ללמוד גמרא ומשנה


ללמוד גמרא ומשנה/ מאיר אביטן 

פורסם במחשבה תחילה - רשת אמי"ת - תשס"ח


רחש ליבי לעסוק בסוגיית לימוד גמרא לבנות ענין זה אינו יורד מסדר היום  ומאמרים ופולמסים עולים מעת לעת בעלוני השבת, כתבי העת ובאתרי האיטנרנט .

אין באתי  לדון בסוגיא זו אלא עובדה גמורה היא,  ובאתי להביא  בפניכם עד שידי מגעת מתיאור ניסוי ישן בלימוד גמרא לבנות שפתח לי פתח של אולם,  על העת בה  אנו נוטעים לימוד הגמרא לבנים וכמה שגיאות אנו עושים בהם , והיה מונח בידי, עד באה העת  לחזקו ולאמצו  ואכתוב בלשון בה נטעו אבותי ובלשון העכשוית בבחינת "טוב לאחוז בזה וגם מזה אל תהי נשמט, טובים השנים ואי לו האחד כי יפול ומט "[1] .

 

הניסוי התרחש  לפני כעשר שנים  שנה"ל תשנ"ט לפ"ק,  "מעבדת הניסוי" בית הספר אמי"ת רננים, רעננה  וקשרתיו כחותם על זרועך .

 

אל מטרת האמת הגעתי  כשאחזתי בידי  את מאמרו של הרב ליכטנשטיין אשר הואר באור יקרות  במגילת הספר "האשה וחינוכה" הוצאת אמנה  תש"מ  וזאת העצה היעוצה בדבריו .

 

"… לדעתי, מה שדרוש לבת כדי לקבל את ההכשרה התורנית המעשית זה הרבה מעבר למה שמלמדים היום. יש להגביר את הלימוד לבנות, כמותית ואיכותית, תוך כדי הוראת כל תחומי התורה… רצוי להעמיק את הלימוד… צריך להגביר את הלימוד של תורה שבעל פה… וכאשר מלמדים צריך ללמד לעומק… אי אפשר ללמד על קצה המזלג…

 

… אין לי שום התנגדות ללמד בנות גמרא. מבחינה מעשית זה קצת קשה משום שאין מוטיבציה לכך בקרב הבנות, חסר רקע חברתי ובעיקר חסרה השאיפה לעסוק בכך במלוא התנופה בעתיד… אני גם לא משוכנע שרצוי ללחוץ על בת ללמוד גמרא בצורה כל כך אינטנסיבית… אבל אם לדבר על היכולת ללמוד דף גמרא ולהבין אותו ולהנות ממנו, איני רואה שום סיבה שלא לכוון לכך ללמד זאת לבנות. וצריך אפילו למסד את זה כחלק אינטגרלי של למידה בבית הספר, שעור ממשי. כך אני מלמד את בתי וכך חונכה אשתי, וזו נראית לי הדרך המומלצת לציבור הבנות בדורנו.

 

הלימוד המעמיק תורם הרבה לחינוך הבת ליראת שמים ולחיי תורה, כדי שההלכה תהיה חלק מהווי חייה… "

   

עשר קשירות קשרתי עד בואי לעסוק בזה  ודבריו היו  אבן היסוד להקמת קבוצת בנות לבגרות בגמרא , לא נדרשתי  להללה בשערים , לשכנע את הבנות להצטרף לתכנית לימודים לבגרות לגמרא  אלא רק דגל הגמרא הרמתי בפני תלמידותי, והן ממקור החיים שמוה לראשם ללוית חן , מניין ומחציתו אחזו זה  בזה  ללימוד הגמרא. ודעו קוראי שבעת ההיא העוסק  בגמרא לבנות לבגרות  היו במתי מעט.

 

וכהרגלי בקודש  עם "ניסיון של שנים בלימוד גמרא לבנים"  הבאתי אל תלמידותי את  הסוגיא הראשונה  ממסכת ברכות בענין חיוב נשים בתפילה או "נשים פטורות מקריאת שמע ".

 

 פתחתי דברי  ברקע על התלמוד, הכרת מבנה וכפי שלימדוני רבותי בישיבה התחלתי את הסוגיא ...כי היגיעה בה הוא דבר מוכרח  ואמרתי חקור דבריה במחקרי שכלך, אך  כהרף עין  ישבו לי תלמידותי בדכדוכי נפש , מביטות  בי  והם מונות אחת ואחת , אחת ושתיים ... עוד לא תמו אמרי והבנתי שנתקה המוסרה ממני, ונשמטתי, ואומר אל לבי  הם למדות   כפי שאנו מלמדים את הבנים ,  אחזתי את דברי לרגע  סידרתי את מחשבותי ... וכך הייתי מונה את   קדושת הגמרא, משמעות לימוד הגמרא ואח"כ  הבאתי בפניהם את הגמרא  צורת הדף ...  בבחינת חבקנה ותכבדך .... ואמרתי כי היגיעה בה עם תלמידותי  הוא דבר מוכרח לעומת לימודי עם הבנים  ועל כן שבתי לביתי להעמקה מחודשת על  דרכי ההוראה    .

