דתומטר

דתומטר (מצוות שבין אדם לחברו) 

מאיר אביטן

^{הס(ש)קר שחושף את הרגלי שמירת המצוות במגזר הדתי, החברה כיום מודדת את "דתיות" האדם לפי קיום המצוות שבין אדם למקום. אולם  מעשה רבותיי  העולים ממרוקו, כיצד הנהיגו את קהילתם. כיצד התייחסו לכל אדם, כיצד ניכר היה בהם שאין הם מודדים אדם לפי נוכחותו בתפילה או ציציותיו. מהם למדתי שהערך הבסיסי - מה ה' דורש ממך? היא  נוכחות ה' ולא רק עול המצוות.}

^{לקראת מנחה של שבת 'כי תצא' נפגשתי עם הסקר החדש של מקור ראשון במוצ"ש, החושף את הרגלי שמירת המצוות במגזר הדתי, ומתוך סקרנות אמרתי אחכימה. אך במעבר מדף לדף הבנתי שקלקלה גדולה יצאה תחת ידם של מחברי הסקר. ואליהם נוספו כמה ממפורסמי ורבני הדור  שנתחו את הסקר אך לא הגיבו לעוות שבסקר. הסקר 'חשף' את הרגלי שמירת המצוות, ומה הן? תפילה במנין, בילוי בים מעורב, קול באשה, הנחת תפילין, הקדשת זמן ללימודי קודש, ברכות. האם אלו הם המצוות המגדירות את האיש היהודי?! סקר זה  מתאר את החטאה  הגדולה  בה שבויים אנו הורים, מורים, מנהיגים קטנים עם  גדולים וכל איש שעסק לו בחינוך לתורה ומצוות, כיצד בעלי הסקר בעיתון בטאו את התפיסה הרווחת  בחברה הדתית בה היא שבויה.  האדם היהודי נמדד כשומר מצוות לפי מצוות שהחברה הגדירה, ולרגע נדמה שהיא זאת שמסרה לנו את התורה... ושוב עיינתי אכן כל הרשימה נוגעת  בקיום מצוות בין אדם לאלוהיו. לרגע נדמה לי כשהיו עמי בסיני פרשו מן ההר ונשארה בידם לוח אחד מן שני הלוחות, ואלו הלוח העוסק במצות שבין אדם לחברו 'מסרו לאותו אחד', הם אינם חלק מהגדרת שמירת המצוות במגזר הדתי. יכולתי להתייחס לסקר כפי שרבים מתייחסים לסקר בביטול, אך משנחתם הגולל על הסקר, ובאו לידיו מפרשים- נכבדי העם והם כותבים ללא שימת לב או אזהרה חמורה שסקר זה מסלף את הדת היהודית וכך נחתמה עוד קלקלה בהבנת תורת ה'. כשעיינתי שוב לא מצאה נפשי מנוח אלא בהקשת מילים הכואבות את אשר על ליבי.}

^{התורה אינה שלימה רק  במצוות שבין אדם לאלוהיו העומדות לבד, והשם את לבו על מצוות אלו הוציא טפל מן התורה. תורת ה' שלימה במורכבותה משני לוחות הברית, המשלבות יחד את מצוות בין אדם לחברו ומצוות בין אדם לאלוהיו. אין אדם נמדד  לפני אלוהיו על בסיס מצוות המופיעות בסקר, בטוחני שהמקיים תורתו עפ"י אפיון מצוות הסקר והיה אף  זוכה למצטיין,  מקומו אינו  מובטח בגן העדן. מצוות התורה אינם  "דתומטר" הם אינם נמדדות על פי סרגל, והנוהג כך או מגדיר  את רמת דתיותו של אדם עפ"י מצוות  שבין אדם לאלוהיו בלבד הרי תורתו פסולה.}

