חלק ג: מעשיו, מנהגיו וסיפורי חיים . 

הרב של כולם  

במשך שנים רבות שימש רבי מסעוד כרבם הרוחני הרשמי של תושבי האזור, ובמסגרת זו ערך רבי מסעוד מאות חתונות ובריתות לבני המושב, אולם סמכותו קרנה אף מחוץ למקום רבנותו ותושבי המושבים והקיבוצים באזור החלו לדפוק על דלתו בכל דבר של קדושה כבריתות וחתונות ול"ע בשעות אבל.

חתונה בקיבוץ

מסופר שבאחד מערבי הקיץ בזמן שאכלו בבית רבי מסעוד ארוחת ערב, נשמע תקתוק על הדלת. בפתח עמדו שני חברי קיבוץ ברעם הם שאלו היכן הרב. כשניגש רבי מסעוד, הם סיפרו שהם כרגע בעיצומה של חתונה קבץ, והרב שנשלח לחתונה מהרבנות עזב בכעס את המקום בגלל שהכלה לא התלבשה בצניעות. ללא מילים לקח רבי מסעוד את הז'קט ויצא איתם לחתונה. זו הייתה החופה הראשונה שערך בקיבוצי השכנים. לאחריה כבר נערכו עשרות חתונות כאשר אנשי הקיבוצים מבקשים את הרב מסעוד מנחם רבי מסעוד זצ"ל בסידור חופה קידושין בלבד.

ברית בזמנה  בשבת קודש

גם בבריתות ידעו כולם שתמיד רבי מסעוד יהיה שמח לקיים המצווה. וכמובן שלא הסכים לקבל בעד טרחתו דבר. הגם שלפעמים היה הדבר טרחה מרובה. הליכה בשבת בבוקר ברגל עד הקיבוץ הסמוך.

מסופר שאחד מחברי קיבוץ יראון הגיע לרבי מסעוד וביקש להגיע ביום ראשון לקיבוץ כדי למול את בנו. ממונו בשיחה ביניהם שהתארכה על כוס קפה הסתבר כי יום הברית הנכון הוא ביום שבת ולא ביום ראשון, והתינוק בריא. לשאלתו של רבי מסעוד לפשר איחור מועד המילה ביום, השיב איש הקיבוץ כי המוהל שאיתו דיבר ביקש שישלם לו את השבת ואת המילה. ולכן הגיע לאבא שקיים מילות ללא תמורה, וכדי לחסוך את מה שהתבקש ממנו ע"י המוהל הראשון לדאוג לאירוח בשבת וכו' החליט להעביר את המילה ליום ראשון. רבי מסעוד הסתכל עליו ואמר לו, המילה תתקיים במועדה הנכון, בשבת קודש. באותה שבת, בתום תפילת שחרית של שבת, רבי מסעוד יחד עם עשרה אנשים נוספים מהמושב צעדו 2 ק"מ עד קיבוץ יראון. והתינוק נימול בשעה טובה ביום ובשעה הנכונה.

מאהיב את התורה וההלכה

סמכות ואישיותו רבת הפנים קרנה על כל סביבו והיה מאיר את התורה וההלכה בלב שומעיו, ידע להסביר את הנדרש על פי ההלכה בסבר פנים יפות ומתוך כבוד לכל אדם.

מסופר על אחד מביקוריו באחד הקיבוצים, ראה רבי מסעוד משאית של עופות קפואים מגיעה ועל ארגזי העופות חותמת: "טרף". הרב שאל את חברו מהקיבוץ, למה הם אוכלים עופות שכתוב עליהם מראש טרף? החבר ענה לו – "לא ברור לי, נשאל את מנהל המטבח". כששאלו את מנהל המטבח ענה הלה: פשוט כי זה זול יותר. ואז אבא הסביר למנהל המטבח וחברו כי המשמעות של "עוף טרף" היא שהאברים שלו שבורים (רגלים או כנפיים) ואז לעוף יש נטייה להוציא מוגלות, ולכן אכילת עופות טרפים מסכנת את הבריאות. בדקו אנשי הקיבוץ את נושא כשרות העוף והקשר לבריאות, ומצאו כי אכן עוף טרף הוא עוף עם אברים שבורים והסיכויים למוגלה גבוהים. הטיעון הזה גרם לקיבוץ להתחיל להזמין עופות כשרים.

חתונות רבות אף רבי התקיימו בחצר ביתו של מסעוד. לבני הקיבוצים מסביב למושב אביבים שלא היו להם האמצעים לכך, בדשא של הבית, מתחת לעצים, הין מחזיקים טלית ומעמידים חופה, וכך הכניס רבי מסעוד זוגות רבות בחופה וקידושין כדת משה וישראל, בכל אותם האירועים אשת הרב הייתה דואגת לתקרובת עבור האורחים של בני הזוג שהתחתנו בחצר ביתם.

