעשה חרש

צמאה נפשי...-(תה' מב',ג')כל בתי השיר מסיימים במלת "חי" מן המקרא.לבי ובשרי...-(שם פד',ג').כי לא יראני...-(שמ' לג', כ').וחי-ויתקיים,וכמפורש(שופ' יג',כב')ויאמר מנוח אל אשתו:מות נמות! כי אלוהים ראינו נ"א:אמת כי לא יראני, ולמה יכפול "אמת כי לא יצדק"? ברא כל בחכמה-ה' בחכמה יסד ארץ,כונן שמים בתבונה(מש' ג',יט').ונעלמה...-(איוב כח',כא'),פעולת הבריאה עמוקה ונסתרת מעיני הבריות.רם...-רם על כל גוים ה'(רם) על השמים כבודו(תה' קיג',ד')וכל פה יחו הודו-נ"א:וכל פה מיחדו, ולמה יכפול "וכל פה מיחדך"?אשר בידו...-(איוב יב',י').הבדיל...-ושמרתם את כל חוקותי...אני ה' אלוקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים(ויק' כ',כב'-כד').ניני תם-זרע "יעקב איש תם",(ברא' כה',כז').אשר יעשה...-(דבר' יח',ה').מי זה יצטדק?-מי יאמר זכיתי לבבי?(תה' כ',ט')נמשל לאבק דק?-הן גוים כמר מדלי,וכשחק מאזניים נחשבו,הן איים כדק יטול(ישע' מ',טו')כי לא יצדק...-(תה' קמג',ב').בלב...-בליבו של אדם ישנו יצר,נטיה לעשות רע, כי יצר לה באדם רע מנעוריו(ברא' ח', כא') חשוב כדמות...- הדומה לארס המתפשט בכל הגוף,"כך אומנותו של יצה"ר, היום אומר לו:עשה כך,ולמחר אומר לו:עשה כך, עד שאומר לו:עבוד ע"ז!והולך ועובד,א"ר אבין:מאי קראה?לא יהיה תך אל זר,ולא תשתחווה לאל נכר(תה' פא',י'),איזהו אל זר שיש בגופו של אדם? הוי אומר: זה יצר הרע(שבת ה:).ואיככה ישוב...-כלומר, איך ישוב הבשר, אשר חלחל בו ארס כזה, להיות חי ובריא?ישוב...-(ויק' יג',טז').נסוגים...-אחר שאמר "ואיככה ישוב הבשר החי?" שוב אמר שאין להתייאש, כי היכולת ביד האדם להתגבר על יצרו ולתקן את אשר עיוות אם ירצה,"ואם תאמר שאינו ברשותך, כבר הכתבתי לך בתורה(ברא' ד',ז')ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו"(בר"ר כב',טו') בטרם ישכבו...-לפני שימותו ויובלו לקבורה.תנן התם(אבות פב',מי') ר"א אומר:...ושוב יום אחד לפני מיתתך:שאלו תלמידיו את ר"א:וכי אדם יודע איזה יום ימות?א"ל:וכל שכן! ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימי בתשובה(שבת קנג.).בית מועד לכל חי-(איוב ל',כג') בית קברות המיועד לכל חי.על כל אהודך-ואהבת את ה"א בכל לבבך ובכל נפשך ובכל "מאדך"(דבר' ו',ה') בכל מדה ומדה (בין מדה טובה ובין מדת פורענות-ברטנורה)שהוא מודד לך, הוי מודה לו במאוד מאוד(ברכות פט',מה').נ"ל שצ"ל:אודך, שאין דרכו של הראב"ע בכך.פותח...-(תה' קמה, טז'). זכור אהבת קדומים-א"ר יהודה:מה הוא "מדלג על ההרים"?(שה"ש ב',ח'), אמר הקב"ה:אם אני מסתכל במעשיהם של ישראל אינם נגאלים לעולם, אלא למי אני מסתכל?לאבותיהם הקדושים... ואין הרים אלא אבות, שנא'(מיכה ו',ב') שמעו הרים את ריב ה'(שמ"ר טו', ה').וקרב הימים...-ימים שבהם יתגלה לכל,שדור מלך ישראל חי וקיים.נ"א:וקרב קץ הימים, והוא יתר על המשקל. אשר בן ישי חי-(ש"א כ',לא'). ראה...-שיעורו: ראה שפחה נואמת לגברת אמת...-שרה, הגברת האמתית.שפחה-הגר.לא כי...-(מ"א ג',כב'), לא כמו שאת סבורה, אלא בנך המת ובני החי."גברת שפחה/בנך-בני" הכוונה לאומות ולזרען. הלוא חָלָק...-שיעורו:מראש, דמו של חלק תדרוש, הן עשו אחי איש שעיר ואנכי איש חלק(ברא' כז',יא').על ראש השעיר החי-(ויק' טז',כא').החי-כאן:היושב בשלוה. אקוד על אפי-לה"כ(ש"א כה',יד') ויקוד אפים ארצה וישתחו.אקוד-אכוף הקדקוד.ואפרוש...-לה"כ(שמ' ט',כט')אפרוש את כפי אל ה'.


פיוט: להודות מה טוב כהיום לה' כי שבת היום


                 להוֹדוֹת מַה טּוֹב כְּהַיּוֹם

                  לַה' כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם :


יוֹם בּוֹ שָׁבַת מִכָּל מִפְעָל / יוֹצֵר תֵּבֵל וְחוּג מַעַל

עַל כֵּן גָּבַר וְהֻקַּם עַל / שֵׁשֶׁת יָמִים אַךְ זֶה הַיּוֹם :  לַה' :


עׂז לוֹ צְבִי וְתִפְאָרָה / אוֹצָר חֶבְיוֹן מָלֵא אוֹרָה

וְגַם בּוֹ נֶפֶש יְתֵרָה / עָשָׂה ה' זֶה הַיּוֹם :  לַה' :

קוֹשֵׁר הַנְּשָמוֹת בִּצְרוֹר / הַחַיִּים, וְרׂאשׁ מָר-דְּרוֹר

מִקְרָא קׂדֶשׁ חׂפֶשׁ דְּרוֹר / וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם :  לַה' :


בַּעֲבוּר זֶה שׁוֹכֵן סְנֶה / הוֹרִיד הַמָּן בַּמַּחֲנֶה

יוֹם הַשִׁשִּׁי לֶחֶם מִשְׁנֶה / עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם :  לַה' :


הָדוּר דָּגוּל בְּכָל-פֵּאוֹת / יוֹם זֶה לַה' צְ-בָאוֹת

וּנְהַר הַסַּמְבַּטְיוֹן לְאוֹת / וּלְמוֹפֵת, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם :  לַה' :


לְעַם קְרוֹבוֹ הִנְחִילוֹ / לְקַדְּשׁוֹ וּלְהַבְדִּילוֹ

וְקָרְבַּן מוּסָף צִוָּה לוֹ / חׂק לַעֲשׂוֹת כְּדָת הַיּוֹם :  לַה' :


וְאַשְׁרֵיכֶם עַם נִכְבַּדְתֶּם / וּבְזֶבֶד טוֹב זֶה נִזְבַּדְתֶּם

כִּי בִּגְַל מִצְוָתוֹ, אַתֶּם / נִצָּבִים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם :  לַה' :


יִשְׁמָרְכֶם אֵ-ל כְּאִישׁוֹן בַּת / עַיִן, וְחַסְדּוֹ בַּל יֻשְׁבָּת

וּלְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת / תִּמְצְאוּן אוֹתוֹ כְהַיּוֹם :  לַה' :


כנפי שחר

הנושא: שבת קודש

וחוג מעל-כיפת הרקיע שממעל.אוצר חביון-חמדה גנוזה.קושר...-השבת צורר נשמות שומריו בצרור החיים וכו'. ונהר הסמבטיון לאות...-שמושך אבנים כל ימות החול,ובשבת הוא נח(סנה' סה:). ובזבד טוב-מתנה טובה.