^{תמהני על סמיכות של סקר זה לפרשת השבוע כי תצא בה התפרסם הסקר. הפרשה מביאה רצף מצוות שהקשרן לא ברור, אך המצוות בפרשה הן שילוב  בין מצוות ה' לאלוהיו ובין מצוות שבין אדם לחברו. המצוות שבפרשה אינן  מסודרות כפי שמרן השולחן ערוך סידר את מצוות ה'. התורה מתארת ערבוביה של  מצוות שאינן  ניתנות להפרדה, ואף לא ניתן להגדיר מה היא מצווה חשובה או מצווה לא חשובה, בין 'שילוח הקן' ל'מצוות כיבוד אב ואם'. רצף המצוות בפרשתנו:  מצוות השבת אבדת אחיך- "כי תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך", ובהמשך "לא יהיה כלי גבר על אשה" ואחר כך "כי יקרא קן ציפור", "ועשית מעקה לגגך", לא תלבש שעטנז, "גדילים תעשה לך", מוציא שם רע ועוד. רצף מצוות שלא מאפשר לי לחשוב על איש יהודי הנמדד בהרגלי שמירת המצוות רק בקיום מצוות שבין אדם לאלוהיו. הפרשה מתארת לא את האדם היושב בבית המדרש, אלא את האדם המתפלל ויוצא לדרכו ונפגש בדרך, בקן ציפור או באבדה, כלל המצוות המתארות איש יהודי שומר מצוות ומעורב עם הבריות ומלאכתו שלימה עם ה'.}

^{זעקתם של נביאי ישראל}

 ^{וכבר זעקו נביאי ישראל, ישעיה הנביא זועק על עזבם את מצוות הציצית, ירמיהו מתפלא מדוע הם לא מתפללים במניין, ושמואל זועק עוד על שמיעת שירתה של דבורה הנביאה... אכן חיפשתי ולא מצאתי נבואות אלו, אך הם הופיעו בסקר של הרגלי שמירת המצוות. בנביאים מצאתי דברים אחרים!}

^{ישעיהו זועק על העוולות החברתיות המתרחשות בעם ...כן את אותו העם המגיע לתפילה ב'מניין' בית המקדש אבל אח"כ העם עושה מעשים שלא משלימים את התפילה.}

^{"כִּי תָבֹאוּ, לֵרָאוֹת פָּנָי--מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי: לֹא תוֹסִיפוּ, הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא--קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא, לִי; חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה:  חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח; נִלְאֵיתִי, נְשֹׂא.: וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם--גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ:  יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ".}

^{אז מה כן?! ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. או כפי שהיטיב לנסח  זאת הנביא מיכה בשלשה פסוקים, את הדרישה מן האדם מה ה' דורש ממך?:}

^{"בַּמָּה אֲקַדֵּם יְהוָה, אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם; הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת, בַּעֲגָלִים בְּנֵי שׁנָה:  הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי-שָׁמֶן; הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי:  הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה- ה'  דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹהֶיךָ:"}

^{וכך מפרש הרד"ק את הרגלי המצוות של המגזר הדתי}

^{"עשות משפט ­ יכלול כל המצות שבין אדם לחברו, כמו נזקי ממון ודברים אחרים, גם העריות בכלל, שנאמר "את משפטי תעשו" וכתיב אחריו "ערות אביך וערות אמך" וגו': ואהבת חסד ­ הוא גמילות חסדים, ויעשה יותר מן הראוי לו: והצנע לכת עם אלהיך ­ הוא יחוד האל יתברך ואהבתו בכל לבבו ובכל נפשו..."}

^{שלשת היסודות עליהם מציב מיכה את דרישת מה ה' דורש ממך? האם ראיתם בסקר שאלות הנוגעות למצוות שבין אדם לחברו? למצוות כיבוד אב ואם? לגמילות חסד? ללשון הרע? לעשיית טוב ...?!}

^{סקר זה היה ראוי שלא יבוא, אך משבא הרי הוא משקף את התפיסה של מחנכים בציונות הדתית ביחסם למצוות. תופעה שאינה הגונה היא,  שאדם נמדד בשמירת המצוות שבינו לבין בוראו ועד כמה אתה מקיים אותם. ולפי הכלל 'אמור לי כמה תפילות אתה מתפלל ואומר לך עד כמה יהודי שומר מצוות'. אינני מתלהב מאדם  שמקפיד על שלוש  תפילות במניין או ציצית בבגדו כששעה לאחר מכן  אשמע אותו מדבר לשון הרע על חברו, או נוסע ברכבו ומתעלם מאדם הזקוק לעזרה, טובה לי חברות עם אדם שאינו עומד בתקן הראוי של סקר הרגלי שמירת המצוות, כאשר מידת ענווה או חסד בולטות מלבו. לא ניתן להפריד את המושג יהודי שומר מצוות מיחסו למצוות שבן אדם לחברו. לא ניתן לקבוע את דרגת גדולתו של רב או כל אדם דתי לפי גודל כיפתו, ציציתו, בילויו בים, או זמרת ששמע את קולה או אפילו הזמן שמקדיש ללימודי קודש. האדם מורכב ממערכת מצוות רבות ומעצבות, מדידה  של מצוות בין אדם לאלוהיו ב'דתומטר' היא ליקוי מאורות. כך התחנכתי בצעירותי בישיבה, נמדדתי על נוכחותי  בתפילה, או בחיבוקו של הרב בכדי לבחון האם ציצית בבגדי, מעטים המקרים בהן נשאלתי מרבותיי בישיבה, איזה חסד עשית היום? או שמעתי על סיועך לחבר. זה החטא הקדמון של מדידת התלמיד לפי קיום מצוות המובאות  בסקר.}

