מאפקט הגולם למבחן בוזגלו


מ"אפקט הגולם" ל"מבחן בוזגלו" / מאיר אביטן


קריאת המאמר במוסף שבת- עיתון מקור ראשון 

כמו ציפייה שמממשת את עצמה, כך גורלם של תלמידים נחשלים ייקבע לפי היחס שהמחנכים יפגינו כלפיהם. על אהדה, חום ושוויון בעקבות מלמד הדרדקי[1]

 

ברכת הגשם אשר התחלנו לאומרה נפגשה יחד עם בני אשר נתבקש  לחזור  אל ביתו על מעשהו שלא מצא חן בעיני מחנכיו ואמרתי אביאה בפניכם ואספרה את דעת חכמים. ועל כן אמרתי שמעו דברי חכמים אשר נכתבו במסכת תענית על  התפיסה החינוכית של מלמד-דרדקי אלמוני.

 "רב איקלע לההוא אתרא, גזר תעניתא ולא אתא מיטרא. נחית קמיה שליחא דציבורא אמר משיב הרוח ונשב זיקא, אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא.

 אמר ליה מאי עובדך? אמר ליה מיקרי דרדקי אנא

ומקרינא לבני עניי כבני עתירי,

וכל דלא אפשר ליה לא שקלינא מיניה מידי.

ואית לי פירא דכוורי וכל מאן דפשע משחדינא ליה מינייהו ומסדרינן ליה ומפייסינן ליה עד דאתי  וקרי". (תענית כג' ע"א)

בתרגום: רב הזדמן לאותו מקום  (בשנת בצורת), גזר תענית אך לא ירד גשם. עבר לפני התיבה שליח ציבור, והנה כאשר אמר "משיב הרוח" נשבה רוח, וכאשר אמר "מוריד הגשם"  החל לרדת גשם. אמר לו רב: מה מעשיך (שזוכה אתה שתפילתך מתקבלת)? אמר לו: מלמד תינוקות אני, ומלמד אני את בני העניים כבני העשירים, ומי שאין ידו משגת אינני לוקח ממנו תשלום כלל.  ויש לי בריכת דגי-נוי, וכל ילד שמשמט מהלימודים, מפתה אני אותו על  ידי הדגים, ואני מפייס ומרגיע אותו עד שהוא שב ללימודו.  (כלומר, לאותו מלמד היו בריכות  של דגים, ובלשוננו היום: "אקוואריומים", שבהם היה מפייס ומשחד את הילדים כדי שיימשכו אל הלימוד). לשאלתו של רב למלמד הדרדקי מה מעשיך שבשל כך ירדו גשמים, השיב  המלמד שלוש  תשובות . 

רחש ליבי  האם הורדת הגשמים  היא תוצאת  כל שלוש הפעולות שעשה מלמד דרדקי זה ? או שמא אחת מן הפעולות היא הדומיננטית יותר והיוותה את הגורם המכריע  בהורדת  הגשמים?

לעניות דעתי, מעשהו השלישי של מלמד הדרדקי הוא שמצליח להכריע את הכף בהורדת הגשמים, הפותח כיוון חשיבה חדש, וזאת  מבלי להפחית מערך מעשיו הקודמים, המהווים "תקדימון" לאיכותו של המלמד ויכולותיו.  וכך היא:

" ואית לי פירא דכוורי (בריכת דגים) וכל מאן דפשע משחדינא ליה מינייהו ומסדרינן ליה ומפייסינן ליה עד דאתי  וקרי".

הגמרא משתמשת  במינוח: "וכל מאן דפשע" (כל תלמיד שפשע) . לא מדובר בהערת אגב של תלמיד, אלא בהפרעה חמורה שבוצעה בכיתה, הגוררת בעקבותיה, בדרך כלל הענשה חמורה כמו: מכתב בתיק האישי, זימון הורים  ואף הרחקה לשלושה ימים מביה"ס.

אולם כאן, בסיפור הגמרא, מדובר במחנך מזן אחר  – זן נדיר. מחנך זה יודע לקרוא את נפש תלמידו שסרח, ומתנהג עימו אחרת ובניגוד לפעולת הענישה לה מצפה הילד – הוא מובילו לצדו האחר של חדר הכתה  וכדבריו:

"אית לי פירא" יש לי אקווריום בחדר, בכתה, לא מחוץ לה .

