לבחור להיות פחח / מאיר אביטן
ינואר 2015
במהלך השנה האחרונה עלה החינוך המקצועי על סדר היום. סוגיית החינוך המקצועי טעונה עד מאוד בעקבות החטא הגדול ביצירת בתי ספר מקצועיים בשנות השישים והשמונים של המאה הקודמת והפילה לא מעט נפשות הזכורות לדיראון עולם!
אולם רחש לבי כבר ימים רבים להעלות את הרהוריי העולים מתוך עשייתי החינוכית עם בני נוער שהינם "מועמדים" לבתי הספר המקצועיים, ומתוך חוויה אישית משפחתית מחותם הנגע של בית הספר המקצועי בעבר, אדרוש דברי עד שידי מגעת ותפילה שיהיו ערבים על אוזן שומעת.
כל אחד יכול - להאמין בכל ילד!
נקודת הבסיס הראשונית חייבת להיות שכל תלמיד יכול להגיע לבגרות. צוותי החינוך וההורים חייבים להאמין שכל ילד יכול להצליח במערכת הלימודים. תפקידה של מערכת החינוך הוא להציע חינוך טוב מאוד לכלל התלמידים. מערכת החינוך חייבת להוביל ולשאוף שלכל התלמידים תהיה בגרות. השכלה ראשונית של בגרות על כלל מקצועות הלימוד: תנ"ך, היסטוריה, ספרות ועוד (וכל מה שיוגדר בגרות בסיסית) היא אבן יסוד במערכת החינוכית.
"אני רוצה ללמד אותך, עקיבא.
רועים אינם צריכים ללמוד.
שלשום הפכת על פיה צוואה שנחתמה כדת וכדין, והיום אתה נצמד לכללים מופרכים? מה איכפת לך מה ראוי ומה אינו ראוי? מי יחליט בשבילנו מה אנחנו צריכים לעשות?
...קולו מתרכך. אני לא יכול לקרוא.
למה לא?
האותיות אינן חודרות אל לבי.
מנין לך?
ניסיתי.
אז תנסה שוב. בכל יום אחרות על האדמה אות חדשה, אלמד אותך לקרוא תוך זמן קצר.
לא תצליחי.
אני רוצה לנסות.
...סיפור כישלונו אינו מרפה ידי, אלא דווקא מעצים את נחישותי...
כך מתארת יוכי ברנדס בספרה 'הפרדס של עקיבא' את מאמציה של רחל רעייתו בהקניית לימוד הקריאה. רבי עקיבא עני חסר כל, רמת השכלתו נמוכה מאוד, והנה בתו של האיש העשיר ביותר בקהילה מתאהבת בו ודוחפת אותו ללימוד תורה תוך הקרבה עצמית. היא מזהה את הכוחות הייחודים ברבי עקיבא ומאמינה שגם רבי עקיבא יכול!
זה עשור מיום הקמתו של מכון עזריאלי להעצמה חינוכית ע"י קרן עזריאלי, תכנית הוליסטית המלווה בני נוער בחטיבות הביניים משלושים ערים וארבעת אלפים תלמידים בשנה. תנאי הקבלה לתכנית לא גבוהים; תלמידים בעלי ההישגים הנמוכים בשכבה. וכך בכל עיר ובכל בית ספר נעשה תהליך ראשוני עם כל תלמיד, בירור עמוק והובלתו ביכולת שלו להצליח - שינוי תודעתי. תלמידים המועמדים לתכנית איבדו את האמונה ביכולת שלהם להצליח. רצף הכישלונות שצברו במהלך לימודם השפיעו עליהם, הם כישלון, לא יכולים! תהליך דומה עוברים יחד צוותי החינוך: תלמיד זה יכול להצליח! גם צוותי החינוך שבויים בתודעה הכוזבת שתלמיד זה לא יכול. אני נפגש עם הורים רבים שמרימים ידיהם כלפי שמים, "מה אעשה?" שבויים עמוק בתודעה שבנם אינו יכול! אולם רק לאחר סדרה של עשרה מפגשים רצופים עם ההורים, בהם אנו מחזירים להם את האמונה ביכולת של הילד שלהם להצליח, ביכולת שלו לנצח רק תאמינו בהם... והדברים מתרחשים! כל כך הרבה פעמים אני שומע את ההורים לאחר התהליך באמירה: "לא יכול להיות שזה הבן שלי!" ואלא הנערים מצטרפים לחוויה של הצלחות בתחום הלימודי, החברתי והמשפחתי. אחד מן המשפטים הזכורים מפיו של איתי, תלמיד התכנית: "אני מוכן להשקיע, רוצה להשקיע ומתמיד להשקיע".