  

עוד אני אוחז  עם תלמידותי בהכרת דף הגמרא מחשבותי בתנועה,  נוכח אני  שעומדות בנות הצמאות ל"סם החיים" אך המה טבולה ראסה בלע"ז  (Tabula Rasa), כינוי לאדם שמוחו ודעתו פתוחים בצורה מוחלטת ללימוד נושא חדש. אדם שמתנהג כמו לוח לבן חלק שעוד לא נכתב עליו כלום והוא נקי מהשפעות חיצוניות.

 

ועל כולן  נפקחו עיני כי יש לי דרך  כעת ליישם את משנת אבות "בן חמש עשרה לתלמוד".

 

אחד הקשיים או החטא  בו אנו חוטאים הוא הזמן בו אנו מתחילים בלימוד הגמרא לבנים. מערכת החינוך יצרה תכנית  שברגע בו  מתחילים לקרוא קצת רש"י רבני ומורי בתי הספר  נכנסים  ל"כוננות ספיגה" של לימוד גמרא. עוד הנער רך בשנים והרב או מורה הגמרא שלא תמיד משנתו סדורה ודרכו הדידקטית כתובה כאריח ע"ג לבנה,  שונה את תורתו בהם, הוא מדקלם והם אחריו, וכך עוברת עוד שנה ועוד , כל מורה ושיטות הדקלום.

 

והילד כבר בוגר כתה ו' , הוא אינו יכול להתקבל לישיבה או תיכון דתי ללא ידיעה בגמרא, וכך נכנס התלמיד לכתה ז' כאשר הנחת היסוד של כל הרמ"ים שתלמידיהם יודעים ושונים בגמרא, מושגי היסוד בהירים לתלמידים כשבילין לביתם, והרב ממשיך את תורתו,  היכן הפסקנו , כאשר אלה היושבים   אינם מבינים מה חטאו ומה פשעו והם את ראשם הכבד מניחים על דף הגמרא, סם החים שתו ?!  הוא מדקלם והם אחריו הוא שואל והם עונים את תשובותיו הם צובעים בצבע אדום והוא בירוק וכך התלמיד עולה במעלות לימוד הגמרא  ....

 

הרהרתי לעצמי אילו מסכת הגמרא שלמדתי בזמן שהותי בתיכון פתחה את  פיה כ"חמורו של בלעם " להאיר את ולפקוח את עינינו  ולספר לי ולבני בני  מה עוללתי לה בשעת "סדר" לימוד הגמרא.   "ותפתח את פיה ותאמר מה עשיתי לך כי הכיתני זה שמונה  שנים.. ויאמר .....כי התעללת בי ....ותאמר הלא אנוכי גמרתך אשר נמנמת עלי מעודך עד היום הזה ...."

 

היא  הייתה מספרת לי כמה שעות "נמרחתי" כיצד עיני שוטטו בים הגמרא ואין מציל ומושיע , כמה פעמים טבעתי , כמה חלומות נוצרו בשעות אלו... והיא שמחה ללב ?! אבל "וידום אהרון" .

 

ענין מודע לעוסקים בחינוך  שתינוקות של בית רבן בדור הזה  קבעו שמקומה

 



של   "הגמרא" ביחסם אליה   נמוכה עד מאוד   וידה על התחתונה כל ההקדמה הטרחנית הזו לא הבאתיה לולי זכרתיו איש לטוב  "אליהו כי טוב", בעל ספר התודעה  אשר פרסם מאמרו ועוד בתחילת דרכי בהוראה פגשתיו והשאיר בי חותם צרוב בליבי  וכך היה אומר [2]:  

  

על חטא שחטאנו בתינוקות של בית רבן  אנו חוטאים בנפש תינוקות של בית רבן, חטא גדול !  מי חוטא ? כולנו חוטאים. הורים ומורים, מנהלים ומנהיגים, קטנים וגדולים וגם גדולי גדולים, וכל איש בעם שעסק לו עם הילד בישראל לגדלו לתורה - הכל חוטאים ! הרבה דברים אנו חייבים לילד בישראל, וכמעט בכולם אנו חוטאים לו. יש מהם דברים שאנו חייבים לתת לו ואין נותנים, ויש דברים שאין אנו רשאים לתת לו ואנחנו נותנים. מובן מאליו שבדברים שבלימוד ושבחינוך, דברינו אמורים... מה מלמדים ?  ... ומסורת החינוך הרי ידועה ומבוררת , תינוק שמתחיל לדבר, אביו מלמדו תורה. תורה וכל וכל המקרא, ואח"כ משנה ואח"כ גמרא.  שלשה אלה בלבד: מקרא, משנה וגמרא. ..

 

השוקת השלמה:  השוקת כשהיתה שלמה, כך היתה. מפי יהודה בן תימא ידענוה :  בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן חמש עשרה לתלמוד. מכאן ואילך לא זז מלשחות בתורה הרחבה מני ים, עד יום מותו.  לא זז הילד מן המקרא עד שידע כל כ"ד כתבי הקדש בטעמיהם ...  לא זז הילד מן המשנה עד שידע כל ששה סדריה ....לא התחיל הנער בתלמוד עד שעמדה בו בינתו להבין סברה והגיון... בתקופת ילדותו הראשונה של התלמיד ... למלא כל לבו, נפשו, רוחו ונשמתו מן השירה של תורה. ... אין מבקשים אצל הילד לא את ההגיון, לא את המחקר, לא את סדר מחרוזת הענינים... התחיל הילד להתבגר, מלמדים אותו משנה. אז מקבל הלימוד גוון נוסף, והמגמה אף היא מחליפה פנים חדשות ובכל זאת מוכרות משכבר הימים ...שכן משנה זו שמלמדים אותו עתה, לא על חלל ריק היא באה, אלא - זאת התורה שבלעת...אין מראים לו משנה של ברטנורא, עם הכא-במאי-עסקינן וכו' אלא כשם שבלמדו מקרא מראים לו ימי השמים על הארץ, כך בלמדו משנה, מראים לו בית המדרש וחכמיו שחיים לפניו, ומשמיעים לו קולם ומראים לו ניצוחם ...