 וכל ילד שפשע אני :

"משחדינא להו " 

"מסדרינן ליה" 

" ומפייסינן" 

שוחד, סידור, פיוס שכל מטרתו אינה אלא התוצאה הסופית:"עד דאתי  וקרי", קבלה אישית של התלמיד לחזור וללמוד. אף אחד אינו  מכריח עתה את התלמיד, אלא הוא בכוחות עצמו ומתוך החלטה פנימית חוזר ללימודו הרגיל .

זכור לי בילדותי, כי כאשר  "פשעתי" נאלצתי לעמוד ולהחזיק את פינות הכיתה שלא יפלו, במשך שיעור שלם. מבטיח אני לכם, כי כל ניסיונות השכנוע באותם רגעים להמשיך ללמוד, ועם אותו מורה, היו עולים בתוהו...

  

ההקשבה

ואנוכי  במסע הזמן, חוזר שוב אל כיתת מלמד הדרדקי, נוכח בשיעורו וכמובן גם הפעם "פשעתי"  באמצע השיעור ומצפה לצמד מילות המפתח הכול כך מוכרות לאוזניי: "תצא בחוץ".  במקום זאת, להפתעתי, שולח אותי המלמד אל הקצה השני של הכתה ואומר :  "מאיר, גש לך קמעא אל בריכת הדגים",  ואני מתיישב ליד דגי האקווריום וחושב על מילותיו ועל טון דיבורו של המלמד לאחר ששיבשתי את מהלך השיעור,  צופה בדגים הנעים מכאן לכאן ומביט בקסם המופיע מולי- אני שומע את קולי הפנימי וההקשבה ובריכת הדגים עושים את שלהם ואני חש כיצד הם משפיעים אט אט על מעשיי ...

עובר עוד רגע ואני מרגיש יד מחבקת ואת קולו של המלמד הממשיך... "כן מאיר, אני מקשיב ..." , קולו מרגיע אותי ומפייסני, ועוד רגע עובר והוא כבר מלמד את שאר חבריי לכתה. 

אבל המלמד לא מחזיר אותי לשיעור במליאה ,  הוא גורם לי תחילה רוגע, הקשבה עצמית ומחשבה רבה, ולבסוף דואג אף לפייסני.  וכך, מבלי שימת לב רבה, אני מתגנב למקומי בשקט, והפעם מתוך מאמץ גדול להקשיב לדבריו (וקריצת עין כסימן מקבל ממנו... ).

בסוף יום הלימודים הוא ניגש אלי שוב לשיחה קצרה ולמעשה שוחד נוסף. הוא מוציא מתוך האקווריום דג, שם לי אותו בתוך שקית, כמתנה  ואומר לי בשקט:  "הדגים יודעים לשחות, להקשיב  וגם לשתוק" .

אבל אז אני מתעורר שוב ולהפתעתי מתברר לי שאני מורחק מביה"ס ועם מכתב להורים.  מבטם של המורה והמנהל לא משאירים לי תקווה ואני מברך על  עונש ההרחקה ומפטיר: "ומי בכלל התכוון לבוא מחר"...

ובמחשבותיי נזכר מתוך אחד הספרים שהסתובבו "האם יש סיכוי לאהבה" של דוד בן יוסף:

..."להקשיב לאדם זה לפעמים – עניין של פיקוח נפש. את זה לימד אותי הרבי שלי, ר' אריה לוין. פרופסור ירושלמי ידוע היה שולח אליו חולי נפש קשים, שהוא עצמו לא הצליח לעזור להם. ור' אריה  היה מצליח לרפא אותם. פעם פנה הפרופסור לר' אריה בשאלה ובקשה: "גלה לי את הסוד שלך איך אתה מצליח לרפא אותם? מה אתה עושה להם?" ור' אריה ענה לו: "אין לי שום סודות, אני לא עושה להם שום דבר. אני רק מקשיב להם"..

הסיפור של מלמד דרדקי נתן בי תחושה של השראה והתפעלות.  במצב זה הייתי רוצה להיות מידי  פעם, ואף להבטיח כי ילדי יהיו  חלק מחוויה חיובית זאת. מאידך, כאשר התעוררתי, חשתי גם תסכול רב מכך שמלמד דרדקי זה הבליט את הפער הרב בין הרצוי למצוי .  


אפקט פיגמליון ו"מבחן בוזגלו" 

אותו תלמיד שפשע שידר אותות קריאה ומצוקה  למלמד הדרדקי שעיקרם: 'איני  רוצה ללמוד' ואנו, בתגובה ספונטאנית כופים עליו ולוחצים . האם זהו  גם המלמד שלנו ?