וכל זה הבאתי בפניכם בכדי לומר לכם שתלמידים אלו ללא תהליך עמוק שהתרחש, הרי שבסוף כיתה ט' הם היו מועמדים למסלולי הלימוד הנמוכים בבית הספר ואף יבחרו מתוך ברירת מחדל או יומלצו ללמוד בבתי ספר מקצועיים, בחירה הנובעת מתודעה כוזבת ש"אין לי ברירה, אלא להיות פחח", מתוך הבנה שזאת האפשרות היחידה העומדת בפני. חשיבה כזו מסוכנת מאוד! לבחור להיות פחח עם ידיעה שאני יכול ומצליח גם בלימודיי האחרים, זה כבר סיפור אחר.
נבואה המגשימה את עצמה
"אחר" הציץ וקיצץ בנטיעות. מהו "אחר"? אלישע בן אבויה, שהיה הורג רבי תורה. אמרו: כל תלמיד שהיה רואה אותו עוסק בתורה, היה הורג אותו. ולא עוד, אלא שהיה עולה לבית המדרש, והיה רואה תינוקות לפני ספריהם, והיה אומר: מה אלו יושבים ועושים כאן? אומנותו של זה בנאי, אומנותו של זה נגר, אומנותו של זה ציד, אומנותו של זה חיט. וכיוון שהיו שומעין כן, היו עוזבים והולכים... (עפ"י ירושלמי, חגיגה ב', א', מתורגמים לעברית)
האם מערכת המיון בבתי הספר יוצרת נבואה המגשימה את עצמה? אמירתו של אלישע לתלמידים מעוררת מחשבות אצל התלמידים: אולי באמת אני פחח כי אני כישלון? תופעה זו נקראת במערכת המקצועית "אפקט פיגמליון": מצב שבו ציפייה מוטעית גורמת להתנהגות תואמת של בעל הציפייה, והתנהגות זו גוררת התנהגות תואמת גם מן הצד השני, דבר המביא בסופו של דבר לאישוש הציפייה המוטעית ועושה אותה נכונה. תפיסה ראשונית מוטעית הגורמת לה להתקיים. על בסיס שיפוט ראשוני נקבע עתידו של תלמיד בתחילת דרכו.
אכן טבע העולם הוא שתכונות ונטיות טבעיות של בני האדם לעסוק באומנויות שונות. אין רע בלבחור להיות פחח, יש רע בלבחור עבורך להיות פחח, ויותר מזה גם להשאיר אותך דל בהשכלה ובתרבות, וכך ממשיכה ומתארת יוכי ברנדס במקום אחר את מפגשה של רחל עם אמא שלום, רעייתו של רבי אליעזר בן הורקונוס, בכדי שרבי עקיבא יתקבל ללימוד בישיבה ביבנה:
"...אז תנו לעקיבא הזדמנות, זה כל מה שאני מבקשת. ההזדמנות שלו תבוא על חשבונו של בחור צעיר שלומד תורה מינקותו. אני כמעט מועדת, זרועותיה אוחזות בי, אמא שלום, אני בוכה, תקשיבי לי, אישי לא ייקח מהישיבה חדר ומיטה וגם לא מזון ושתייה, הוא ישב בשיעורים ולא יפריע לאף אחד, אל תגרשו אותו, בבקשה אל תגרשו אותו..."
במילים אחרות רבי עקיבא היה רועה צאן מוצלח, אך ידיעותיו היו דלות מאוד. רחל אינה מוותרת. היא חושבת שרק הרחבת ההשכלה בישיבה תייצר מוביליות לנוע ברבדים השונים של החברה. היא מבקשת ומתחננת שיקבלו את רבי עקיבא בישיבה הטובה ביותר - ה"אוקספורד" של הישיבות – יבנה. אם כבר רועה, אז רועה עם תעודת בגרות, אך רבי עקיבא בהרחבת השכלתו בישיבה מחליט לבצע שינוי תעסוקתי. הוא מבצע מוביליות חברתית. בזכות ההשכלה הרחבה שרכש בישיבה הוא הופך להיות ראש הישיבה. הוא הופך להיות מהמשפיעים הבולטים בשיח הציבורי. הוא בוחר לוותר על מלאכתו כרועה צאן והופך להיות רועה ציבור.