 

 מה אנחנו עושים היום : היום כל הקערות הפוכות על פיהן ממש. סדרי הלימוד, מגמותיו, הישגיו וממילא גם תוצאותיו, הכל באשר לכל, הפוך מסדרי בראשית. מה אנו עושים היום ? הראשית ודאי טובה, בן חמש למקרא. ואולם מיד אנו מפליגים אתם לכל הדבר הקשה ברש"י ולרמב"ן ולאבן עזרא ומה שכל מורה ותיק מסוגל לחדש פירושים, הגיונות, מחקרים, דיוקים, ...הכל חוץ מן השירה שבתורה. אין מעוררים בו התפעלות הנפש ותשוקה להשתפך עוד ועוד אלא מעייפים אותו בכל דבר שהוא רחוק מנפשו וכח קליטתו. ... וכבר הוא מתחיל במשנה, עם פירוטי הלכות וביאורי גמרא למשנה ונופך של פלפול בצדו.  כשלומד משנה, הכל פנים חדשות לו, חסר רקע, מצע ובסיס ... ועדיין לא טעם טעמו של בית המדרש ששם המשנה נוצרה, וזריזים מקדימים לגמרא!  הגיע לתלמוד, אז מתחיל פרק שירה להתנגן בין כתלי בית הספר. ....עיקר המגמה בלימוד הגמרא : ריכוז המחשבה, פיתוח חוש הבקורת, הפעלת השכל, ההגיון, ההמצאה, היצירה העצמית... אי אפשר בשום אופן להחיות דף גמרא, חיים מלאים, אצל ילד בן ‎10.  אומר אני לכם רבותי, אילו היינו אנחנו מלמדים את תלמידינו להבין באמת מה שהם לומדים - כי אז היו מתקוממים נגד מוריהם ואומרים : אין אנו מבינים כלום! ועכשיו, רק מפני שאינם מבינים, לכן הם נבחנים והבוחנים קובעים לאמר : 'מבינים הם יפה'.  וכשמרגילים אותם 'להבין' את הבלתי מובן, הרחקנו אותם קילומטרים מלימוד הגמרא. ...וברוב המקרים תוצאות איומות לדבר זה לכל ימי חייהם שאינם קרבים לגמרא, כמתיראים מפני הדבר הקשה ומפני המקצוע שאינו חביב - אוי לאזניים שכך שומעות ! ...ואסור ללמד גמרא עד שיהא ידוע לנו מראש שלימוד זה יהיה חביב על לומדיו יותר מכל הלימודים, ונמצאים אנחנו באים לחבב ויוצאים ח"ו משניאים בהרבה מאד מקרים? ... אנן סהדי לאחוז הגבוה, ביותר של תלמידים הנושרים מבתי הספר לרחוב, מבלי המשך כלל של עסק בתורה. וכשהם יוצאים, עם מה הם יוצאים ? - לא מקרא, לא משנה ולא תלמוד כלל ועיקר. בושה תכסה פנינו כשאנו מוצאים תלמיד שהיה בגבולנו שמונה שנים ויותר והוא נעור וריק.  למען אחינו ובנינו לא נחשה !

 

מאמר זה נמסר בשנת תשל"ט וכל דבריו כאילו נאמרו בעת הזאת  מסיני בשנת תשס"ט, שלושים שנה מדברו ואנו ...

 

ואין אני בא כעת אלא אל תלמידותי האוחזות בגמרא ומכיל בהם את דבריו של הרב כי טוב בבחינת "סור מרע ועשה טוב".

 

ולאחר שנדדה שנתי ישבתי להכין משנה סדורה והרי לפני כן בקיצור ואירא פן אשמיטנה.

 

א: בן חמש עשרה לתלמוד.

 

תקופת הגיל  היא לערך כיתה ט'-י' ואכן בנותי אלו דלגו קמעא מהגיל המוצע  סופה של  כתה י' . בנות אלו היו תלמידותי לשעבר ויחד אחזנו בלימודה של משנה מספר שנים טובות , איני יודע אם  אחד מן הבנים הן בישיבות והן בתיכונים הקיף בלימודיו משניות כפי שלמדו תלמידותי,  למדנו ארבע  שעות משנה בשבוע  כמעט שלוש שנים ואולי יותר ושיעורי המשנה הקיפו נושאים רבים ומגוונים ויחד התעוררנו בבית המדרש התנאי .