^{בכדי גם להבין את התפיסה השגויה, די היה לעיין באיורים שלוו את הכתבה, בני אדם המקיימים מצוות ה'  כעובדי מפעל או רובוטים של מכונה...כל תיאורי המצוות באיורים המופיעות בסקר, מתארות את 'המפעל' שהקים ה'! כמה מודה לרבותיי מו"ר אבי עליו השלום חכם מרדכי, אב"ד רבי חיים שושנה זצ"ל, חכם מנחם גבאי זצ"ל שייגעו רבות בעבורי בכדי שאקיים את תורת ה' מתוך הלב ולא כפי שתיאר הנביא ישעיהו "וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי, מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה". זאת רשלנות של מחנכי הדור בקביעת דתיותו של תלמיד עפ"י סרגל מצוות מעוות, ואף משמש כאבן בוחן בקבלת תלמידים לישיבה או לאולפנה. ייתכן שהשפעה זו נובעת מתפיסתם של החברה החרדית, הרואה את האדם ומודדת לפי גודל הזקן, גודל הכובע, סך תפילותיו ביום ועוד.}

^{אילו בעלי הסקר היו מתקשרים לחברותא של אבי עליו השלום, אני  משער לעצמי שהוא היה נכשל בהגדרתם של הרגלי שמירת המצוות. מו"ר אבי לא מדד מעולם את אנשיו לפי ה'דתומטר'.  זכורני כנער קטון כשאבי היה חוזר לעת ערב מן התפילה היה יושב עם החברותא שלו איש נעים הליכות, ושניהם עמלים בפלפולה של גמרא. לימים נזדמן לי  את האיש וראיתיו הולך ללא כיפה, ללא ציצית  ורק כאשר היה עולה לבית אבי היה מניח את הכיפה לראשו. בתחילה  היה פלא בעיני שזאת החברותא של אבא!  ומעיד אני  שלימודם היה מן השקלא והטריא בעיון ובסברא,  הייתי אז  זה שמחזיר את הספרים למקומם, בנעורי לא הבנתי את משמעות הספרים האלו וכשהחכמתי הבנתי מה החזרתי לספריה, "פני יהושע", שיטה מקובצת, חידושי הריטב"א, חידושי הרמב"ן, הרשב"א ועוד. היפלא!!! לא! אדם זה כשהכרתיו לעומקו של ליבו ראיתי בו אדם עניו, צנוע עד מאוד, קולו היה נמוך קומה, היה מכבד את אבי, איש  חסד ומצוות, כמה התאוויתי לחברותה כזו!}

^{איני יכול להבין את מנתחי הסקר, מדוע לא ציינתם  את הפסול בסקר זה, הוא משקף את דת האלוהים, הוא מעוות. בעצם כתיבתכם, נתתם יד לעוות חמור בה חברתנו מוטבעת. לדוגמא: עפ"י הרב חיים נבון, כתב "המבוגרים גם מקפידים על לבישת ציצית, בניהם פחות ובין נכדיהם יש כרבע שאינם לובשים ציצית לעולם. לתשומת לבכם מחנכים".  אכן זאת ה"צרה" של מחנכי התלמידים! לא שכוונתי חלילה להוריד בערך  קיום המצוות המופיעות בסקר ובוודאי נדרשת מכל אדם לקיימה. ומאידך במצוות אלו, יכולתי לבחון את תוקף החיוב ומידת חומרתם של ומפאת קוצר הגיליון הרי לך הדוגמא, האם מצוות ציצית היא זאת שזועקת לנו ?! היא זאת שקובעת את רמת הדתיות שלך? וכבר נשאל הרב יוסף משאש זצ"ל בספרו אוצר המכתבים תשובה אלף תשס"א  בעניין לבישת ציצית.}