דוח מצב המדינה לשנת 2013 של מרכז טאוב בעריכת פרופסור דן בן דוד מאשש: השכלה רבה יותר – שווה הכנסות גבוהות יותר בעתיד של העובד או העובדת. מכאן משתמע שחובה על מערכת החינוך, במקביל לבחירה של התלמיד להיות פחח, להעניק לתלמידים השכלה עיונית שתקנה להם לכל הפחות אפשרות כניסה ללימודים אקדמיים, אם וכאשר התלמיד יבחר לא להיות פחח.
אני גאה להיות פחח!
מהשיח שהתרחש בימים האחרונים, אני משער לעצמי שגיסי היקר, פחח במקצועו, היה נפגע עד מאוד. להיות פחח זאת אומנות מרתקת. צופה הייתי במלאכתו ברכב הנכנס למוסך, פגוע מכל צדדיו והוא בעדינות ייחודית מיישר את הפח לקווים המקוריים, כל זווית במקומה. הייתי נער, והוא היה אוחז את ידי ואומר לי: חוש בידך את הקימורים שהתאמתי לשאר הרכב. אומנות מרתקת. רושם רב של אומנותו חתומה בלבי ובידיי, וכבר אמרו חז"ל: "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה" (נדרים מט ע"ב):
ושמא יאמר אדם: הריני בן אבות העולם ממשפחה גדולה איני ראוי לעשות מלאכה ולהתבזות. אמור לו: שוטה כבר קדמך יוצרך, שנאמר: 'בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ', והוא עשה מלאכה קודם שבאת לעולם... שנאמר: 'מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות' (זוהר חדש כרך א בראשית ט).
ומאידך רבותינו הבחינו בכך שיש עבודות שהן "זרות" לאדם, כלומר עבודות שאינן מתאימות לו לפי מעמדו ומצבו הסוציאלי או לפי רצונותיו ונטיות לבו, הרי לא כל מלאכה מתאימה לכל אדם.
"לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות" (בבא בתרא קי, ע"א).
לימדונו רבותינו ב"עבודה שזרה לו", דהיינו בעבודה הזרה אליו או הבזויה בעיניו או שאינה מתאימה לו, ואלו עדיפים מאשר שלא לעבוד כלל וממילא להזדקק לחסדי אחרים. וכבר אמר רב לרב כהנא: "הפשט עורה של נבלה בשוק וטול שכר, כלומר שבמידת הצורך היה קצב בשוק, ואל תאמר: 'אדם גדול אני ובזוי לי הדבר'".
מו"ר אבי עליו השלום, היה רב הקהילה בבאר שבע, שו"ב בעיר ומתפרנס בשכר ממלאכתו כחנווני. מעולם לא ראיתי את מלאכת אבי בזויה או רעה, אולם אבי היה איש רחב דעת, בעל השכלה תורנית רבה מאוד ושליטה עצומה בכל פרד"ס התורה ולו היה חלקי ממעט תורתו. קהל הצרכנים הרבים בחנותו לא בגלל העוף בשקל אלא בגלל רכישת המוצרים הרוחניים. קשוב הייתי לאבי במלאכת החנווני המשלבת תורה, חכמה וייעוץ, נכנסת לקנות קפה יצאת עם נס בידך. אין תורה בה לא שלט כולל התחומים האלגבריים וחישובים מתמטיים שרכש דרך ההשכלה התורנית. האם בעלי המלאכה של דורנו נמצאים שם?! אתמה!
יוצא מכל הנ"ל: אין גנאי בלהיות פחח, אדרבא יש בה כדי לכבד את בעליה-עושיה. על האדם לשאוף מלכתחילה למצוא את העבודה המתאימה לו לפי כישוריו, רצונותיו ונטיית לבו ולא שהותאמה לו על ידי מערכת החינוך בהיותו תלמיד חלש בלימודיו או בעל "עבר עשיר" בהתנהגות מופרעת. ועל כולן להיות איש רחב דעת ותרבות.