 

 את שיטת ההוראה במשנה אחזיתיה עוד בצעירותי בשבתי בבית אבי עליו השלום ובכל שבת התיישבתי עם חבריו לתורה ואנכי כנער ,   משנתו היתה סדורה כך בלימוד המשנה והוא אשר נטע בי את שיטתו ותורתו שהיתה מיוסדת על דרך לימודם של חכמי מרוקו (ספרד)  וכך היה שונה:

 



בראשונה היה קורא את המשנה בניגון , ובשניה היה קורא את המשנה בהטעמה וניגון  היה  מדייק בקריאתה והתחיל מפרשה עפ"י השכל וההיגיון ושוב חוזר  ומתקן וכשהייתי מנסה לתת מבט חטוף בברטנורא היה מביט בי במבט של "גנב במחתרת" ובלשונו "עוד הפעם הסתכלת בברטנורא" (בשפה המרוקאית זה נשמע יותר חינני) והיה חוקר  את המשנה מה דעתו, מפרקה לחלקים, מנסה להבין את תורתם של בעלי המשנה והיה לוקח קמעא מנוחה ופותח באיזה סיפור או מילים ספורות  על אותו חכם שהופיע במשנה . לאחר עיון ראשוני של שבין עשר לעשרים דקות לערך בגוף המשנה סיכם בלשונו את המשנה[3] (שיטה זו דומה לדרך הלימוד של רבינו יצחק קנפנטון ב"דרכי לגמרא" שם פיתח שיטת לימוד ייחודית לתלמוד ולמשנה ושיטה זו התפשטה בכל עולם התורה שבספרד וזאת הדרך בה למד אבי  שכנראה כך הייתה מקובלת מרבותיו) . 

 

רק אחר כך היה ניגש אל מלבושי המשנה וממשיך בלימוד הברטנורא כשהיה קורא את הברטנורא בניגון ובהטעמא, בפירושים בהם הברט' הביא את הגמרא לא נצרכתי להשיב על שאלותיו אך אויה לי ואהה עלי (ולא רק לי, אל כל היושבים עמו ) אילו פירושו של הברט'  עסק בהבנת המשנה, בטקסט הכתוב. בראשונה ליבו היה צר עליו כיצד לא נפקחו עיניהם לפני שקראו את הברט' ובשניה נדרשנו להבין לא את הפירוש אלא מה המניע לפירושו של הברט' ... ועל זה הדרך עד אשר היה מסיים את פרשנותו של הברטנורא, ושוב קמעא לגימה מהכוס התה עם הנענע ועוד איזה סיפור או מופת ממרוקו ואיכשהו התנא של המשנה התחבר לסיפור . עוד אני מהרהר בסיפורים היחודיים מבית אבא  (ומן הסתם גם חבריו לתורה) הוא כבר היה מוביל אותנו לפרשנותו של התוספות יום טוב, בפירושו של בעל התוספות "עיקר תוספות יום טוב" ניסיתי למצוא לי אמתלא לצאת אך לא תמיד עלה בידי והייתי נדרש לשבת ולהמשיך, אך דעו רבותי הקוראים לימוד עיקר תוספות יום טוב הייתה מן המשימה הקשה. בביאורו המיוחד על המשנה והערותיו לברטנורא, מעט  מילים והרבה חכמה בבחינת "סייג לחכמה שתיקה"   עיקר תוספות יום טוב היה אבן הבוחן לידיעותיו של  היושב של מול אבי. וגם עתה אצטרך לקצר בדרך הלימוד לא היה זז ממקומו עד אשר עלה בידם  להבין כיצד נעלמה מהם  שאלתו  של התוספות או הביאור ... כשלמדו את המשנה או הברט' ובסוף לימוד המשנה נתבקש אחד מן הלומדים לקרא את פירושו של קהתי בבחינת חותם המשנה.

 

דרך זו הייתה סלולה בפני כשניגשתי להורות את המשנה עם תלמידותיי  וכך בדרך ארוכה למדנו את המשנה ללא פרשנות , ניתחנו את המשנה על הלוח , מבנה , שאלה תשובה ,מחלוקת, דיון,  כמו מי ההלכה , מה חסר במשנה, דיוק בלשון הכתוב , רקע למשנה אם היה צורך ע"י הרחבת הידע והמושגים,

 

איך בית המדרש של אותם ימים דן בסוגיא   ורק לאחר שהרגשתי שתלמידותיי עדין איתי המשכתי לעיון נבחר מתוך הברטנורא מבלי כמובן לשכוח ולספר על דמויות התנאים ולהאירם מעבר לדעתו של החכם במשנה בבחינת "והיו עיניך רואות את מוריך"  וכך על זה הסדר למדנו משנה, שנה בשנה ולוואי על בני הישיבות להקיף משניות רבות אל ובשיטתיות, והן תלמידותיי, על שכמן  עוד בטרם  לימוד הגמרא, יסודות איתנים מן המשנה  המשמשים עוגן ללימוד הגמרא.

  

בשנית , דרך זו כאשר צעדו תלמידותיי , משנתם במשנה- לא הייתה שלימה, אבל הייתה סדורה אולם  כאשר נגשתי לפתוח את הגמרא יחד  הם הגיעו לשלב בו יכולת  ריכוז המחשבה, פיתוח חוש הביקורת, הפעלת השכל, ההיגיון, ההמצאה, היצירה העצמית בנויים לנפש של הגיל בו הם כעת אותם פעולות אלו נדרש תלמיד להפעיל בלימודו בגמרא.

 

מסקנה:

 

בראשונה  הבנות הגיעו עם יסודות מובנים בלימוד המשנה, הכרת המשנה, כללי יסוד , הבנה נכונה של משנה ואוסף לא מבוטל של משניות עם רקע , ידע ומושגי מפתח.