עידוד ותמיכה

שמחה כן ירבו היו רבי מסעוד הכתובת הרוחנית לא רק בזמני שמ שאליה פנו, כן היה ל"ע בזמני אבל של בני המושה ותושבי האזור, רבי מסעוד היה המספיד והיה מקפיד ללוות את המשפחות, חיבור זה שהיה לרבי מסעוד עם המשפחות בזמן אבלם חיבר בינם לבין הרב חיבור שלא נפסק.

את הסיפור הבא סיפר  יוסי פרץ חבר המושב.  כשאמא נפטרה, הייתי מגיע לבית הכנסת, הייתי שבור ממות אימי, והרב היה מאפשר לי להיות שליח ציבור. המעמד היה מרגש עבורי ותחושת לחץ ליוותה אותי לא פעם, אך הוא הקרין לי ביטחון ומסוגלות מצידי. פה ושם גם היו לי טעויות קלות שהקהל מאחור העיר הערות בקול רם, ההערות גרמו לי להסמיק ולעיתים לעצור מתוך התרגשות מהמעמד. הרב שעמד לצידי במשך כל התקופה בבית הכנסת, היה אומר לי בשקט 'תמשיך תמשיך, הכל בסדר'. הוא נטע בי את האומץ הנדרש לעמוד מול הקהל ועודד אותי. למדתי ממנו. אנשים צעירים צריכים עידוד ודחיפה כדי להאמין בעצמם!

היום אני מעביר שיעורים שאני מכין וכותב בעצמי, עומד מול קהל רגוע, ומבין שהשליחות שלי לעזור לצעירים לעמוד מול קהל בדיוק כמו שהרב עזר, עודד אותי וכך הצמיח אותי.

מלאכתו כשו"ב (שוחט ובודק)

חלק מרכזי מחייו של רבי מסעוד היה במלאכת השחיטה, שהיה שוחט מומחה ומוסמך, כל מי שביקש מרבי מסעוד שישחט עבורו היה רבי מסעוד לא מבקש בשכרו דבר, וכמובן שמלאכה זו אינה קלה כלל וכלל, ובמיוחד ששוחט שמקפיד על כל פרטי ודיני השחיטה מלאכתו קשה שבעתיים, אולם מיאן בכל תוקף לקבל שכר על מלאכה זו, אלא אם רצו ליתן לו דבר עבור השחיטה, היה מוכן לקבל  חלק מן הבשר הנשחט, וזאת על מנת לשמח את בעל הבהמה שירגיש שנתן דבר עבור זה.

יש לציין שבזמן השבעה על רבי מסעוד זצ"ל הגיע לנחם בבית המשפחה הג"ר שלמה מחפוד שליט"א שידוע כמומחה גדול וכראש בד"ץ יורה דעה, וסיפר כי לפעם היה מגיע על מנת לעשות ביקורת סכינים ושחיטה השוחטים בארץ, ואצל רבי מסעוד מפעם אצל היה הדבר שמעולם לא מצא פגימה בסכינו. דבר זה כמעט שאינו בנמצא שבמשך חייו לא יימצא סכינו בפגימה קלה, אולם אצל רבי מסעוד לא היה כלל.

שליח ציבור

בנוסף לכל מעלותיו לתפקידיו של רבי מסעוד היה משמש שנים רבות שליח ציבור וכבעל קורא מומחה, שנים רבות היה עומד לבדו בתפילות הארוכות של החגים ושבתות, והיה מנעים בקולו בכל התפילות. תפילותיו היו ככונה כעות ובנעימות קול, מתפללים רבים היו מתענגים על תפילותיו גם באחרית ימיו כשנחלש ולא יכל לשמש כשליח ציבור לא היו מוותרים על תפילותיו והיו ממתעקשים שיעשה קטעים נבחרים בתפילה.

הכנסת אורחים

מצווה מרכזית בביתו של רבי מסעוד הייתה מצוות "הכנסת אורחים", ברבים מכתביו מוזכרת חשיבות המצווה ודרכים כיצד לנהוג.

הרב היה מארח בכל שבת בביתו חיילים שהגיעו לשמור על היישוב והגיעו לבית הכנסת. באחת הפעמים אף הביא קצין שהתברר כי מדובר במנהל מדרשה בה למדה ביתו, אשת הרב שידעה על מנהגו של הרב. תת המקומות נוספים לאורחים לאירועים שתמיד הגיעו עם הרב מבית הכנסת.

שבועיים לפני שהלך לעולמו, נסע רבי מסעוד לבדיקה בבית החולים בצפת יחד עם ביתו וחתנו. בזמן ההמתנה למעלית הגיע אליו אדם ששאל בהתרגשות, הזהו הרב של מושב אביבים? ביתו ענתה כן, האיש אחז בהתרגשות בידיו של הרב נישק אותם ואמר, אירחת אותי בביתך, הייתי איש קבע באביבים, לא אשכח את קבלת הפנים והאירוח אצלך בפסח. האיש היום מנהל את המטבח בבית החולים.