מלמד הדרדקי,  לעומת זאת, עסוק בחשיבה אחרת, אשר בבסיסה עומדת השאלה: איך אני מטפח את המוטיבציה הפנימית של תלמידיי? איך אגרום להם שיבואו  מכוחות עצמם ללמידה? כשתלמיד מפריע ומשדר אותות מצוקה, קשה שלא להתפתות ולהגיב אליו בכוח. אולם דווקא פעולה הפוכה: עידוד ובדיקה עם התלמיד, היא הדרך להניב פירות ולהביא לשינוי בלמידה . האידיאל החברתי של אותו מלמד דרדקי בא לידי ביטוי לא רק בלמידה, אלא גם בהבנה הראשונית בה הוא מלמד את בני העניים כבני העשירים. החברה כיום מכוונת את בתי הספר לקלוט את כל התלמידים, מכל השכבות ומכל העדות, על מנת לתת חינוך שוויוני לכול. אולם לא מעט בתי הספר תנאי קבלתם הם ביכולת עמידת ההורים בתשלום החודשי ואם התקבל תלמיד שלא  מן המקובל מאותה "שכונה" , בגדיו ולשונו מסגירה את מקום התלמיד והמחנך נופל  בציפיות המגשימות את עצמן, ומתייחס ביחס שונה כלפי תלמידיו  האהובים, לעומת יחסם כלפי חבריהם החלשים והבלתי אהודים.

אותה פעולה ראשונה שביצע "מלמד הדרדקי" , "מלמד אני את בני העניים כבני העשירים", הייתה שינוי של ממש, ציפייה שווה מכל התלמידים ללא סטיגמה  אמונה ביכולת התלמיד , בפעילותו זו יצר מלמד הדרדקי את אפקט "פיגמליון", בו תלמידיו קלטו את הציפיות הסמויות של מורם וממשו אותן.

תלמידים חלשים קולטים מסרים של חוסר אמונה ביכולתם, ומגשימים את "ההישגים" הנמוכים שהמחנך  מצפה מהם -  "אפקט הגולם". למעשה, מלמד הדרדקי מתנהג כאן  עם תלמידו עפ"י מה שניתן לכנות בימינו  "מבחן בוזגלו". אותו מבחן שהציע השופט העליון, אהרון ברק, להשתמש בו עת צריך להחליט האם להעמיד לדין אדם רם מעלה. ברק קבע כי יש לשקול את המקרה כאילו מדובר באדם פשוט - "מר בוזגלו"- הנחשד במעשה זהה, ואם התשובה לגביו חיובית, אזי יש להעמיד גם את האדם רם המעלה לדין ללא משוא פנים.

מבחן זה יכול לשמש כל מורה בכיתתו: לבחור את התלמיד הצייתן ולשקול האם היה מעמידו לדין על מעשה זהה שעשה אחד התלמידים ה'מופרעים'.  אם התשובה שלילית, רצוי שהמורה יבחן מדוע הוא מפלה לרעה את התלמיד.

מלמד הדרדקי שתפיסתו החברתית באה לידי ביטוי ב"מלמד אני את בני העניים כבני העשירים" ממשיך, למעשה, ומשכלל את השיטה. הוא נמנע מלהעניש את אותו תלמיד שפשע בכדי לא ליצור את "אפקט הגולם", ומשבש בכך את ציפייתו השלילית של התלמיד . הבאתו לבריכת הדגים , שיחודו ופיוסו הם הגורמים לשינוי המשמעותי בלמידה "עד דאתי וקרי".

 

הארת הפנים  

מלמד הדרדקי הבין שתלמיד שפשע- לא הוא האשם, אלא כפי שאמרו חז"ל  "אם ראית תלמיד שלימודו קשה עליו כברזל - בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים" (תענית ח א),  "הראה לו פנים רעות" (רש"י). 

ניתן לתאר את מעמדו של התלמיד שפשע בו הארת הפנים של מלמד הדרדקי פועלת.

לאחר חטא העגל, הקים משה את אוהלו מחוץ למחנה. חז"ל מסרו שבתגובה אמר הקב"ה לו: "משה, כשם שאני הסברתי לך פנים, כך אתה הסבר פנים לישראל, והחזר האוהל למקומו" (ברכות סג א). והראי"ה קוק בפירושו "עין איה"  הסביר שקיימות שתי דרכים להנחלת התורה והחכמה לתלמידים. הראשונה  היא, לדבר גבוה ולחייב את התלמידים לעלות בסולם מעלה. ואילו  הדרך השנייה היא להוריד את המסרים לרמת התלמידים, מתוך שאיפה  שהם "יגדלו ויעשו פרי דווקא בהיחנכם על פי דרכם וערכם". 