 

בשנית  תקופת הגיל בהם נדרש התלמיד להפעיל דרכי חשיבה וניתוחים היו בזמן הנכון " בן חמש עשרה לתלמוד"  לאחר שמערכת האופרציות הלוגיות השונות הופכת להיות מערכת מסודרת ומושלמת, המחשבה לוגית, והיא נהיית מופשטת וגמישה.  האגוצנטריות ברמת המינימום, כאשר הילד מקבל ניסיון חברתי, אז מסוגל הנער להפיק את המקסימום מהתלמוד. התלמוד דורש מחשבה רב כיוונית, מחשבה מופשטת, גמישות המחשבה, והבנת דבר מתוך דבר (מבוסס על פי שלבי ההתפחות של פיאג'ה) .

 



"חקור דבריה של במחקרי שכלך, ומצאתה כאשר בה תטרח, חפשנה כמטמונים , כי היגיעה בה הוא דבר מוכרח "[4]

 

 על כן דרך הקליטה של הלמידה בים הגמרא  הייתה  יחסית מהירה , ההבנה התחלחלה פנימה  והשקלא וטריא קיבלה מימד אחר .

 

הפקחת לקחים : עם הבנים רצוי להקדיש לפחות עד סוף כיתה ח' רק לימוד משנה ועולמם של חכמים בשיטתיות  ורק בתחילת כיתה  ט' להתחיל לימוד גמרא בו גם התלמיד מוכן נפשית ללוגיקה של הגמרא (מבוסס גם עפ"י שיטת המהר"ל ) אולם לימוד  הגמרא עפ"י משנה סדורה וראו בהמשך.

 

ב: מוטיבציה ללמידה 

 

כותב הרב אליהו כי טוב במאמרו:

 

" אסור ללמד גמרא עד שיהא ידוע לנו מראש שלימוד זה יהיה חביב על לומדיו יותר מכל הלימודים, ונמצאים אנחנו באים לחבב ויוצאים ח"ו משניאים בהרבה מאד מקרים".

 

המשימה  לעורר את הרגישות לגמרא, חשוב  שהתלמידים יאהבו ללמוד. ככל שגדלה הרגישות ללימוד כך הדברים הופכים יותר לחלק מהלומד, כאשר תלמיד מצליח לענות על שאלה בגמרא הצלחה זו מביאה אתגר, הוא יחוש רגש חיובי כלפי הלמידה.

 

ומה הוא אותו התלמיד אשר התחיל בכתה ה' גמרא והלאה הרי רוב תודעותיו לגמרא הן כישלונות, אין תענוג, שעמום  , כיצד ניתן מתוך מקום זה להצמיח מוטיבציה .

 

הנעה פנימית רצויה יותר. באופן אידיאלי, היינו רוצים כי תלמידינו ילמדו כי הם מוצאים את החומר עצמו מעניין וחשוב. הספרות מתייחסת לזה כמטרה להשגת מומחיות. מחקרים הראו כי תלמידים המונעים מיסודם ממניע של השגת מטרות מומחיות מרגישים טוב מאוד כאשר הם מצליחים  ונמצא כי הם מווסתים את לימודם באופן טוב יותר, מתרכזים טוב יותר, זוכרים יותר ומתמידים לאורך האתגרים בלימודם. יתרה מזו, הם מאמינים ביכולתם ובתפקיד שיש למאמץ האישי שלהם בדרך להצלחה. ולבסוף הם שומרים על תחושה של אחריות חברתית.

 

דיואי שואל שאלה משמעותית הקשורה לתחום בו הוא עוסק , "מה התועלת ברכישת כמויות קבועות מראש של מידע בגיאוגרפיה ובהיסטוריה , ברכישת יכולת לקרוא ולכתוב, אם תוך כדי כך היחיד מאבד את נשמתו : מאבד את הערכתו לדברים ראויים, לערכים שדברים אלה קשורים אליהם: אם הוא מאבד את התשוקה ליישם את הדברים שלמד, ומעל לכול מאבד את היכולת להפיק משמעות מניסיונותיו העתידיים בשעת התרחשותם ?"

 

מסקנה : הבנות הגיעו ללמידה עם מוטיבציה גבוהה, ההתעניינות בתחילת התהליך הייתה גבוהה וגם בסופו, העניין והלימוד אשר היו מחוברים שמרו על מוטיבציה גבוהה.

 

הפקת לקחים : הבנים היום נמצאים במקום מאוד נמוך בתהליך מבחינת המוטיבציה ללימוד  בגמרא ולכן יש צורך לבנות מחדש "שרשת הצלחות" בגמרא לחדש את הנעורים  והכמיהה והעניין  ללימוד גמרא (ראו המשך שינוי תדמית) .

 

ג: מותג – "לימוד גמרא"

 

ואנוכי בא כעת להביא דברים מן החולין  אשר יסייעו לנו בתיקון המעוות . העת החדשה דורשת ממני להשתמש במונחים  הפרסומיים אשר חכמי הדור משתמשים ואין לי אלא להביאה בפניכם . כאשר שואלים תלמיד על תחום לימוד גמרא, בדרך כלל שם זה מעורר רושם שלילי ומייצר אסוציאציות שליליות , המותג-  "לימוד גמרא"  נמצא בשפל המדרגה יש צורך בשינוי תדמית .