^{"...אבל מי שאינו מתכסה בטלית בת ד' כנפות אין עליו שום עונש כלל, שאין אדם נענש על דבר הפטור ממנו לגמרי ואך ממידת חסידות ראוי לקיים מצווה זו...הרי לך מפורש שאין בזה רק אזהרת חכמים לאיש חסיד ומי שאינו חסיד אין עליו שום אזהרה לקיום מצוה זו כלל וכן היה מנהג במרוקו בזמן הקדום, שלא היו נזהרים במצוות טלית רק תלמידי חכמים מפורסמים דווקא, ושאר ההמון אין אף אחד שהרהיב עז בנפשו ללבוש טלית אף בשבת ויו"ט ורק בפאס התחילו איזה בעלי נכסים למדנים ללבוש..."}

^{ומי שיעיין בתשובתו המרתקת לגבי החיוב וכמה פעמים יכולה להיות תקלה בלבישת ציצית פסולה ומניעת יוהרה ע"י מצוות ציצית, או צער הנגרם לאדם מלבישת ציצית. אכן מצוות ציצית בימנו נתפשטה ורבים נוהגים ללבוש טלית קטן, וכן אין בזה שום יוהרה וכך צריך לנהוג. אולם האם אי קיום מצווה זו משקפת את הרגלי מצוות של האדם העומד מולי ללא טלית קטן?! אתמהא! או האם ראוי להיות אדם גס רוח, או בז לבריות כשציציותיו יוצאות מבגדיו?!}

^{השפעה זו אינה באה רק ב'דתומטר' של מצוות, אלא מאפיינת את רבני הדור הנוכחי. בתקופת המחאה החברתית כבר זעקתי בעניין הרגישות חברתית של חכמי הדור, קולם דמם ולא נשמע  ואמרו אין טוב משתיקה?! זעקתם של חכמי הדור נשמעו רק בסוגית מצוות שבין אדם לאלוהיו 'קול באשה ערוה', זקן, ועוד סוגיות פחותות משקל. מאידך המעיין בספרות ההלכה ובשו"ת מהדורות הקודמים, ישמע את  זעקותיהם ותקנותיהם  החברתיות של רבני הדור הקודם, המתרים בתבונה את הסדר הנכון של קיום תורת ה'.}

^{לשמחתי זכיתי להיות צופה במעשה רבותיי העולים ממרוקו, כיצד הנהיגו את קהילתם. כיצד התייחסו לכל אדם, כיצד ניכר היה בהם שאין הם מודדים אדם לפי נוכחותו בתפילה או ציציותיו. מהם למדתי שהערך הבסיסי - מה ה' דורש ממך? היא  נוכחות ה' ולא רק עול המצוות, היא התפיסה של 'שוויתי ה' לנגדי תמיד' בכל תחומי החיים ולא רק בכניסתי לבית הכנסת.  הדגש על עבודת ה' היא זאת שבונה אבן יסוד ותשתית בריאה לכל מערכת המצוות, הן במצוות בין אדם לאלוהיו והן במצות שבין אדם לחברו. נוכחות ה' כפי שראיתי אצל רבותיי היא במחויבותם כלפי כלל ישראל, במחויבות שבין אדם לחברו, איך אדם נוהג עם הבריות למרות המנעד הרחב בקיום המצוות. ראיתי כיצד רבותי התייחסו לבעלי חסד, בעלי ענוה ולא רק עיון בקיום מצוות שבין אדם לאלוהיו. הם שמרו על קהילה זו על כל גווניה הרבים, הם פסקו את הלכותיהם מתוך התחשבות בנסיבות חברתיות רבות. רבותיי חינכו אותי לאהבת חסד, ענווה, נדיבות, סיוע לחלש, כיבוד אב ואם, הם הבינו  שמצוות שבין אדם לחברו הן כלי שמכוחו מגיע האדם אל השלמות. הם ראו בתבונתם שרק מתוך שלמות בעבודת האדם במצוות שבין אדם לחברו, מתוך המציאות הטבעית בה חי אדם והתייחסותו  לחברה, רק כך  יוכל האדם לעלות בעניינים שבין אדם למקום. הם מצאו את האיזון הנכון לכל אדם, בין מצוות האדם לאלוהיו ובין מצוות שבין אדם לחברו. בפניהן הסקר הוא שקר ועוות מסולף של תורת ה'.}

^{"עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו - אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו" (משנה, יומא, ח, ז).}