מעשה חרש

להודות...-כמה טוב להודות לה' ביום מנוחה וקדושה שכזה!מזמור שיר ליום השבת, טוב להודות לה'(תה' צב',א'-ב').לה' כי שבת היום-כי שבת הים לה'(שמ' טז',כה')השיר מסיים בפסוקים..יום בו שבת מכל מפעל-מכל מלאכה.יוצר...-יום בו שבת ה' יוצר תבל. וחוג מעל-מעגל המקיף את העולם, שמי מרום.על כן גבר...-שיעורו:אך היום הזה גבר והוקם על ששת ימי המעשה, לה"כ(ש"ב כג',א')נאום הגבר הוקם על.גבר-נישא, ל' כי יהודה גבר באחיו(דה"א ה',ב').והוקם על-למעלה.אך זה היום-(איכה ב',טז').עוז לו...-ליום השבת.וגם יופי ופאר.אוצר חביון-השבת הוא אוצר שניתן לנו בהיחבא, א"ר יוחנן משום רשב"י:כל מצוות שנתן הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסיא,חוץ משבת שנתן להם בצנעא,שנא'(שמ' לא',יז')ביני ובין בני ישראל(ביצה טז.).וגם בו נפש יתירה...-שיעורו:וגם עשה בו ה' נפש יתירה.נפש יתירה-אמר רשב"ל:נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ערב שבת...(שם)פירש"י:רוחב לב למנוחה ולשמחה ולהיות פתוח לרווחה ויאכל וישתה ואין נפשו קצה.עשה ה' זה היום-זה היום עשה ה'(תה' קיח',כד')קושר...-צר בצרור,שומר,(ע"פ ש"א כה',כט')והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים,והם חיי הנשמה הנצחיים.וראש מר דרור-וקושר בראש מה דרור,לה"כ(שמ' ל',כג')ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור,מבחר הבשמים,כאן:סמל לשכרן של צדיקים בעוה"ב,כד דמך ר' אבהו אחזו ליה י"ג נהרי אפרסמון(בר"ר סב',ג')ובזוהר(ויקהל ר:) וכד אסתלק ההוא בר נש מהאי עלמא נשמתיה סלקא...ויפתחון לה תליסר טורי דאפרסמונא דכיא...(וע"י זוהרתרומה קלא.ואתחנן רסז.).מקרא...-שיעורו:וקראתם...מקרא קודש..שתכריזו על יום השבת הכרזה שהוא קודש ויום חופש ודרור לשבות בו מכל מלאכה,ויתכן שירמוז לתקיעת השופר שנהגו לתקוע בע,ש כמ"ש(שבת לה: ורמב"ם פ"ה מהל' שבת הל' יח'-יט')תנא ע"ש.התחיל לתקוע תקיעות תוקעין סילק(הקדירות מעל גבי הכירה)המסלק,והטמין המטמין והדליק המדליק,ושוהה כדי צליית דג קטן...ותוקע ומריע ותוקע ושובת.וקראתם בעצם היום-(ויק' כג',כא').בעבור זה...-כדי להוכיח כי ה' נתן לנו השבת, על כן נתן לנו ביום השישי לחם יומיים(שמ' טז',כט').שוכן סנה-כנוי לה' ע"ש ורצון שוכני סנה(דבר' לג',טז')שנתגלה למרע"ה בסנה(שמ' ג',ב')משנה על אשר ילקטן יום יום-(שם טז',ה').הדור דגול...-תואר ליום השבת שהוא מפואר ומתנוסס כדגל בכל העולם.ונהר הסמבטיון לאות...-ואף שאלה זו שאל טורנוסרופוס את ר' עקיבא אמר לו:...מי יימר דהאידנא שבת?(דילמא אחד משאר ימים הוא שבת?),אמר לו:נהר סמבטיון יוכיח(נהר אחד של אבנים, ובכל ימות השבוע שוטף והולך, וביום השבת שוקט ונח(סנה' סה: ורש"י שם, ועי' בר"ר יא',ו')כי קדוש היום-(נחמ' ח',י').לעם קרובו-לבני ישראל עם קרובו(תה' קמח',יד'). הנחילו-לעשות את השבת לדורותם ברית עולם(שמ' לא',טז')לקדשו-זכור את יום השבת לקדשו(שם כ',ח'),במה אתה מקדשו? במקרא במשנה במאכל ובמשתה בכסות נקייה(ילקו"ש-ואתחנן רמז חת"ל)"לקדשו"-לקדשו בברכה,מכאן אמרו:מקדשין על היין בכניסתו(מכילתא).ולהבדילו-ביציאתו, כדתניא: הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואח"כ אומר הבדלה על הכוס(פסחים קה:),או:לקדשו ולהבדילו-הכוונה למ"ש(שבת קיג.): וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר(ישע' נח',יג'),וכבדתו-שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול...מעשות דרכיך-שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול...ודבר דבר-שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול.וקרבן מוסף...-"וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים...עולת שבת בשבתו על עולם התמיד ונסכה"(במד' כח',ט'-י').לעשות כדת היום-(אס' ט', יג').ואשריכם עם נכבדתם-כמ"ש(ישע' מג',ד')מאשר יקרת בעיני ונכבדת ואני אהבתיך.ובזבד טוב...-חלק טוב נפל בגורלכם:לדעת כי אז אני ה' מקדשכם(שמ' לא',יג'), אמר לו הקב"ה למשה:מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה,ואני מבקש ליתנה לישראל,לך והודיעם (שבת י:).כי בגלל מצותו אתם...-ר' ישמאל ב"ר יוסי שייליה לרבי:בני בבל בזכות מה הן חיים? א"ל בזכות התורה:ובני א"י בזכות מה?א"ל בזכות מעשרות:ואנשי חו"ל בזכות מה? א"ל:בזכות שהן מכבדין את השבתות ויו"ט(בר"ר יא',ג'),הרי גם כשאין זכות תורה ולא זכות מעשרות מתקיימים בגלל כיבוד בת ויו"ט.אתם ניצבים...- אתם ניצבים היום כולכם(דבר' כט',ט').ישמרכם...-לה"כ(תה' יז',ח') שמרני כאישון בת עין, ר"ל בשכר שמירת שבת חסד ה' עלינו ולא יפסק, וינחילנו עולם שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.תמצאון...-כהיום תמצאון אותו(ש"א ט',יג').



יעלת חן העלמה נעימה כלילת יופי בת האיתנים


יַעֲלַת חֵן הָעַלְמָה נְעִימָה                             כְּלִילַת יֹפִי בַּת אֵיתָנִים

קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וְזָהְרֵךְ                     וְקוּמִי צַהֲלִי בִרְנָנִים

קוּמִי עֲדִי צְנִיף מְלוּכָה נְסוּכָה                      וְלִבְשִׁי שָׁנִי עִם עֲדָנִים

                               וְלִבְשִׁי שָׁנִי עִם עֲדָנִים

                                 כִּי מִכָּל עֲלָמוֹת

נָוִית וְיָפִית הֲדוּרָה קְשׁוּרָה                          בַּעֲבוֹת חִשְׁקִי מִלְּפָנִים

                               בְּתֹף וְכִנּוֹר וּמְחוֹלוֹת

                                אִשְּׁרוּךְ כָּל בָּנוֹת

וּמַה לָכֶן בָּנוֹת בְּדוֹדִי                                לְדוֹדִי אָנִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ  

קִנְּמָן בֶּשֶׂם וְגַם שֵׁשׁ וְתַרְשִׁישׁ                     וּפָנִים נוֹצְצִים אוֹר לְהָבִים

וְעֵינַיִךְ זוֹרְקִים תּוֹתָח וּמִפְתַּח                     שְׂפָתַיִךְ כְּמוֹ חוּט שָׁנִים

                               שִׁנַּיִךְ, כְּמוֹ בְדֹלַח

                                רַקָּתֵךְ כְּפֶלַח


                       רִמּוֹן זֹאת קוֹמָתֵךְ יָפְתָה וְדָמְתָה

                           לְתָמָר נְעִימַת שׁוֹשַׁנִּים


כנפי שחר. הנושא: נחמה או הכנסת כלה.

יעלת חן – חיננית כיעלה, כצביה. בת איתנים – בת גדולים. קומי עדי... – עטי, חבשי כתר מלכות. שני עם עדנים... – בגדי פאר. נוית... – נאה ויפה. בעבות – בעבותות, בחבלי אהבתי בך. קנמון... – בושם הקנמון, רמז לשמה הטוב של הכלה. וגם שש – אבן שיש לבנה, רמז לטוהר מדותיה. ותרשיש – אבן יקרה שחורה, רמז לימי העלומים שהשער שחור, לימי השחרות. ופנים... – מביעות הוד ועוז. (ויתכן להסב התארים הנ"ל אל הדוד). תותח – כאן: חץ. ומפתח שפתיך – שפתי פיך. בדולח – אבן יקרה לבנה. רקתך... – צדע, צד המצח וורוד כחתיכת רימון.

מעשה חרש.

יעלת חן העלמה... – בשיר זה הובילו הפייטנים בכל ערי מרוקו את הכלה מבית אביה אל בית החתן. ומכיון שהנושא משותף גם לכ"י לפיכך אני מקיים "טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך". בת איתנים – בת אבהרם יצוי"ע, בירח האיתנים בחג (מ"א ח, ב) – ירח שנולדו בו איתני עולם (ר"ה יא.). קומי אורי... – (ישע' ס, א). קומי מדי צעיף מלוכה – (ע"פ סב, ג שם) והיית עטרת תפארת ביד ה' וצניף מלוכה בכף א-להיך. צניף מלוכה – הכוונה לעטרה שהיתה הכלה חובשת בליל חופתה, עצאבה בערבית, גובהה כעשרים ס"מ, מחודדת, לבנה ומשובצת פנינים, והיו נושאים הכלה כשהיא מיושבת על ספה מכובדת, ועל פניה פרושה "הינומא", אריג לבן דק, שהוסיף לה חן וכבוד, וזהו מנהג קדום ונזכר בסוטה (פ"ט מי"ד) בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות; ובכתובות (פ"ב מ"א) אם יש עדים שיצאת בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים. נסוכה – את המשוחה למלוכה, ל' ואני נסכתי מלכי (תה' ב, ו). ולבשי שני... – (ע"פ ש"ב א, כד) המלבישכם שני עם עדנים. ומשבצות שש – ארג פשתן עשוי מקלעות מעשה אורג. ורקמות – בגדים מצויירים מעשה רוקם. מכל עלמות נוית... – יותר מכל עלמות. קשורה בעבות חשקי מלפנים – כמ"ש (הושע יא, א) כי נער ישראל ואוהבו ממצרים קראתי לבני.