 

לימוד הגמרא אצל תלמידותיי  היה נחשב ל"מותג" גבוה והשינוי הזה הוא המשמעותי .המשימה הראשונית ליצור תדמית חיובית ובעל ערך גבוה ללימודי הגמרא.

 

ואלה דברי :    יש צורך לייצר מצב בו המותג- "לימוד גמרא"   נותן  מענה לשלוש רמות השפעה על הלקוח- (קרי תלמיד, מורה , הורה) .

 

רמת התועלות – מה המותג- "לימוד גמרא"  עושים עבורי ?

 

רמת הדימוי – מה המותג – זה שאני לומד גמרא  אומר עלי ?

 

רמת הערכים – מה משותף לי ולמותג- "לימוד גמרא"  ?

  

רמת התועלות : רמת התועלות מבטאת את היסודות של  ה"מותג"- מקצועות הקודש

 

להבדיל אלף הבדלות - השאלה מתחום הפרסום כגון, המותג VOLVO ... כשחושבים על תועלות של וולו אני חושב שהיא מספקת בטיחות... נוחות... ושהיא חברה אמינה.

 

מה התועלות של אותו "לומד גמרא" , הנאה אינטלקטואלית , קיום מצוות .... וייתכן שאין שום תועלות אז למה לצרוך ?

 

רמת הדימוי :  מה אומר המותג על מי ש"קונה" אותו להבדיל אלף הבדלות  מי שקונה רכב BMW יכול לעשות זאת משום שזה אומר עליו שהוא ספורטיבי מודרני ועוד .

 

כעת נקח את אותו תלמיד המשתתף בשיעור גמרא וקשוב ללמידה   או בא ללמוד בזמנו הפנוי בבית המדרש מה זה אומר עליו במונחים של התלמידים, שהוא "נחנחנ " , צדיק יסוד עולם....

 

את השינוי הזה אנו צריכים לחולל .

 

רמת הערכים : הרמה הערכית היא ליבת המותג : לא משהו שרואים אבל נוכחות במרכז כל מה שבמהות המותג לדוגמא אנו מזוהים עם חברת התעופה "אל על" כי היא חברה המבטאת עבורנו  "ישראליות" ציונות".

 

מה אכן משותף לתלמיד ולגמרא , בזה שהוא כעת לומד – מבטא עבורו קשר יהודי ....

 

אנו נדרשים ליצירת הקשר המשמעותי בין  לומד גמרא  לערכים עמוקים ומשמעותיים עבור התלמיד, המורה וההורה

 

מסקנה 

 

בגיבוש המותג – "לימוד גמרא"   יש לשים לב למס' עקרונות מנחים :

 

מה המהות הבסיסית שלימוד גמרא  ישדר  בכל פעם שנהיה ב"מגע" עימם.

 

הייחודיות  הערך המוסף שלנו- לימוד גמרא  על כל מקצוע אחר.

 

אנו לא מתיימרים ליותר מידי סגולות  אלא ליצור משהו פשוט לא מורכב ולשמור עליו לאורך זמן.

 

הפקת לקחים

 

לעצור את התהליך הרודף אותנו ללמוד כל יום גמרא, לעשות חשיבה מחודשת איך מתחילים בהתחלה חדשה עם משמעות אמיתית ברמת התועלות, הדימוי והערכים כאשר לסעיף זה לא ניתן ללא התייחסות לסעיף הבא.

  

ד: "ללמוד גמרא"

 

ואלה  העקרונות הנ"ל באו עוד בטרם אבוא היכל קודש הגמרא, כעת טעם זקנים קח לך ואלך אל הגמרא בדחילו ורחימו, והמחזיק בה לבל יהיה נטרד, בין שרידים נשרד.

 

וגם לדרכי בדרך לימוד הגמרא נצרכתי אל אבי ועל דרכו בנהרדעא בגמרא, היה אוחז בתורת העיון הספרדי,  עפ"י שיטתו הלימודית המבוססת כנראה עפ"י דרכיו של ר' יצחק מקנפטון  קנפנטון וכך היתה תורתו ותורת רבו :

 

ציינתי לעיל  שבלימוד המשנה שכל מילה הייתה מדודה ושקולה כך יש לעשות בלימוד הגמרא דיוק בכל מרכיב הטקסט , הוא היה גורס את הסוגיא פעם אחר פעם , הדגש היה על לשון הגמרא, שיטתו  אינה מלמדת את התלמיד רק כללים ואוצר המילים אלא נותנת לו הדרכה שיטתית  כדי שיוכל לארגן את הידע העומד לפניו  הכנה זו חיונית כדי שהלומד יראה במבט כללי את הקטע הנלמד לפני שייגש לעיון הנקודתי.

 

בשלב הראשון היה קורא וגורס את הגמרא ועיון רב היה בסוגיא בכדי להבין כל פרט וכל לשון , חוקר את כללי הסגנון והלשון וכך כותב  ר' יצחק מקנפטון  קנפנטון:  "ודרשת וחקרת ושאלת היטב, ותשתדל להוציא כל הלשון בענין שכל מילה וכל חלק ממנו יורה על דבר חדש שלא היה מובן מכל הקודם, ותדע ותשכיל הדבר ההוא בשורש ובעצב והגבלת אותו סביב בגבוליו בענין שתדע מהו הנושא ומהו משפטו" (סי' ג') .