ויש סיפורים רבים כאלה, מפקד עוצבת ברעם דאז, ראש עיריית נהריה היום, מספר על האירוח בביתו של הרב, שהיה משקה מאכיל את אורחיו לא פעם ולא פעמיים, ותמיד בחיוך ובשמחה. כך גם אל"מ במיל' אנואר סעב מפקד חטיבה 300 שהפך לימים מפקד מחוז צפון בפיקוד העורף, וכיום מנכ"ל נדין טק, חברה העוסקת בתחום התוכנה והתעופה, מספר שבכל פעם שהיו מסיימים סיור בגזרה עברו דרך ביתו של הרב ותוך דקות הגריל מוכן עם שיפודים וסלטים, לבנו אמר, אין עוד אדם כמו אביך.

מצוות הכנסת אורחים כאמור הייתה לחלק ממנו באירוח של רבנים, אנשי המושב, חיילים, תושבי הסביבה, אורחים מחו"ל ועוד ורבים וטובים. כולם ידעו כי ביתו פתוח בכל עת.

"לעולם הוא תורם מן היפה" (תרומות פרק ב' משנה ד')

בכתביו ומסמכיו של רבי מסעוד נמצאו מכתבי תודה רבים על סיוע בתרומות שונות, החל מהכנסת כלה, תרומות לבניית בתי כנסת, תרומות אישיות למי שהגיע לפתח ביתו  וגם זכו לארוחה, בקשה לסיוע לתרומות לעניינים של רפואה מיד הציע לסייע, וכן מצוקה אישית של אדם שפנה אליו. הסיפורים רבים, וככלל כל אדם שהושיט אליו יד או ביקש תרומה נענה. מפאת כבודם, ומדרך תרומתו שנעשתה תמיד בצנעה, לא יפורטו סיפורי התרומות.

גם כשנדרשים להבין איך זכה רבי מסעוד זצ"ל שיהיו דבריו נשמעים, לאנשים שלכאורה רחוקים מדרכה של תורה, לשנות בקיבות את העופות לכשרים, לשכנע למול בשבת, ולהתחתן בנישואים קדושים כדת משה וישראל, הכל הגיע ממאור הפנים שהקרין, ומאור פנים אלו הגיע לו גם מחמת שנהג הוא עצמו באותה תמימות ללא פשרות.

הקפדה על ממונם של אחרים

סיפר בנו, משה הי"ו, יום אחד נסע יחד עם אביו לקניות בעיר צפת, לאחר שרכשו את כל הנדרש לקניה השבועית נסעו הביתה בחזרה, כדרכו, עבר על הקבלה בדרך הביתה, כשהגיעו ליד עין זיתים, לפתע אמר למשה, תעצור, תסתובב ותחזור לצפת. משה שאל מה קרה, ענה לו אבא, לא שילמנו את כיכר הלחם. משה ענה לו, לא נורא אני אחזור מחר, ובדרך לבסיס אעבור בסופר בצפת ואשלם את הלחם. אבא לא הסכים, ואמר לו, זהו גזל, יש לשלם היום, מסתובבים וחוזרים עכשיו. וכך מצאו עצמם חוזרים מצומת עין זיתים בחזרה יתים בחזרה לצפת כדי לשלם כיכר לחם אחת מתוך קניה שבועית גדולה. יש לציין, שבענייני ממון של האחר ושמירת הרכוש של האחר היה נר לרגליו, ולכן דאג להקפיד על תשלום לכל אדם בזמן, וכן  לימד וחינך את ילדיו שלעולם לא ליטול כסף שניתן להם  בטעות, אלא ידאגו להחזירו לבעליו.

חידושי התורה

במסגרת תפקידו של רבי מסעוד עם בני המושב היה דורש לשומעי לקחו מעניינא דיומא, בבית הכנסת בשבתות ובחגים, בשמחות, ול"ע בזמני אבל. בכל פעם שהיה נצרך רבי מסעוד לדבר לשומעי לקחו דברי תורה היה כותב את הדברים, פעמים בארוכה ופעמים בקצרה, ואחר כך היה דורשם בציבור.

דפים רבים נשתמרו על ידי רבי מסעוד זצ"ל שבו רשם את חידושיו, ובשנתו האחרונה נמסרו על ידי ילדיו להוציאם לאור, ואכן מתוך הדפים הרבים נבררו הדפים בהם רבי מסעוד ביאר את דבריו מעט בארוכה ועובדו מעט על מנת להגישם בספר זה לציבור. רבי מסעוד אהב את הכתיבה אותה החל בשנות נערותו ובחרותו, הוא היה רושם במחברות קטנות דרושים בשפה הערבית בכתב עברי חצי קולמוס (המכונה כתב ספרדי) שבו היו כותבים חכמי הספרדים בכלל וחכמי מרוקו בפרט.

חידושי התורה יופיעו בפרק נפרד