בתוף...אשרוך כל בנות – (ע"פ ברא' ל, יג) באושרי כי אשרוני בנות. ומה לכן בנות... – כנוי לאוה"ע. לדודי אני... – אני לדודי ועלי תשוקתו (שה"ש ז, יא), כמ"ש (דבר' לב, ט) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. ועלי תשוקתו – כמ"ש (שם י, טו) רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה.

קנמון-בשם – (שמ' ל, כג). וגם שש – רצפת בהט ושש (אס' א, ו). ותרשיש – ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש (שה"ש ה, יד). ופנים...להבים – (ע"פ ישע' יג, ח) פני להבים פניהם. ומפתח שפתיך – לה"כ (מש' ח, ו) ומפתח שפתי מישרים. שפתיך כמו חוט שנים – כחוט השני שפתותיך (שה"ש ד, ג). בדולח – שם הבדולח ואבן השוהם (ברא' ב, יב). רקתך... – כפלח הרמון רקתך (שה"ש ד, ג). זאת... – זאת קומתך דמתה לתמר (שם ז, ח), מה תמר אין לו אלא לב אחד כך ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים (סוכה מה:).


מבורך שבת מפי אלוהים גבוה על כך גבהים


מְבׂרָךְ שַׁבָּת מִפִּי אֱ-לׂהִים / גָּבוֹהַּ עַל כָּל-גְּבוֹהִים

מִכָּל-יָמִים בֵּרַךְ אוֹתוֹ / כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ

              כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ:


שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ / וּבָהֶם תִּגְמוֹר כָּל-צְרָכֶיךָ

וְיוֹם הַשַּׁבָּת מֵעֲסָקֶיךָ / תִּשְׁבּוֹת וּשְׂמַח בְּבִיאָתוֹ:

              כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ:


הָאֵ-ל צִוָּה מִיּוֹם רִאשׁוֹן / לִנְצוֹר שַׁבָּת כְּמוֹ אִישׁוֹן

וּמְחַלְּלוֹ לְנַחַל קִישׁוֹן / יִהְיֶה גָרוּף לַהֲמִיתוֹ:

              כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ:


בּוֹאִי כַלָּה, בּוֹאִי כַלָּה, / לִקְרַאת שַׁבָּת בְּשִׁיר וּתְהִלָּה

בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת אֲסַדֵּר תְּפִלָּה / כְּחָתָן לִקְרַאת כַּלָּתוֹ:

              כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ:


רְקָמוֹת וּבִגְדֵי אַרְגָּמָן / תִּלְבַּשׁ וְתִהְיֶה מְזֻמָּן

וְלֶחֶם מִשְׁנֶה זֵכֶר לַמָּן / יִהְיֶה עָרוּךְ שֻׁלְחַן בֵּיתוֹ:

              כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ:


יְעַנֵּג שַׁבָּת בְּיַיִן טוֹב / וּבָשָׂר שָׁמֵן חָטוֹב יַחֲטוֹב

וְיִהְיֶה בֵיתוֹ כְּגַן רָטוֹב / כְּמֶלֶךְ בְּתוֹךְ טִירָתוֹ:

              כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ:


עׂנֶג נִקְרָא בְלִי עַצְבוּת / יָסִיר דְאָגָה מִלְּבָבוֹת

יִשְׂרָאֵל יַחַד בָּנִים עִם אָבוֹת / יִשְמְחוּ כֻלָּם בְּשִׂמְחָתוֹ:

              כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ:


קְדֻשַּׁת שַׁבָּת כְּתַקָּנַת עֶזְרָא, / יַעֲלוּ שִׁבְעָה לְסֵפֶר תּוֹרָה

וּמַפְטִיר יַשְׁלִים הַהַפְטָרָה / וְיִתְפַּלְּלוּ מוּסָף כְּהִלְכָתוֹ:

              כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ:


בְּשָׁלׂש סְעוּדוֹת כַּהֲלָכָה / מֵאֵת ה' יִשָּׂא בְרָכָה

וּמִדְרְשֵׁי תוֹרָה הַנְסוּכָה / הִלְכוֹת שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ:

              כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ:


כנפי שחר

הנושא:שבת.

האל צוה מיום ראשון...-בראשית-אותיות "ירא שבת"(תיקוני זוהר).לנחל קישון-כלומר,חוץ למחנה.גרוף-גרור,נסחב."בואי כלה"...-כך יש לומר בשיר ותהילה לקראת השבת בכניסתה.כחתן...-שמקדש כלתו בשבת ברכות.יחטוב-יבחר.רטוב-רוה ורענן.טירתו-ארמונו.קדושת שבת...-עי' מעשה חרש.הנסוכה-המשוחה למלכות.

מעשה חרש

מבורך שבת מפי אלהים-ויברך אלהים את יום השביעי(ברא' ב',ג'). גבוה על כל גבוהים-ע"ש כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם(קהלת ה',ז').כי בו שבת...-(ברא' ב',ג').ובספרים:מדי שבת בשבתו,ואין לה כל קשר לכאן, וגם בקוי"ע איננה.ששת ימים תעשה מעשיך-(שמ' כג',יב').ובהם תגמור כל צרכיך-"ועשית כל מלאכתך(שם כ',ט'),וכי אפשר לו לאדם לעשות כל מלאכתו בששת ימים? אלא כשתבוא שבת יהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה,שלא תהרהר אחר מלאכתך"(מכילתא).האל ציוה מיום ראשון לנצור שבת...-שהשבת מעשרה דברים שעלו במחשבה(פדר"א פג').לנצור שבת כמו אישון-לה"כ(דב' לב',י')יצרנוהו כאישון עינו.לנחל קישון יהיה גרוף-לה"כ(שופ' ה',כא')נחל קישון גרפם.להמיתו-בסקילה. בואי כלה...-ר' חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא(מתעטף ועומד לפנות ערב של יום ששי),אמר:בואו ונצא לקראת שבת המלכה. רבי ינאי לביש מאניה במעלי שבתא ואמר:בואי כלה,בואי כלה!(שבת קיט') לקראת שבת...-יש לומר"בואי כלה...".רקמות...תלבש-וכבדתו(ישע' נח',יג'),שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול(שבת קיג'). ולחם משנה-בשבת חיים אדם לבצוע על שני ככרות(שם קיז')זכר למן-שביום ששי ירד פי שנים(שמ' טז',כב').יענג שבת-נ"א:יכבד. ובשר...-יחטוב-ל' אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם(ברכות ו'),דבר יקר,חשוב ומובחר.או:יחתוך,ייקח מן הבהמה נתחים שמנים,ל' לחטוב עצים(דבר' יט',ה')עונג נקרא-וקראת לשבת עונג(שיע' נח',יג').בלי עצבות...-כי הוא מהפך "נגַע" ל"ענֶג".קדושת שבת כתקנת עזרא-צלעית זו עניין בפני עצמו,(ואין לי קשר עם הצלעית"יעלו שבעה לספר תורה"שאחריה),והכוונה למ"ש(ב"' פ.):עשרה תקנות תיקן עזרא, שקורין במנחה בשבת וקורין בשני וחמישי שלושה גברי עשרה פסוקים..ומכבסים בחמישי בשבת...(ע"ש) אבל עליית שבעה לתורה והפטרה מרע"ה ונביאי דורו תקנום(כמ"ש שם וכמבואר ברמב"ם פי"ב מתפלה הל"א).ומפטיר ישלים ההפטרה-לנוסחה זו צ"ל:בהפטרה, בבי"ת ובקוי"ע וישי"ש הנוסחה:יפטיר ההפטרה. בשלוש סעודות-בזכות קיום מצוות ג' סעודות.כהלכה-כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת?שלוש(שבת קיז':).מאת ה' ישא ברכה-ע"פ תה' כד',ה'),כמ"ש(שבת קיט.)במעשה יוסי מוקיר שבת ומעשה הקצב מלודקיא ע"ש.הנסוכה-ל' ואני נסכתי מלכי(תה' ב',ו').