 

ר' יצחק מקנפטון  מקנפטון ממשיך בעיקרון נוסף של שימוש במושגים     מ"תורת ההיגיון " .

 

העקרון נוסף בו התמיד אבי מאוד בפיתוח היכולת הפרשנית העצמאית של הלומד .

 

תהליך הלמידה התבצע כפי שתואר לעיל בלימוד המשנה חמישה שלבים המתוארים בשיטתו של ר' יצחק מקנפטון  הערה 2 ובקצרה כאן :

 

א: קריאה ראשונית והבנה כללית.

 

ב: קריאה חוזרת , מדויקת יותר עיון בפרטים ועוד

 

ג: חזרה על מה שהבין ותיקון

 

ד: לחקור את הענין אם הוא צודק או כוזב, טעמי הענינים סיבותיהם...

 

ה:  בסיום התהליך שלעיל מציין ר' יצחק מקנפטון  "הדרך הישר הוא שתעיין כל מה שתוכל להבין  מהגמרא ואחר כך תבוא אליו וראה גם ראה אם מה שהבנת הוא מסכים עם מה שמפרש אם לא..." (סי' ה).    כגון : "כיוונת לדעת רש"י " .

 

וגם כאן נדרשים אנו לקצר בדברינו , עיון מורחב בספרו של ר' יצחק מקנפטון   בנוי על פי שלבים , לא בכל השלבים המתוארים בספר השתמשתי בלימודי עם הבנות, אבל התחלתי מיסודות ראשוניים ועקרונות מתוך שיטתו של ר' יצחק מקנפטון  דרך הלימוד מבית אבא  .

 

בספרו מציין ר' יצחק מקנפטון  בצורה שיטתית את כל התהליך כגון : הבנה עמוקה של כוונות בעלי הדין , חמשת שלבי העיון , גישה עצמאית של הלומד ע"י שאלות מכוונות , כללים נוספים, והגדרת מטבעות לשון של חכמים בבחינת תמרורים .

 

ומתוך תורה זו דבק בהם,  אל – ילוזו מעיניך והעוזבם לתחתיות ירד , ועל זה היה דרך לימודי עם הבנות בכל סוגיא .

 

א: מבנה ולשון הסוגיא :

 

דגשים על הבנת לשון ארמית , מינוח תלמודי (מטבעות לשון) , פיסוק והכרת חלקי הסוגיא .

 

ב: הרקע של הסוגיא 

 

ג: דרכי טיעון תלמודיים 

 

ד: הסוגיא כמכלול. 

 

ה: ההשלכות של הסוגיא .

 

תהליך העבודה עם הבנות היה שיטתי , לתלמידותי לא היה "מטען שלילי", לא היו בשכלם מונחים מוטעים אלא מונחים ברורים ויסודים  וכאריח על גבי לבנה וכך הוספנו שורה ועוד שורה בדרכי הגמרא.

 

דגשים  לא מעטים  הושמו  בנושאים הבאים  הבאים :

 
  • הגדרת מטבעות לשון : התמרורים הראשונים בשבילי הנהרדעא,  ומה לנו כי נלין כאשר אנו פוגשים את תלמידנו הקוראים את הסוגיא כדרכם ב"כביש שש" , אלא "הציבי לך ציונים, שימי לך תמרורים--שיתי ליבך, למסילה דרך הלכת " (ירמיהו לא).
  • פיתוח לומד עצמאי ע"י שאילת השאלות:  כפי שמביא ר' יצחק מקנפטון  בספרו להלן מס'  דוגמאות מהמיומנויות לשאול :
 
  1. הבחנה בדיון מי הם בעלי המאמר : תנאים , אמוראים תלמיד- רב.?
  2. מהן הסיבות או הסברות של כל אחד מבעלי הדין ?
  3. מדוע יש הבדל בין שני המאמרים כגון "מאי שנא"?
  4. מדוע לומר מאמר זה כשהוא פשוט – "פשיטא"?
  

כללים של המקשה והמתרץ : המקשה תמיד ישאל קושיות הכרחיות לעומת המתרץ בכל תירוץ שירצה ותירוץ העונה בדוחק נצפה במהלך הדיון לתשובה נוספת .

 

 מסקנה : לימוד שיטתי , בניית אבני יסודות איתנים , פיתוח הלומד ולמידה בשלבים , יוצרת תלמיד המסוגל לשאול שאלות לענות ובסיומן לראותו נהנה מיכולת פיצוח השאלה.

 

הפקת לקחים : הבנות התחילו את כל יסודן בגמרא בצורה שיטתית ומסודרת, נקיים מעבותות שווא , ומינוחים שאין יודעים את מיקומם ועוד כהנה וכהנה, תלמידותי אשר לימדוני כשהדרך במסילה העולה מסומנת וברורה, הן בשבילין עולין מעלה ומעלה, ואין אנו אלא החוטאים בדרכי הקניית הגמרא לבנים  עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד, תּוֹסִיפוּ סָרָה; כָּל-רֹאשׁ לָחֳלִי, וְכָל-לֵבָב דַּוָּי :  מִכַּף-רֶגֶל וְעַד-רֹאשׁ אֵין-בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה; לֹא-זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ, וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן.  רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי:  חִדְלוּ, הָרֵעַ:  לִמְדוּ הֵיטֵב ...ומתלמידותי יותר מכולם .

