מאיר למרחקים: הקשרים הגלויים והסמויים בין חכמי המזרח לאדמו"רי החסידות

מאיר למרחקים: 

הקשרים הגלויים והסמויים בין חכמי המזרח לאדמו"רי החסידות

פורסם במקור ראשון מוסף לשבת   כ' תמוז תש"פ - קישור לאתר

^{התקבלותו המפתיעה של הספר "אור החיים" בתנועת החסידות מראשית ימיה, מסמלת חיבור בין מזרח למערב. יהודי צפון אפריקה מצידם, ועל כך אני יכול להעיד מבית אבא, חיבבו וציטטו את משנת החסידות, שהדרכותיה תאמו את אופיים ועולמם}

^{ט"ו בתמוז, שנת ה'תק"ג (1743). בדמדומי בין הערביים של שבת פרשת בלק נקרא לישיבה של מעלה אחד מגדולי חכמי הספרדים אשר עלו ממרוקו, רבי חיים אִבְּן עטר. באותה שעה בעיירה מז'יבוז' שבאוקראינה, מספרת המסורת החסידית, נטל הבעל שם טוב את ידיו לסעודה שלישית ואמר בלב שבור: "כבה נר המערבי". בהמשך סיפר לתלמידיו שבשעת נטילת הידיים התגלתה לו כוונה מיוחדת שאינה מתגלה אלא ליחיד בדורו, ומי שהחזיק בה עד עתה היה רבי חיים בן עטר. מכך הסיק על הסתלקותו מן העולם.}

^{שני אישים אלה היו רחוקים מאוד זה מזה מבחינה גיאוגרפית, אך קרובים מאוד מבחינה רוחנית. הם מסמלים פלא של אחדות בעם ישראל, המגשרת על פני מרחקים וארצות ומקיימת שותפות רוחנית בין קהילות, למרות הבדלי תרבות ומסורת.}

^{רבי חיים בן עֲטַר (להלן רחב"ע), הנודע בכינוי "אור החיים הקדוש" על שם פירושו על התורה, נולד ב־1696 בעיר סאלי במרוקו. בגיל 43 עלה לארץ ישראל עם חבורת תלמידיו שהתעתדה להקים פה ישיבה, תוך שהוא קורא ליהודים שפגש בדרכו להצטרף לעלייתם. במסעו לארץ ישראל עבר דרך איטליה והדפיס את ספריו, ובמיוחד ספרו המפורסם "אור החיים" על חמישה חומשי תורה.}

^{לאחר תקופת נדודים בצפון הארץ פנה אליו רבי חיים אבולעפיה מטבריה, והציע לו להשתקע בעיר ולהקים בה את ישיבתו. רחב"ע כותב על הרב אבולעפיה "נפשי נקשרה בנפשו כי מלאך ה' צבאות", אך לבסוף עלה לירושלים והקים בה את ישיבתו, "מדרש כנסת ישראל". וכך מתאר תלמידו רבי חיים דוד אזולאי (חיד"א):}

^{ואני הצעיר זכיתי והייתי בישיבתו הרמתה, ועיני ראו גדולת תורתו, עוקר הרי הרים, וקדושתו הפלא ופלא…}

^{כשנה לאחר בואו לירושלים נפטר רחב"ע בגיל 47. בידי הספרדים קיימת מסורת כי לאחר שסיים רבי חיים אבולעפיה באותו יום את תפילתו, השעין כמחצית השעה את ראשו על השולחן, אחר כך קם על רגליו ואמר: רבי חיים בן עטר נסתלק, ליוויתי אותו עד שערי גן עדן.}

^{על פי המסורת החסידית, הבעש"ט נכסף כל חייו להכיר ולפגוש את רחב"ע כדי להביא יחד את המשיח. המסורת החסידית מביאה את דברי הבעש"ט על רחב"ע: "כי עתה נכנס משיח בן יוסף לירושלים". רבי גרשון מקוטוב, גיסו של הבעש"ט שעלה לארץ ישראל, כותב באיגרתו אל הבעש״ט:}

^{אהובי גיסי… אמרת לי פעם אחת, שרואה אתה במראה שבא חכם לירושלים ממדינת מערב, והוא ניצוץ של משיח, רק שהוא בעצמו אינו יודע, והוא חכם גדול בנגלה ובנסתר ובעל בכי. ואחר כך אמרת לי שאין אתה רואה אותו, וכמדומה לך שהלך לעולמו. וכשבאתי לכאן חקרתי אחרי זה הדבר, וסיפרו לי מזה האיש פלאי פלאות, ושמו היה רבי חיים בן עטר, והיה חסיד גדול, חריף ובקי בנגלה ובנסתר, והיו כל חכמי ישראל לפניו כקוף בפני אדם. ובעוונותינו הרבים לא האריך ימים בירושלים כי אם שנה אחת… וספרתי להחכמים דבריך מה שאמרת עליו ונבהלו משמוע.}

^{"הספר החסידי הראשון"}

^{מסע מרתק בין שתי דמויות אלה מעיד על הקשרים הגלויים והסמויים בין היהדות הספרדית לתנועת החסידות קרוב ל־250 שנה. קשרים אלה היו דו־סטריים. יצירות של חכמי מרוקו, ובייחוד ספרים שנכתבו ברוח הקבלה, היו קרובים לליבם של תלמידי הבעש"ט במזרח אירופה. מאידך גיסא, גם בקרב רבני מרוקו היו השפעות מעולם החסידות. ההשפעה של קבלת האר"י זרמה בין שתי קהילות אלו ונוצרו קשרים רוחניים מרתקים.}