כי אשמרה שבת


כִּי אֶשְׁמְרָה שַׁבָּת אֵל יִשְׁמְרֵנִי                 אוֹת הִיא לְעוֹלְמֵי עַד בֵּינוֹ וּבֵינִי


אָסוּר מְצֹא חֵפֶץ לַעֲשׂוֹת דְּרָכִים            גַּם מִלְּדַבֵּר בּוֹ דִּבְרֵי צְרָכִים

דִּבְרֵי סְחוֹרָה אוֹ דִבְרֵי מְלָכִים               אֶהְגֶּה בְּתוֹרַת אֵל וּתְחַכְּמֵנִי


בּוֹ אֶמְצְאָה תָמִיד נוֹחַ לְנַפְשִׁי                הִנֵּה לְדוֹר רִאשׁוֹן נָתַן קְדוֹשִׁי

מוֹפֵת בְּתֵת לֶחֶם מִשְׁנֶה בַּשִּׁשִּׁי              כָּכָה בְּכָל שִׁשִּׁי יַכְפִּיל מְזוֹנִי


רָשַׁם בְּדַת הַיּוֹם (הָאֵל) חֹק אֶל סְגָנָיו     בּוֹ לַעֲרֹךְ לֶחֶם פָּנִים לְפָנָיו

עַל כֵּן לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ עַל פִּי נְבוֹנָיו          אָסוּר לְבַד מִיּוֹם כִּפּוּר עֲוֹנִי


הַיּוֹם מְכֻבָּד הוּא יוֹם תַּעֲנוּגִים              לֶחֶם וְיַיִן טוֹב בָּשָׂר וְדָגִים

הַשְּׂמֵחִים בּוֹ הֵם שִׂמְחָה מַשִּׂיגִים           כִּי יוֹם שְׂמָחוֹת הוּא וּתְשַׂמְּחֵנִי


מֵחֵל מְלָאכָה בּוֹ סוֹפוֹ לְהַכְרִית             עַל כֵּן אֲכַבֵּס בּוֹ לִבִּי בְּבוֹרִית

אֶתְפַּלְּלָה אֶל אֵל עַרְבִית וְשַׁחֲרִית         מוּסָף וְגַם מִנְחָה הוּא יַעֲנֵנִי


כנפי שחר

הנושא:שמירת שבת, שכרה וענשה

אות היא-סימן שבחר בנו,בהנחילו לנו יום מנוחה.אסור מצוא חפץ..-למצוא,לחפש עסק שיהיה מוכן לעשותו אחר השבו.בו-בשבת.נופש-מנוחה.לדור ראשון-דור המדבר.מופת-ראיה והוכחה על שמירתו,שלא ירד המן בשבת.ככה...-איחולי המשורר.רשם...-שיעורו:האל רשם בדת, כתב בתורה.סגניו-כוהניו.בו לערוך...-לסדר בו לפניו לחם הפנים.על כן-צוו חכמים ז"ל שאסור להתענות בו.כפור עווני-כפרת עווני.אחור נסוגים-מסתייגים מדברי אבילות מסויימים,דברים שבפרהסיא.מחל...-מחללו בעשיית מלאכה חיים כרת.בבורית-חומר ניקוי,כאן:לב טהור לשמירתו ולארבע תפילותיו.הוא יענני-המשורר מסיים בתפלה שה' יענהו.

מעשה חרש

כי אשמרה שבת אל ישמרני-כמ"ש(ישע' נח',יא'-יג')ונחך ה' תמיד..אם תשיב משבת רגלך (מ)עשות חפציך ביום קודשי,וכפירוש הראב"ע ז"ל עצמו:"ה' ינחך תמיד...אם תשיב משבת רגלך...",ע"ד "שמור לי ואשמור לך"(ב"מ פ:).אות היא לעולמי עד בינו וביני-כמ"ש(שמ' לא',יז')ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. אסור מצוא חפץ לעשות דרכים-כמ"ש(ישע' נח',יג')וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר.גם מלדבר בו דברי צרכים-"ודבר דבר",שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול(שבת קיג.:).ובפסיקתא רבתי(פרק כג'):שבת לה' אלוהיך(שמ' כ',י'),ר' תנחומא ואמרי לה ר' אליעזר בשם ר' מאיר:שבות כאלוהיך,מה אלוהיך שבת ממאמר(שכן "בעשרה מאמרות נברא העולם/אבות פ"ה מ"א)אף אתה שבות מן המאמר.,דברי סחורה אף דברי מלכים-"דברי סחורה",דתנן(שבת קמח:) מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב.הטעם(שם קמט.)..אביי אמר:גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות(שטרי מקח וממכר רש"י).וכן פסק מרן(או"ח סי' ש"צ סי"ב): זימן אורחים וכתב בכתב כמה זימן וכמה מגדים הכין להם אסור לקרותו בשבת... גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות דהיינו שטרי חובות וחשבונות."אף דברי מלכים",כמ"ש(תוס' שם קטז: ד"ה וכ"ש בשטרי הדיוטות):אותן מלחמות הכתובין בלע"ז נראה לרבינו יהודה דאסור לעיין בהם,אבן מרן(שם סט"ז) פסק סתם:וכן ספר מלחמות אסור לקרות בהם בשבת.אהגה בתורת אל ותחכמני-ר' חגי בשם ר' שמואל בר נחמן:לא ניתנה השבת אלא לתלמוד תורה(פסיקתא רבתי סו"פ כ"ג).בו אמצאה תמיד "נופש לנפשי"-כצ"ל לשון נע"ל. הנה לדור ראשון נתן קדושי מופת, בתת לחם משנה בשישי- כמ"ש(שמ' טז',כב'-כג')ויהי ביום השישי לקטן לחם משנה, שני העומר לאחד,ויבואו כל נשיאי העדה ויגידו למשה,ויאמר אליהם:הוא אשר דיבר ה',שבתון שבת קודש לה' מחר.רשם בדת,האל,חוק אל סגניו,בו לערוך לחם פנים לפניו-כמ"ש(ויק' כד',ה',ו',ח')ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות...ושמת אותם...על השולחן הטהור לפני ה'...ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד,וכתיב(שם ט') והייתה לאהרון ולבניו...חוק עולם.על כן להתענות...אסור-יתכן שהרמז לכך הוא מזה שהתורה קבעה דווקא יום השבת לעריכת לחם הפנים,אע"פ שהוא נאפה כבר מיום שישי, כמ"ש(מנחות צה:)אחת שתי הלחם ואחת לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ואינן דוחות את השבת, מזה ברור שבא לשם השראת ברכה במזונו של אדם ביום מבורך, ולכן אין מקום לסיגוף.והן הן הדברים שכתב בספר החינוך(פר' תרומה מצווה צז')שע"י קיום מצווה זו "יהיה הרצון והברכה חלים עלינו ומתברך(הלחם) במעינו" ע"ש.הוא יום מכובד הוא-ע"ש וכבדתו מעשות דרכיך(ישע' נח',יא').יום תענוגים-ע"ש וקראת לשבת עונג(שם).מתאבלים בו הם אחור נסוגים-שכן אותם שחל יום אבלותם בשבת לא נוהגים הו דברים שבפרהסיא ומותרים להסיר עטיפתם ולנעול מנעל ולשבת על הכר(עי' יו"ד סי' ת' ס"א),וזוהי נסיגה מדברי אבלות שנוהג בהם ביום חול, ובסדור עבוי"ש 256 פירש:אחור נסוגים, עוברים עבירה כי אסור להתאבל בשבת בעבור שהוא יום שמחות.מֵחֵל מלאכה בו סופו להכרית-ככתוב(שמ' לא',יד')ושמרתם את השבת...כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמיה.על כן אכבס בו ליבי כבורית-כצ"ל: בבורית,בבי"ת ולא בכ"ף, כי לא מוכרח שחומר הניקוי צריך להיות דווקא לבן כידוע. ויתכן לישב הגירסה "כבורית" בכ"ף,ככיבוס הבורית, ע"ש כי הוא(יום ה') כאש מצרף וכבורית מכבסים(מלא' ג',ב') שפירושו: כאש הגדולה של הצורף וכבורית של מכבסי בגדים.




יודוך רעיוני ה' רועי ביום שבת קודש


                                יוֹדוּךָ רַעְיוֹנַי / ה' רוֹעִי

                                בְּיוֹם שַׁבַּת קׂדֶשׂ / יוֹם הַשְּׁבִיעִי:


                        יוֹם אֲשֶׁר כִּלִיתָ / בּוֹ כָל-מְלַאכְתֶּךָ

                        אוֹמֵר: "כִּי שָׂרִיתָ / עַל כָּל-זוּלָתֶךָ"

                        וּבְמַעְשִׂים עָשִׂיתָ / אֵין לְבַלּוֹתֶךָ

                                לִי בֶן אֲמָתֶךָ / חִיש לְהַרְגִּיעִי

                                בְּיוֹם שַׁבַּת קׂדֶשׂ / יוֹם הַשְּׁבִיעִי:


                        שְׁבִיעִי בָחַרְתָּ / בְּכָל הַמִּנְיָנִים

                        וְאוֹתוֹ קִדַּשְׁתָּ / בְּשָׁבוּעוֹת-שָׁנִים

                        חִיש אֲשֶׁר נָשָׂאתָ / לְגֶזַע אֱמוּנִים

                                וּפְדֵה מֵאֲסוֹנִים / אָרְחִי וְרִבְעִי

                                בְּיוֹם שַׁבַּת קׂדֶשׂ / יוֹם הַשְּׁבִיעִי:



                        רְצֵה בִמְנוּחָתִי / יוֹם זֶה יוֹם מְנוּחָה

                        וּבְיוֹם עֲבוֹדָתִי / הַמְצֵא לִי הַרְוָחָה

                        אָכִין לִשְבִיתָתִי / מַשְׂאֵת וַאֲרוּחָה

                                וְשָׂשוֹן וְשִׂמְחָה / יְהִי שַׁעְשׁוּעִי

                                בְּיוֹם שַׁבַּת קׂדֶשׂ / יוֹם הַשְּׁבִיעִי:


                        אֶל עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ / שַׁבַּת תְּזַכֵּנִי

                        וְנֵרְךָ בְּהִלּוֹ / שִׂים אוֹר בַּעֲדֵנִי

                        וְאֶל מִשְׁכַּן שִׁילֹה / תָּשׁוּב תַּעֲלֵנִי

                                מְהֵרָה עֲנֵנִי / אוֹרִי וְיִשְׁעִי

                                בְּיוֹם שַׁבַּת קׂדֶשׂ / יוֹם הַשְּׁבִיעִי:


כנפי שחר

הנושא:שבת קודש

רעיוני-מחשבותי.ה' רועי-כמו הרועה המשגיח על צאנו, כן ה' משגיח עלי ומספק לי כל מחסורי להוצאות שבת.ביום שבת...-דבק ל"יודוך רעיוני",כי ביום שבת האדם פנוי והנשמה תמצא מקום להודות לה'.אומר:"כי שרית..."-הנושא:"יום אשר כלית בו מלאכתך",יום שבת אומר"כי נתעלית על כל דבר שהוא זולתך וחוץ ממך". ובמעשים...-אין בשום דבר אשר בראת שיבלה אותך וישאר אחריך,שביעי קדשת...-המספר "שבעה" קדוש ומעולה בכל המספרים.בשבועות שנים-כמו"שבעה שבועות תספור לך"(דבר' טז',ט'),וספרת לך שבת שבתות שנים, שבע שנים שבע פעמים(ויק' כה',ח').נשאת-נשבעת.לגזע אמונים-אנשי אמונה,מאמינים בני מאמינים.מאסונים-מפגעים רעים.ארחי ורבעי-פדה מאסונים"דרכי" ומהלכי ביום ו"רבצי"ושכבי על מיטתי בלילה.המצא לי הרווחה-הזמן לי שפע טוב לצרכי שבת.משאת וארוחה-מנה מכובדת ומזון לסעודת שבת.יהי שעשועי-"יום זה יום מנוחה" יהי לי תענוג וששון ושמחה.עולם שכולו שבת-עולם הנשמות.בהלו-בזהורו ואורו המלא.בעדני-עלי.משכן שילה-כאן:ביהמ"ק.אורי וישעי-אתה ה', מוציאי מאפלה לאורה ומצילי מכל רע.

מעשה חרש

יודוך...ביום שבת קודש-(ע"פ תה' צב',א'-ב')מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'.ה' רועי-(תה' כג',א').יום השביעי-(ברא' ב',ג').רוב בתי השיר מסיימים בלשונות מן המקרא.יום...אומר:"כי שרית על כל זולתך"-דבק אל"יום אשר כלית בו מלאכתך",ר"ל היום אומר את השבח "כי שרית על כל זולתך",וכמ"ש(יוצר)ויום השביעי משבח ואומר"מזמור שיר ליום השבת".כי שרית...כמ"ש (שם)וביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו. וא"ר יהודה(מדבש הנעלם הביאו עבוי"ש 213):אין לך שבח וקילוס לפני הקב"ה כמו שבחו של שבת, העליונים והתחתונים כולם משבחים לו כאחד,ואפילו יומי של שבת ממש משבח לו, הה"ד מזמור שיר ליום השבת.ובמעשים עשית אין לכלותך-"מאי כי אין בלתך(ש"א ב',ב')?א"ר יהודה בר מנסיא:אל תקרי כמידת הקב"ה מידת בשר ודם,מידת ב"ו מעשי ידיו מבלין אותו, והקב"ה מבלה מעשיו(ברכות י.).ואותו קידשת בשבועות שנים- כצ"ל שנים, במקום ושנים ירח עמד זבולה.חיש אשר נשאת לגזע אמונים-כמ"ש(שמ' ו',ח')והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב, ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'."נשאתי את ידי, הרימותיה לישבע בכסאי"(רש"י).לגזע אמונים,אמר ר"ל: "...אמר לו(הקב"ה למשה):הן מאמינים בני מאמינים...,

הן מאמינים, דכתיב (ברא' טו',ו')והאמין בה'..."(שבת צז.).ארחי ורבעי(תה' קלט',ג').רצה במנוחתי-רצה נא במנוחתנו(עמידה).משאת וארוחה-(ע"פ ירמ' מ',ה').משאת,דורון חד פעמי, ל' ויתן משאת כיד המלך(אס' ב',יח'),וארוחה,פרס קבוע, ל' וארוחתו ארוחת ירק ניתנה לו דבר יום ביומו(מ"ב כה',ל').ונרך בהלו-לה"כ(איוב כט',ג') בהלו נרו עלי ראשי.אור בעדני-תה' עח',ס'),כאן:משכנו של משיח הנקרא "שילה".דבי רבי שילא אמרי:שילה שמו, דכתיב(ברא' מט',י') עד כי יבוא שילה(סנה' צח:).אורי וישעי-(תה' כז',א').


יעלה יעלה בואי לגני


                 יַעְלָה, יַעְלָה, בּוֹאִי לְגַנִּי

                 הֵנֵץ רִמּוֹן גַּם פָּרְחָה גַפְנִי:


יָבוֹא דוֹדִי יָחִישׁ צְעָדָיו / וְיֹאכַל אֶת פְּרִי מְגָדָיו

אִם יְדִידִי אָרְכוּ נְדוֹדָיו / אֵיךְ יְחִידָה אֵשֵׁב עַל כַּנִּי?:


שׁוּבִי אֵלַי, אַתְּ בַּת אֲהוּבָה / שׁוּבִי אַתְּ, וַאֲנִי אָשׁוּבָה

הִנֵּה זׂאת אוֹת בְּרִית כְּתוּבָה / כִּי בְתוֹכֵךְ אֶתֵּן מִשְׁכָּנִי:


רֵעִי, דּוֹדִי, נַפְשִׁי פָדִיתָ / וּלְבַת, מֵאָז, אוֹתִי קָנִיתָ

עַתָּה לְבֵין עַמִּים זֵרִיתָ / וְאֵיךְ תּׂאמַר, דּוֹד, אֲהַבְתָּנִי?:


אֲיֻמָּתִי, לְטוֹב זֵרִיתִיךְ / וְלִתְהִלָּה וּלְטוֹב שֵׁרִיתִיךְ

כִּי אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ / שִׂמְחִי, כִּי יְשׁוּעָתֵךְ אָנִי:


לוּ יְהִי כִדְבָרְךָ, יְדִידִי / עַתָּה מַהֵר אֱסוֹף נְדוֹדִי

וּלְעִיר צִיּוֹן נְחֵה גְדוּדִי / וְשָׁם אַקְרִיב לָךְ אֶת קָרְבָּנִי:


חִזְקִי, רַעְיָה, כְּיֵין כְּחֵין טוֹב / כִּי צִיץ יִשְׁעִי רַעֲנָן רָטׂב

וּלְצָרַיִךְ אֶכְרוֹת וְאֶחְטוֹב / וְחִישׁ אֶשְׁלַח לָךְ אֶת סְגָנִי:


חַי אָנׂכִי אִם אֶעֱזוֹב לָךְ / וְאָשִׁיב שְׁבוּת כָּל-מִקְהָלָךְ

זָר טִמֵּא קָדְשָׁךְ וְהֵיכָלָךְ / קַרְנוֹ אֲגַדֵּעַ בִּימִינִי:


זְכוּת קְדוֹשִׁים אֲבוֹת עוֹלָם / אֶזְכּוֹר, אָשִׁיב בָּנִים לִגְבוּלָם

וְלִבְנֵי אִישׁ תָּם חָזָה סֻלָּם / אֶפְדֵּם וְאֶגְאָָלֵם, חַי אָנִי!


כנפי שחר

הנושא:דו שיח שופע חיבה וערגה בין הקב"ה וכ"י מיועד לברכת "גאל",מה שקוראים "גאולה".

יעלה-צביה.בואי לגני-למשכני,כלומר,מוכן אני לגאלך אם הנץ רימון-כנוי לאנשי מעשה ותינוקות העוסקים בתורה,וגם אם פרחה גפני-כנוי לבתי כנסיות ובתי מדרשות.הנץ רימון..., כל עץ עושה פרי מוציא פרח תחילה,ואחריו נץ והוא תחילת הפרי(ראה במד' יז',כג'). יבוא דודי...-משיבה כ"י. גאל אותי תחילה ותמצא בי כל מידה טובה.צעדיו-פסיעותיו.פרי מגדיו-פירות טובים וטעימים,כינוי למעשים טובים.אם...- אבל אם ריחוקו ממני מתמשך והולך איך אהיה מיושבת בדעתי לעשות רצונו כרצונו?יחידה-ללא בן זוג.כני- מושבי, כאן. ישוב דעתי.שובי אליי...-הקב"ה עומד על שלו, תתחילי את לשוב ורק אז אשובה  אני אליך, ובכל מקרה לא אחליף אותך בשום אומה אחרת.רעי...-אמנם פדיתני ממצרים ואהבת אב לבת אהבתני, אבל עתה פיזרת אותי בגויים, והיכן אותה אהבה?איומתי...-הפיצותך בעמים רק לטובתך, כי אם היית כולך במקום אחד היו יכולים לכלותך לגמרי, אבל עתה תהיה לך אחרית טוב ותקווה.איומה, בעלת ההוד והאימה. שריתיך,שאריתך, אחריתך.לו יהי כדברך-ראה מעשה חרש. אסוף- הבא קץ לטלטולי,ויש במשמע גם "קבץ את נדחי".נחה גדודי-נהל צבאי, המוני,לעיר ציון.חכך-אמרי פיך ערבים כיין הטוב.ציץ ישעי...-אל תתיאשי כי צמח ופרח הישועה מלא ליח ודשן, כלומר בתהליך הגידול.ולצריך...-ואת אויבך אשמיד.סגני- בא כוחי, משיחי.לך-אותך.קרנו אגדע- כוחו ועוזו אשבור וגם גאוותו אשפיל.חי אני!-נשבע אני לך כי אעשה.