  

לפני סיום :

 

לאחר שנתים וקמעא נגשנו אל בחינת הבגרות הבנות עמדו בהצלחה ואף הבוחן בסוד הגמרא הפליא בהם והוא עדין משתהה ומחריש, האלה הם תוצאות של זמן כה מועט?! (היקף שעות הבנים בלימוד הגמרא מוערך כ 1000-1500 שעות לימוד גמרא לעומת כ 400 - 350 שעות שלמדו תלמידותי)

 

ניתן לבנות למידה בגמרא הן לבנים והן לבנות , לעורר את הסקרנות ויצר הלמידה ולשמור על "מקצוע לימוד" כבעל מדרג גבוה ביחס למקצועות אחרים.

 

הטלפון :

 

כשנתים וקמעא לאחר הבגרות בגמרא מקבל טלפון מן אחת הבוגרות ודורש בשלומה והיא טורחת להסביר על מה ולמה היא מתעקשת לומר דבר, ופיה פתחה: תדע שאני עושה בשנה זו  התנדבות  עם  תלמידים בביה"ס  ומלמדת אותם  גמרא (על חומר שלא נפגשתי בעבר) הם קשובים , מאותגרים אני מצליחה לנתח את הסוגיא ובנוסף לזה ציונם בתעודה עלה פלאים בשלושים נקודות ויותר , האתמהה!!!

 

והרהורים לעתיד היו בליבי על אותה בוגרת בה העת בנה יחזור מלימודיו בביה"ס או בישיבה כאשר לאביו עוד צרוב במוחו  התסכול מלימודיו בגמרא והיא יושבת ופותחת את דף הגמרא ומיישבת את דעת בנה, ובעלה מחריש !

 

 

 

קריאה קדושה 

 

אלא הם תלמידותי אשר נתנו לי פרק הגון בדרכינו העקלקלות עם דרכינו בלימוד הגמרא לבנים. הן על אלה פקח עיניך ואורן על תכהה, ומזה על תנח ידיך , טכס את חכמים עצה, וישר דרכיך , כונן צעדך, ואת הבנים למדו משנה מכתה ה' ועד סוף ח',  ומכתה ט' כעבד רוץ לפניהם בלימוד הגמרא , והבא את לימודה נכוחים וישרים.

    

  
 



[1] מתוך דבריו של מורי ורבי  חיים שושנה אב"ד העיר דמנאת, במרוקו, וכנער עומד מולו בבית הכנסת בשכונה בה גדלתי.  היה  יושב  על כס הרבנות בעיר באר שבע , איש דקדוק ,  היה בכיר חוקרי הפיוט של יהודי מרוקו, מחבר ספרי "אעירה שחר"  העוסק בפיוטים הנוהגים באשמורת הבוקר בשבת – בקשות. ומספריו החכמתי בלשון המליצית נפטר בשנת התשמ"ז.   

   

[2] ולואי ומאמרי היה יכול להכיל את כל דבריו של הרב אלא עת קיצור היא ודבריו הובאו בתכלית הקיצור ועל הקוראים  אשר נפשם יוצאת אל דברי האמת יעיינו במאמרו "על חטא שחטאנו בתינוקות של בית רבן" שמעתין טז' (58) שנת תשל"ט וכן בכתובת הבא שם הובאו דבריו : http://www.vbm-torah.org/vtc/0027053.html 

   

[3] איני יודע כמה מבעלי בוגרי הישיבה  הגבוהה וההסדר נפגשו בספרו של ר' יצחק מקנפנטון "דרכי הגמרא"  או קיבלו הדרכה מסודרת בדרכי העיון והלימוד  , בספרו נפגשתי בסיום לימודי בישיבה על בסיס השיטה של הבנת הסברא  ושם נתוודעתי לשיטתו התואמת להפליא את שיטת הלימוד במשנה ובגמרא של אבי עפ"י  התיאור לעיל בלימוד המשנה כך התבצע גם הלימוד בגמרא. שיטה זו  הכתובה בספרו של ר' יצחק סימן ד' :  "בתחילת עיונך, יש לך לעבור כל הסוגיא ולדעת כוונתה ולהקיף אותה דרך כלל, ואחר כך תחזור לעיין כל פרט ופרט ממנה, ולראות מהו הקשר שמקשר אותה , ותשא הכלל העולה על ראשך ואחר כך חזור פעם שנית על הלשון וראה אם מה בשכלך מסכים עמו ואחר כך יש לך לעיין שורש הדבר ההוא וטעמו ולחקור על כל פרטיו כמו שאמר איוב(כח) " אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה" בתחילה ראה אותה דרך כלל (1- קריאה ראשונית ) ולקחה פרט בשכלו שזהו ויספרה, (2- קריאה נוספת ומדויקת ), ואח"כ חזור לתקן מה שתבין על הלשון שזהו הכינה (3- חזר לתקן מה שהבין) , ואח"כ חקור עליו לדעת אם הוא צודק או כוזב , ולדעת ג"כ טעמי העניינים ההם וסבותיהם ושרשיהם , וזהו וגם חקרה (4- חזר לחקור ולהבין את הענין), ואחר כך "ויאמר לאדם " (5- לשאול את כל השאלות המתעוררות)   

   

[4] מתוך דבריו של מורי ורבי רבי חיים שושנה זצ"ל , עפ"י ספרו רחש לבי .