לאחר שעם ישראל חטא  בעגל, חשב משה שהדרך הראויה כעת היא להרחיק את האוהל על מנת לגרום וליצור מחויבות אצל  עם ישראל להתעלות לדרגת השכינה - האוהל. אולם הקב"ה מבהיר לו כי לא כך היא, וכשם שהתורה ירדה ממקומה העליון  אל רמתו וערכו של משה, כך על משה לנהוג עם ישראל - להביא את התורה אליהם, וזאת, מפני ש"החינוך הכללי של אומה שלמה צריך גם הוא להיות בנחת והדרגה".

 כאשר אנו רואים תלמיד שפשע  והוא מבקש להפסיק ללמוד, האשם תלוי ברב שאיננו מסביר פנים ועל זה דואג המלמד לפייסו, לשחדו ולהביאו ללמידה. (הגמרא שם בתענית  מציינת רובד נוסף בהוראה  "ריש לקיש אמר: אם ראית תלמיד שלִמודו קשה עליו כברזל - בשביל משנתו שאינה סדורה עליו).

תנאי להצלחה בלימודים הוא תקשורת חיובית בין הרב לתלמיד: אהדה, חום והארת פנים. אם אין התלמיד אהוּד על רבו, אם רבו מגלה כלפיו יחס עוין או אפילו קר,עלול הדבר להכשיל את לימודו, ולא פלא שלימודו קשה עליו כברזל או אז לא רחוקה הדרך מן "עד דאתי ופשע" .

התפיסה החינוכית אותה מציג מלמד הדרדקי, בה כולם שווים בני עניים כבני עשירים, בה התגובה אל התלמיד שפשע אינה כעס, עונש, אלא רק צורות שונות של עידוד, בה בראשונה הוא גורם לו להקשיב לעצמו, לפעול פעולות פנימיות, ולבסוף שיחודו, הרגעתו ופיוסו, פעולות אלה מניעות את המוטיבציה הפנימית של התלמיד, ובכך גורמות לו לשוב לספסל הלימודים מתוך אחריות אישית ורצון פנימי. מהלך כזה משפיע על איכות הלמידה ובכך מגיע עד אחרון התלמידים .

 סגנונו של המורה, ואישיותו של התלמיד הם היוצקים את התכנים ואת ההתנהגות הייחודית והם גם שהופכים את ההוראה למרתקת ומיוחדת.

אחת מן המשימות העיקריות  אשר שמתי אל לבי במכון עזריאלי להעצמה חינוכית היא  שינוי תפיסתם של המחנכים כלפי התלמידים הנכשלים   ואמונה שכל אחד יכול  מבלי לגרום למימד ההפרעה של התלמיד באמונת ההצלחה,  ולא תהיה קלה בעינך משימה זו .

הרהרתי בליבי , רבים  מחנכים ומורים העושים מלאכתם קודש. אולם לא מעט מן המחנכים עומדים לא במקומם ואנו משתאים  וב"ה כל כך הרבה מורים וכל כך הרבה חסד, ועדיין גשם בשפע לא ניתך בארצנו . ואולי  כדאי לאמץ, כחלק מתנאי הקבלה לחינוך, את "מבחן מלמד הדרדקי", להעלות ל"עמוד התפילה" את המורים, ולאור  תפילתם ותוצאותיה לקבלם למשרה הנכספת. 

פעולתו זו של מלמד הדרדקי  הבאה לידי ביטוי בעמידתו להתפלל ובתגובתו המיידית של ה' בהורדת הגשמים, מקבלת פומבי ב"השתלמותו של רב".

על מנת להיות מלמד צריך אתה להיות בעל תכונות מיוחדות: התמדה בהחלטות חיוביות, הסברת פנים וסבלנות.  מלמד דרדקי זה הוא המשפיע על כל בני עירו ותלמידיו, עניים כבני עשירים, ובכוחו אף יכול להשפיע על הורדת הגשמים, המשקים  את כל השדות וללא משוא פנים.

הפנייה במאמר נאמרה אל כל מחנך אך בקלות ניתן להחליפה במקום מחנך להורה. אם בחינוך נצליח לעשות השינוי כדרכו של מלמד הדרדקי מן הסתם תפילתנו תשמע  במרומים ,

מן השמים הסכימו עמו .

 
[1] פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ד בחשון תשע"ב,  11.11.2011 וכן פורסם בכתב העת "במחשבה תחילה של רשת אמי"ת תשס"ז