מעשה חרש

יעלה-אילת אהבים ויעלת חן(מש' ה',יט'), כאן:כ"י החביבה על הקב"ה כאיילה החביבה על בן זוגה כל שעה ושעה כשעה ראשונה(ע"פ ילקו"ש).בואי לגני-לגינוני,לאפריוני.

הנץ רימון גם פרחה גפני-לראות הפרחה הגפן, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. הנצו הרימונים, אלו התינוקות שיושבין ועוסקין בתורה,ויושבין שורות שורות כגרעיני רימונים(שהש"ר ו',יז').וברש"י(שה"ש ו',יא'):הפרחה הגפן, אם הפריחו לפני תלמידי חכמים וסופרים ושונים. הנצו הרימונים, מקיימי מצוות מלאי זכויות. יבוא דודי...ויאכל את פרי מגדיו-יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו(שה"ש ד',טז'),ת"י:כנישתא דישראל אמרת:ייעול אלהייא רחימי לבית מקדשא ויקבל ברעוא קורבנהון דעמיה. וכן נדרש(במד"ר יג',ב')יבוא דודי לגנו, זה השכינה. ויאכל פרי מגדיו, אלו הקרבנות. שובי אלי את...ואני אשובה-(ע"פ איכ"ר ה',כב')השיבנו ה' אליך ונשובה, אמרה כ"י:רבש"ע,שלך היא(אתה תתחיל),השיבנו. אמר לה: שלכם היא, שנא'(מלא' ג',ז') שובו אלי ואשובה אליכם נאום ה'. אמרה לפניו:רבש"ע, שלך היא, שנא'(תה' פה, ה'/עי' שוח"ט כאן)שובנו אלוהי ישענו, לכך נאמר השיבנו ה' אליך ונשובה.הנה זאת אות ברית-לה"כ(ברא' ט',יז')זאת אות הברית.ברית כתובה כי בתוכך אתן משכני-כמ"ש(זכר ב',יד') רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום ה', ונאמר(יחז' לז',כו') וכרתי להם ברית שלום, ברית עולם יהיה אותם...ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם.(עי' ברא' טו',יח'). רעי,דודי-זה דודי וזה רעי(שה"ש ה',טז').נפשי פדית-ייתכן שיתכוון למ"ש המפרשים בפסוק(שמ' יב',מב') ליל שימורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים, הביא דבריהם החיד"א ז"ל ב"יוסף לחק" מוסר ליום א' סדר בשלח: "לכן נגאלו אבותינו ממצריים, כי המה כשלו ונפלו וירדו למ"ט שערי טומאה, וח"ו אם היו שוהים עוד רגע היו נטמעים בשער החמישים",וזהו פדיון הנפש ממש.ולבת מאז אותי קנית-עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית(שמ' טו',טז').עתה לבין עמים זרית-ובגויים זריתנו(תה' מד',יב').ואיך תאמר,דוד,אהבתני?-לה"כ(שופ' טז',טו'))ואיך תאמר אהבתיך ולבך אין איתי? איומתי-איומה כנגדלות(שה"ש ו',ד').לטוב זריתך-א"ר אושיעיא:מאי דכתיב (שופ' ה',יא')צדקת פרזונו בישראל? צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות(פסחים פז:)"שלא היו יכולין לכלותם יחד(רש"י/ועי' מלבי"ם יחז' לט',כח').ולתהילה ולטוב שריתך-לה"כ(ירמ' טו',יא') אמר ה': אם לא שריתך לטוב! "שריתך, שאריתך, ואל"ף שאר נעלם מהמכתב... וענינו: אחריתך, וכן ת"י:אם לא סופך יהא לטב"(רד"ק ע"ש).כי אהבת עולם אהבתיך-(ירמ' לא',ב').כי ישועתך אני-אמור לנפשי ישועתך אני,(תה' לה',ג'), ת"י פריקך אנא.

לו יהי כדברך-(ברא' ל',לד'), כאן: ר"ל, אם הייתי יודעת שהפיזור הוא לטובתי "כדברך", הייתי אני בעצמי מבקשת "לו" ומי ייתן ש"יהי" לי כך, ועתה שמאהבתך אותי אתה דואג לקיומי, הנני מבקשת:אסוף נדודי-ל' אסף אלוהים את חרפתי(ברא' ל',כג'),וגם ל' אסוף את העם(במד' כא',טז').חכך כיין טוב-(שה"ש ז',י').ולצריך אכרות ואחטוב-כמ"ש(ישע' יא',יג') וצוררי יהודה יכרתו. ואחטוב, ל' לחטוב עצים(דבר' יט',ה').אשלח לך את סגני-ל' פחותיה וסגניה(ירמ' נא',נז').חי אני אם אעזוב לך-אותך.ואשיב שבות כל מקהלך-כמ"ש(ירמ' ל',ג') כי הנה ימים באים נאום ה' ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה.זר טימא קדשך והיכלך-באו גויים בנחלתך טמאו את היכל קדשך(תה' עט',א').קרנו אגדע בימיני-וכל קרני רשעים אגדע(שם עח',יא').הקרן, סמל לעוז וגבורה וגם לעזות וחוצפה, כמו אל תרימו למרום קרנכם תדברו בצוואר עתק(שם עה',ו'). זכות...אבות...אזכור-וזכרתי להם ברית ראשונים(ויק' כו',מה').אשיב בנים לגבולם-ושבו בנים לגבולם(ירמ' לא',טז').אפדם ואגאלם-לה"כ(הושע יג',יד')מיד שאול אפדם ממות אגאלם.


יום זה לישראל אורה ושמחה


יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל / אוֹרָה וְשִׂמְחָה / שַׁבַּת מְנוּחָה :


צִוִּיתָ פִקּוּדִים / בְּמַעֲמַד סִינָי

שַׁבָּת וּמוֹעֲדִים / לִשְׁמוֹר בְּכָל-שָׁנָי

לַעֲרוֹךְ לְפָנַי/ מַשְׂאֵת וַאְרוּחָה / שַׁבַּת מְנוּחָה:


חֶמְדַּת הַלְּבָבוֹת / לְאֻמָּה שְׁבוּרָה

לִנְפָשׁוֹת נִכְאָבוֹת / נְשָׁמָה יְתֵרָה

לְנֶפֶשׁ מְצֵרָה / יָסִיר אֲנָחָה / שַׁבַּת מְנוּחָה:


קִדַּשְׁתָּ בֵרַכְתָּ / אוֹתוֹ מִכָּל-יָמִים

בְּשֵׁשֶׁת כִּלִּיתָ / מְלֶאכֶת עוֹלָמִים

בּוֹ מָצְאוּ עֲגוּמִים / הַשְׁקֵט וּבִטְחָה / שַׁבַּת מְנוּחָה:


לֶאֱסוֹר מְלָאכָה / צִוִּיתָנוּ נוֹרָא

אֶזְכֶּה הוֹד מְלוּכָה / אִם שַׁבָּת אֶשְׁמׂרָה

אַקְרִיב שַׁי לַמּוֹרָא / מִנְחָה מֶרְקָחָה / שַׁבַּת מְנוּחָה:


וְשִׁיר אֶעֱרוֹךְ לָךְ / בְּרׂן וּבִנְעִימָה

מוּל תִּפְרֶאֶת גָּדְלָךְ / נַפְשִׁי לְךָ כָּמְהָה

לִסְגֻלָּה תְמִימָה / קַיֵּם הַבְטָחָה / שַׁבַּת מְנוּחָה:


רְצֵה תְפִלָּתִי / כְּמוֹ קָרְבַּן נַחְשׁוֹן

וְיוֹם מְנוּחָתִי / בְרִנָּה וּבְשָׂשוֹן

חָבִיב כְּבַת אִישוֹן / בְּרׂב הַצְלָחָה / שַׁבַּת מְנוּחָה:


יֶשְׁעֲךָ קִוִּינוּ / יָ-הּ אַדִּיר אַדִּירִים

בֶּן-דָּוִד מַלְכֵּנוּ / שְׁלַח נָא לָעִבְרִים

וְיִקְרָא לִדְרוֹרִים / רֶוַח וַהְנָחָה / שַׁבַּת מְנוּחָה:


אָנָּא עֶלְיוֹן נוֹרָא / הַבִּיטָה עָנְיֵנוּ

פְּדֵנוּ בִמְהֵרָה / חָנֵּנוּ חָנֵּנוּ

שַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ / בְּאוֹר וּבְשִׂמְחָה / שַׁבַּת מְנוּחָה:


חַדֵּשׁ מִקְדָּשֵׁנוּ / זָכְרָה נֶחֱרֶבֶת

טוּבְךָ מוֹשִׁיעֵנוּ / תְנָה לַנֶּעְצֶבֶת

בְּשַׁבָּת יוֹשֶׁבֶת / בִּזְמִיר וּשְׁבָחָה / שַׁבַּת מְנוּחָה:


זְכוֹר, קָדוֹשׁ, לָנוּ / בִּזְכוּת יִקְרַת הַיּוֹם

שְׁמוֹר נָא אוֹתָנוּ / בְּיוֹם זֶה וּבְכָל-יוֹם

דּוֹדִי צַח וְאָיׂם / תָּבִיא רְוָחָה / שַׁבַּת מְנוּחָה:


קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה / לְיִשְׂרָאֵל הַשְׁמִיעָה

בְּבוֹא חֶזְיוֹן תְּשׁוּעָה / צוּר מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה

אוֹר שִׁמְשִׁי הוֹפִיעָה / תָּמִיד הַזְרִיחָה / שַׁבַּת מְנוּחָה:


כנפי שחר

נושא:על קדושת השבת.