מטרת מערכת החינוך היא להבטיח שוויון הזדמנויות הוגן ולגדל ולטפח תלמידים להפוך לאנשים עצמאים המחליטים בעצמם על דרך נתיבותיהם, להיות שותפים בשיח הציבורי ובעיצוב חייהם. מערכת החינוך היא לא לשכת עבודה של התעשיינים ואין תפקידה של מערכת החינוך להכשיר כוח אדם לשוק העבודה. במגמות עיוניות נחשבים התלמידים באופן טבעי לאלה שיעצבו את סדר היום בכל התחומים במדינת ישראל, ואם כבר הוא בחר להיות פחח, אני רוצה אותו משכיל ובעל ידע ותרבות, שיוכל להשתתף להשפיע ולהוביל בשיח הציבור, יוכל לחבר להמציא ולייצר סטארטאפ עם מהנדס מכונות ועל זה הדרך.
לא ראה סימן יפה במשנתו, עד מתי?
יסוד החינוך מבוסס על העיקרון "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". התהליכים שהנער רוכש בשלב הבגרות – חטיבת הביניים הם משמעותיים מאוד, ההרגלים שהנער קונה בגיל צעיר, יעמדו לרשותו גם כאשר יזקין. הידע המצטבר ותכני הלימוד, מיומנויות היסוד, תרבות עולם רחבה והרגלי הלמידה שבני נוער רוכשים בגיל הנערוּת, הם הבסיס להתקדמות הלימודית במשך חייהם.
מכל האמור לעיל עולים הדגשים הבאים בסוגיית החינוך המקצועי- טכנולוגי:
מערכת החינוך חייבת להאמין ביכולת של כל תלמיד להגיע לבגרות.
מערכת החינוך חייבת לתת לכל ילד השכלה רחבה, שווה ודואגת לצמצום הפערים לכלל התלמידים.
מערכת החינוך חייבת להוביל תעודת השכלה - בגרות לכל תלמיד עד סוף כיתה יב'.
מערכת החינוך תצהיר שאין תפקידה להכשיר בני נוער לתעסוקה אלא לייצר תלמידים בעל אופקים רחבים, יוצרים ויצירתיים.
מערכת החינוך בתחילת כיתה יא' תאפשר לכלל התלמידים אפשרויות בחירה הנובעות מתוך נטיותיו ורצונותיו של התלמיד ולא מהישגיו הלימודיים או מהתנהגותו.
מערכת החינוך תקיים "כיתות אם" הטרוגניות של כלל התלמידים בבית הספר המקיף ברב ימי השבוע. ההתמקצעות והלמידה במקצוע הבחירה יתקיימו במסגרת בית הספר המקיף או ביציאה במהלך השבוע למרכז טכנולוגי-מקצועי.
מערכת החינוך לא תקים בתי מקצועיים "צבועים", אלא מרכז טכנולוגי- מקצועי הנותן מענה לתלמידי בתי הספר המקיפים בעיר.
מערכת החינוך תדאג שהמרכז הטכנולוגי יהיה מחובר לאקדמיה, לתעשייה ולצבא. תכנית הלימודים תהיה ברמה גבוהה ועתירת טכנולוגיה מתקדמת. במרכזים אלו ישולבו אנשי תעשייה בעלי השכלה אקדמית בהוראה.
מערכת החינוך תאפשר לתלמידים מסלול המראה בסוף כיתה יב' – למסלול הנדסאים (יג'-יד') עם תעודת בגרות ותעודה מקצועית-טכנולוגית .
מערכת החינוך תציע מסלולים עתירי ידע וטכנולוגיה המציירים דימוי עצמי גבוה.
מערכת החינוך תעודד תלמידים להמשיך באקדמיה ובהשכלה גבוהה למרות בחירתם בתחום המקצועי והטכנולוגי.
ההצלחה של מערכת החינוך תיבחן כאשר התלמידים הרשומים למסלול הטכנולוגי-מקצועי יציינו שזאת הייתה בחירתם, כאשר אחוז הצלחתם בבגרות יהיה לפחות 70%, כאשר מתרחשת מוביליות לאקדמיה ומגוון התלמידים הלומדים הם מכלל רובדי החברה הישראלית. אולם אם יתברר שהלומדים מאפיינים פרופיל של מזרחים, יוצאי המדינות האסייתיות של ברית המועצות לשעבר ויוצאי אתיופיה וערבים, אז נכשלנו במשימה.
בחותם דבריי עולים לנגד עיניי תלמידיי הרבים שהשתתפו במסגרת התכנית, תלמידים אשר קיבלו הזדמנות חדשה וביצעו מוביליות לימודית וחברתית, ומאידך על זה היה דווה לבי, על אלה אשר אנו כחברה השארנו להם אפשרות בחירה אחת!