פקודים-מצות.לערך-לסדר.משאת-מנחה, מתנה.מצרה-מצטערת. מלאכת עולמים-בריאת העולם.עגומים-עצובים ומדוכאים.     למורא-לשי"ת שיראים ממנו.אערוך לך-לסדר לך.כמהה-צמאה, השתוקקה.קיים הבטחה-הבטחת הגאולה.קרבן נחשון-זהו קרבן נחשון בן עמינדב שהקריב הראשון בחנוכת המשכן.כבת אישון-אישון בת עין.לדרורים-משוחררים, חופשיים מכבלי השעבוד.קדוש-ה' שהוא קדוש, זכור לנו.ואיום-לשון אימה ופחד.חזיון-מראה(הנבואי) תופעה והתגלות.

 תופעה והתגלות.

 

 

מעשה חרש

אקריב שי למורא­­-הכוונה לשי"ת שהוא נורא ויראוי,ומקורו בתהילים(ע"ו-י"ב) יובילו שי למורא ופי' הראב"ע בעבור המורא, ורבי משה אמר כי הוא תואר כמו הוא מוראכם,והמצודות ביאר כאבן עזרא, בעבור המורא של ה' ופחד גאונו, ולפי התרגום, הכוונה לבית מקדש שיש בו מורא, שנוהגים בו מורא וכבוד, וכן בסמוך דודי צח ואיום, שנוהגים בו אימה וכבוד.


יום זה מכובד מכל ימים


                   יוֹם זֶה מְכֻבָּד מִכָּל-יָמִים

                   כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים


שֵׁשֶׁת יָמִים עֲשֵׂה מְלַאכְתֶּךָ / וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי לֵא-לׂהֶיךָ

שַׁבָּת לׂא תַעֲשֶׂה בוֹ מְלָאכָה / כִּי כׂל עָשָׂה שֵׁשֶׁת יָמִים:


רִאשׁוֹן הוּא לְמִקְרָאֵי קׂדֶשׁ / יוֹם שַׁבָּתוֹן שַׁבָּת קׂדֶשׁ

עַל כֵּן כָּל-אִישׁ בְּיֵינוֹ יְקַדֵּשׁ / עַל שְׁתֵּי לֶחֶם יִבְצְעוּ תְמִימִים:


אֱכוֹל מַשְׁמַנִּים שְׁתֵה מַמְתַּקִּים / כִּי אֵ-ל יִתֵּן לְכָל-בּוֹ דְבֵקִים –

בֶּגֶד לִלְבּוֹשׁ לֶחֶם חֻקִּים / בָּשָׂר וְדָגִים וְכָל-מַטְעַמִּים:


לׂא תֶחְסַר כּׂל בּוֹ, וְאָכַלְתָּ / וְשָׂבָעְתָּ, אַחַר, וּבֵרַכְתָּ –

אֶת אֱ-לׂהֶיךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ / כִּי בֵרַכְךָ מִכָּל-עַמִּים:


הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹדוֹ / וְגַם הָאָרֶץ מָלְאָה חַסְדּוֹ

רְאוּ, כָּל-אֵלֶּה עָשְׂתָה יָדוֹ / כִּי הוּא הַצּוּר פָּעֳלוֹ תָמִים:


כנפי שחר

הנושא:לענג את השבת.

צור עולמים-מחסה עוז לעולם ועד. לאלוקיך- תקדיש אות לה', לעבודת קודש.כי כל-כיהכול עשה.ראשון-תחילה.יבצעו תמימים-יבצעו עליהם כשהם שלמים.משמנים-דברים שמנים וטובים.אחר-לאחר גמר הסעודה.הצור וכו'-לשון הכתוב בפר' האזינו הצור תמיד פעלו.

-לשון הכתוב בפר' האזינו הצור תמיד פעלו.

מעשה חרש

צור עולמים-פסוק הוא בישעיה(כ"ו-ד')בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים, ופירושו מלשון חוזק ומחסה וכן פרש"י ה' סלע וצור מחסה עולמים, והרד"ק חוזק הזמנים כולם, ובמצודות, כי בו תלוי חוזק עוה"ז ועוה"ב כי הכול ממנו יתברך. ובמנחות(כט:) לומדת הגמרא מלשון יצירה ובריאה,כדדריש כ"י בר' אלעאי שלו שני עולמות שברא הקב" אחד בה"א ואחד ביו"ד עיי"ש. ראשון הוא וכו'-כלו' הוא תחילה למקראי קודש לפני כל המועדים שעליהם נאמר אלה מועדי ה' מקראי קודש.על שתי לחם וכו'-סירוס לשון וכאילו כתב על שתי לחם תמימים יבצעו.


פיוט: אליו מי הקשה וישלם

 

אֵלָיו מִי הִקְשָׁה וַיִּשְׁלָם? / אֶרֶץ וְשָׁמַיִם כִּלָּם / בְּשַׁבָּת

בּוֹ נִזְהָרִים עַמִּי כֻלָּם: לָכֵן, עַל כֵּן, לָכֵן יִזְכּוּ

             לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת:


נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בְּהִלְכוֹת / תֵּשַׁע וּשְׁלׂשִׁים מְלָאכוֹת / בְּשַׁבָּת

מַשְׁלִימִים מֵאָה בְרָכוֹת: לָכֵן, עַל כֵּן, לָכֵן יִזְכּוּ

             לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת:


יוֹצְאִים שִׁעוּר גְּבוּלֵיהֶם / אַלְפַּיִם אַמָּה רַגְלִי הֵם / בְּשַבָּת

מֵאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלָּהֶם: לָכֵן, עַל כֵּן, לָכֵן יִזְכּוּ

             לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת:


אַרְבַּע רְשׁוּיוֹת סְפוּרוֹת / הֵן הֵן בַּמִּשְׁנָה סְדוּרוֹת / בְּשַׁבָּת

וְדִין עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת: לָכֵן, עַל כֵּן, לָכֵן יִזְכּוּ

             לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת:


בּוֹצְעִים עַל שְׁתֵּי כִכָּרוֹת / בַּמַּפּוֹת הַמְּפׂאָרוֹת / בְּשַׁבָּת

וּבָהֶם כָּל-מִינֵי פֵרוֹת: לָכֵן, עַל כֵּן, לָכֵן יִזְכּוּ

             לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת:


רָצִים לְכָל-תַּעֲנוּגִים / יַיִן בָּשָׂר עוֹפוֹת דָּגִים / בְּשַׁבָּת

שְׂמֵחִים וְלׂא דוֹאֲגִים: לָכֵן, עַל כֵּן, לָכֵן יִזְכּוּ

             לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת:


הַמַּדְלִיקִים הַמְּנוֹרָה / בְּשֶמֶן זַיִת זָךְ בָּרָה / בְּשַׁבָּת

זוֹכִים בְּנֵיהֶם לַתּוֹרָה: לָכֵן, עַל כֵּן, לָכֵן יִזְכּוּ

             לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת:


מַרְחִיקִים כָּל-מִין סְחוֹרָה / אַף "דַּבֵּר דָּבָר" אֲסוּרָה / בְּשַׁבָּת

וְגַם כָּל-מַחְשָבָה זָרָה: לָכֵן, עַל כֵּן, לָכֵן יִזְכּוּ

             לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת:


חָזָק אֵ-ל גָּדוֹל וְנוֹרָא / מוֹרִיד נְשָׁמָה יְתֵרָה / בְּשַׁבָּת

לְכָל-בְנֵי הַגְבִירָה: לָכֵן, עַל כֵּן, לָכֵן יִזְכּוּ

             לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת:


כנפי השחר

הנושא :מתוך דיני שבת ושכרה.

אליו מי הקשה וישלם?-מי זה יתעקש כנגד בורא עולם ומלאו ויצא שלם בשלום?כילם שבת-גמר אותם בבוא מנוחת השבת(להסבר מספיק בבקשה זו יש לראות מעשה חרש).לעולם שכולו שבת-זה העולם שלאחר המיתה.נושאים ונותנים-שוקלים וטרים,לומדים בחבורה.בהילכות...-כי"חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות"(או"ח סי' מ"ו ס"ג).יוצאים...-רשאים לצאת מגבוליהם שיעור אלפיים אמה.רגלי הם-שתי תיבות,כצ"ל ור"ל האלפיים אמה הם רגלי, בלי לשאת או לטלטל שום חפץ. ראה בהקדמה "ההגהה ה" ד"ה ולפעמים.מארבע אמות שלהם-ואין הארבע אמות בכלל.ארבע רשויות-מקומות מיוחדים אשר שייכותם שונה זו מזו.בוצעים-פורסים הלחם, מברכים "המוציא".במפות המפוארות-כצ"ל, וכ"ה בסידורים ובישי"ש,ותיבת "מכוסות" נמחק,ומובן מאליו:שתי ככרות הנותנים במפות המפוארות. "דבר דבר"-דברי חול בשבת.לכל בני הגבירה-צ"ל "לניני בן הגבירה".ראה מעשה חרש.הגבירה,שרה.

מעשה חרש

אליו מי הקשה וישלם?-(ע"פ איוב ט',ד').ארץ ושמים כילם-כמ"ש(ברא' ב',א')ויכולו השמים והאר" השבת,כמ"ש(שם ב') ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו, "...ד"א:מה היה העולם חסר? מנוחה, באה שבת באה מנוחה,כלתה ונגמרה המלאכה"(רש"י).בו נזהרים...לכן יזכו...-כמ"ש(שבת קיח:) א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן:כל המשמר מוחלין לו,שנא'(ישע' נו',ב')אשרי אנוש יעשה זאת... שומר שבת מחללו, אל תקרי מחללו אלא מחול לו.לעולם שכולו שבת-מרגלא בפומיה דרב:לא כעולם הזה העולם הבא, העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה, ולא פריה ורביה,ולא משא ומתן, ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שנא'(שמ' כד',יא')ויחזו את האלוהים כאילו אכלו ושתו/רש"י).משלימים מאה ברכות בשבת-חיוב מאה ברכות, כדתניא(מנחות מג:) היה ר"מ אומר:חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנא'(דבר' י',יב') ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שואל מעמך("מה" קרי ביה "מאה"/רש"י). הטעם כמ"ש(במד"ר יח',יז')נאום הגבר הוקם על(ש"ב כג',א')כנגד מאה ברכות(ע"ל גימטריא מאה)שבכל יום היו מתים מישראל מאה אנשים בא דוד ותיקן להם מאה ברכות. כיוון שתיקנם נתעצרה המגפה. והנה  בארבע "עמידות" של שבת ועוד שלש של שני קדישים יש רק 31, לעומת 57 שיש בשלוש "עמידות"של חול ועוד אחת של תפילין הרי 58 תחסרנה איפוא 27 שיש להשלימן כדלהלן. "משלימים מאה ברכות" דבק אל הדברים ייתכן אולי שכוונתו "בלימוד ט"ל מלאכות משלימים מאה ברכות", ר"ל הלימוד עולה להם במקום הברכות החסרות, אלא שלא מצאתי מקור מפורש לזה. והנכון, שתוך כדי לימוד בירכו על הפירות, שכן היה מנהגם של ראשונינו ז"ל:בצהרי יום שבת קבוצות קבוצות קבעו לימוד בבתי חבריהם, וכל בעל בית הגיש מפעם לפעם פרי אחד כדי להשלים ק' ברכות, וכמ"ש(מנחות מג':) רב חייא בריה דרב אויא בשבתות וביומי טבי(דלא מצלו י"ח) טרח וממלא להו(למאה ברכות)באיספרמקי ומגדי(איסרמקי, בשמים. ומגדי, מיני מגדים.../רש"י).יוצאים שיעור גבוליהם אלפיים אמה רגלי הם- אמר "שיעור גבוליהם" לרמוז על מ"ש(עירובין סא:)"שבת בעיר אפי' היא גדולה כאנטיוכיא..מהלך את כולם וחוצה לה אלפיים אמה".ויש שגבולו ארבע אמות בלבד, כמ"שש(שם מה.)"מי שיששן בדרך ולא ידע שחשכה לו...חכמים אומרים:אין לו אלא ארבע אמות".ואמרו שם(מח.) והני ד' אמות היכא כתיבא? כדתניא:וכמה תחתיו?גופו שלש אמוש ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו. בכל מקרה יש להם אפליים אמה לכל רוח. ואמר "רגלי"לרמוז גם על מ"ש(עירובין מה.)אמר רב נחמן מאר שמואל:היה מהלך ואינו יודע תחום שבת, מהלך אלפיים פסיעות בינוניות וזו היא תחום שבת.מארבע אמות שלהם-אמר "שלהם" לרמוז על מ"ש(שם מח. ומבואר באו"ח סי' שמ"ט ס"א)כל אדם יש לו ד' אמות ברשות הרבים שיכול לטלטל בהם "ומודדים לו באמה שלו".ארבע רשויות...המשנה סדורות-ת,ר:ארבע רשויות לשבת רשות היחיד,ורשות הרבים,וכרמלית,ומקום פטור(שבת ו' ע"ש הגדרותיהן).ודין עירובי חצרות-(שם)"חצרות של רבים...עירבו מותרים"(עירבו כל הבתים של חצר יחד בפת...מותרים להכניס ולהוציא מן הבתים לחצר/רש"י). עירבו."שגובים פת מכלבית ובית ונותנים אותו באחד מבתי החצר,שע"י כך אנו רואים כאילו כולם דרים באותוו בית"(או"ח סי' שס"ו ס"א).בועים על שתי ככרות-א"ר אבא:בשבת חיים אדם לבצוע על שתי ככרות, דכתיב(שמ' טז',כב')לחם משנה(שבת קיז:).במפות המפוארות-כמ"ש(או"ח סי' רע"א ס"ט) צריך שתהיה מפה על השולחן תחת הפת ומפה אחרת פרושה על גביו. ובהם כל מיני פירות-שב אל "שתי ככרות",מקומו של המשורר ז"ל אפו ככרות מיוחדים לשבת שהיו בהם"כל מיני פירות" דוגמת "פת הבאה בכסנין, פי' פת עשויה עם צוקארו ושקדים ואגוזים"(או"ח סי' קנ"ח ס"א וכפירוש ראשון שם סי' קס"ח ס"ז).מעין זה היה נהוג אצלנו לאפות ככרות מיוחדים לפורים ולמוצאי יום כיפור.באלה האחרונים שמו כרכום ושקדים. גם אפו לפעוטות, אשר עזרו בעריכת המצות, מצה כ]ולה מלאה סוכריות וצימוקים. וייתכן שהוא שב אל "המפות המפוארות" שבהן ציירו כל מיני פירות, דוגמת השעווניות שלנו היום.רצים לכל תענוגים-שכן א"ר יוחנן משום ר' יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים(כלומר אין לה קץ)ואמר רב יהודה אמר רב:כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו...(שבת קיח.:ורש"י שם).יין בשר עופות דגים-יין, זכור את יום השבתלקדשו(שמ' כ',ח'),לקדשו,בברכה.מכאן אמרו: מקדשו על היין בכניסתו(מכילתא). בשר עופות דגים, במה מענגו? רב יהודה בריה דרב אמר:בתבשיל של תרדין(חשוב הוא) ודגים גדולים וראשי שומים(חשובים היו להם/שם:ועי' הגהת הב"ח שם).שמחים ולא דואגים-א"ר חנינא: בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת(שם יב:),מפני שמצטער(רש"י). משום דחיישינן שמא יבקש עליו רחמים בצרה ובצעקה(ר"ח,ועי' רד"ק ישע' נח',יג')ובתנחומא(וריא א):"...ולפיכך אין מתפללין בשבת שמונה עשרה, שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו נזכר ב"רופא חולי עמו ישראל" והוא מצר, והשבת ניתנה לישראל לקדושה לעונג ולמנוחה ולא לצער,לכך מתפלל שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונות והמנוחה באמצע.המדליקים המנורה-כצ"ל "המדליקים",ראה בהקדמה "ההגהה ה"דה ולפעמים.בשמן זית זך ברה-והוא מצווה מן המובחר(שו"ע או"ח סי' רס"ד ס"ו),דוגמת מנורת המקדש שכתוב בה(שמ' כז',כ')שמן זית זך.זוכים בניהם לתורה-כמ"ש(שבת כג:) "אמר רב הונה:הרגיל בנר(של שבת)הויין ליה בנים תלמידי חכמים".וכך היה מעשה ברבי חיים בר אבין, וע"ש עוד מזה. מרחיקים כל מין סחורה/אף "דבר דבר" אסורה-אם תשיב משבת רגלך...וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפציך ודבר דבר(ישע' נח',יג'). ממצור חפצך,חפציך אסורין... ודבר דבר, שלא יהיה דבורך של שבת כדבורך של חול(כגון מקח וממכר וחשבונות/שבת קיג. ורש"י שם:).וגם כל מחשבה זרה-ממידת חסידות היא זו כמ"ש(שם קנ:) ת"ר מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרצה בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה ונזכר ששבת הוא ונמנע אותו חסיד ולא גדרה, ונעשה לו נס ועלתה בו צלף, וממנה הייתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.(ונמלך עליה, משמם במחשבה/מהרש"א וט"ז או"ח סי' ש"ז ס"ק י"ד).צלף,אילן גדול הוא ובעל ענפים הרבה, ושלושה מיני אוכל יש בפירותיו, אביונות קפריסין ולובלין(רש"י).לכל בני הגבירה-כ"ה בשי"ד.אך בסידורים ורו"ש ויש"ש הגרסה:"לבני בני הגבירה",ואין נחת לא מזו ולא מזו, אי אתה יכול לומר "לכל בני הגבירה" מפני שלגבירה,שרה, לא היו "בנים" כ"א יצחק, בן יחיד. וכ"ש שא"א לומר "לכל"ואי אתה יכול לומר"לבני בני הגבירה" כלומר "לבני בן הגבירה",שכן אתה מכניס גם את "עשו",וגוי ששבת חייב מיתה(סנה' נח:).לכן נ"ל שצ"ל:"לניני בן הגבירה",והם שבטי יה עדות לישראל, כולם "נכונים "צדיקים "טהורים "זכים "קדושים(שבת קה.).