^{ספרו הנערץ של רחב"ע, אור החיים, נחשב בעולם החסידות לספר קודש מן המעלה הראשונה. החיד"א, תלמידו של רחב"ע, מציין זאת בחיבורו "שם הגדולים":}

^{ושמענו כי עתה בפולניא הם מחשיבים אותו הרבה, ונדפס עוד שני פעמים, ונתעורר זה על ידי שהרב החסיד קדוש מהרר"י בעל שם טוב הגיד גדולת נשמת מהר"ח הנזכר.}

^{מנגד, להגותו של אור החיים נודעה השפעה על ספרות החסידות. בהשוואה בין הספר אור החיים לספרות החסידית עולים יסודות רוחניים משותפים. הסופר אליעזר שטיינמן כתב: "ניגונו של רחב״ע וניגונו של הבעש״ט חד הוא… כל דיבור שיצא מפי בעל אוה״ח, נעשה ניצוץ במשנת החסידות". האדמו"ר רבי יעקב יוסף מסקווירא היה רגיל לומר: "הספר החסידי הראשון הוא אור החיים הקדוש". רבים מגדולי החסידות התבטאו על ההשפעה המקדשת והמטהרת של לימוד "אור החיים" ועל סגולותיו הייחודיות. סגולותיו הספרותיות של אור החיים גישרו על השוני, ומצאו מסילות סמויות מצפונה של אפריקה למזרחה של אירופה. אציין בקצרה ששתי התורות – "אור החיים" ומשנת החסידות – עולות בקנה אחד בתחומים רבים ובהם: מעמד הצדיק והתקשרות עימו, דבקות באל, השגה אפשרית של האדם את האלוהות, דרך שיחה לפני בוראו, עבודת התפילה, אמירת תהילים, פשטות ותמימות בעבודת ה', אמונה תמימה כיסוד הגאולה, ארץ ישראל, שמחה ועוד.}

^{זיכרונות ילדות}

^{בהקשר זה, אבקש לתאר קמעא שבקמעא מבית הוריי. בין הרוח הספרדית שבה גדלתי ובין ההגות וההנהגות החסידיות, היו יסודות משותפים ועמוקים. אבי ואמי היו נוהגים לומר על כל אירוע שאירע להם שהוא רצוי בעיני ה'. אמירה זו דומה לאמירה המיוחסת לבעש"ט: "וכל דבר שיארע לו יאמר הלא זה הוא מאיתו יתברך, ואם בעיניו הגון – גם בעיניי הגון הוא" (צוואת ריב"ש).}

^{היחס בבית אל הצדיקים היה מלווה בחרדת קודש, והוריי שמו מבטחם בצדיק. כפי שכתב רחב"ע: "דע כי הצדיקים יש בהם כוח להפקיע זכות הנמצאת לרשעים… ויש כוח בידם מה שאין הקב"ה כביכול עושה…צריך כל אשר בשם תלמיד חכם יכונה לעורר לב ההמון הנרדמים ולמונעם מדרך הרע" (אור החיים ויקרא כו, ג). כוחו של הצדיק הוא כידוע גם אחד מן היסודות בחסידות.}

^{בביתנו השמחה הייתה שורה בכל ימות השבוע, למרות הקשיים והמורכבות של עולים ומשפחה ברוכת ילדים. תמיד הייתה שמחה פשוטה ועבודת ה' בשמחה, שהיא הלא עיקרון חסידי ידוע, וכדברי הבעש"ט: "טוב יותר לעבוד את ה' יתברך בשמחה, בלי סיגופים, כי הם גורמים עצבות" (צוואת הריב"ש).}

^{קיום התורה והמצוות בבית הוריי היה משום יראת ה' עליהם. שיחתם עם ה' יתברך הייתה שיחה יומית וללא אמצעים, ובכל מעשה היו אומרים יראת ה' עליכם. דברים אלו דומים לדברי הרבי מקוצק שאמר: "מה ההבדל בין חסיד למתנגד? המתנגד מתיירא מפני השולחן ערוך והחסיד מתיירא מפני הקב"ה" (אמת ואמונה).}

^{אך מעבר להתאמה העמוקה בדרכי האמונה ובאורחות המחשבה, בכתבים של יהודי צפון אפריקה ישנם גם ציטוטים רבים מן הספרות החסידית. אף בבית אבא מצאתי ספרי חסידות רבים שהיה אבי מעיין בהם, ספרים המוכרים לי בילדותי רק בשמם, ואנוכי כשליח קטן הניגש להביא את הספרים מן הארון. "הבא לי את ספר באר מים חיים", "הבא לי את נועם אלימלך", או את דגל מחנה אפרים, מגן אברהם, ערבי נחל ועוד רבים. כשגדלתי והחכמתי, הבנתי במה היה עוסק אבי.}

^{אחד הספרים המרתקים שבאמתחת אבי היה התניא, חיבורו המפורסם של האדמו"ר הזקן מחב"ד. עודני מחזיק את ספר התניא שבו למד עוד בשבתו במרוקו, עם חותמת בית המדרש של העיר קזבלנקה. העיר הראשונה שאליה שיגר הרבי מליובאוויטש את שליחיו במסגרת צבא השלוחים שהקים הייתה קזבלנקה. אבי סיפר לי בעבר ששלח איגרת לרבי. לא מצאתי ממנה דבר, אך בספר שהגיע לידי ובו מסופר על האיגרות שנשלחו מן הרבי ונמסרו לנמענים במרוקו, מוזכר שם אבי כאחד ממקבלי האיגרת מן הרבי.}

^{דמותו של "אור החיים הקדוש" הייתה נערצת וקדושה בפי יהודי מרוקו, ובעצם הזכרת שמו היית נדרך לשמוע תורתו בחרדת קודש. מו"ר אבי עליו השלום הייתה נפשו קשורה בנפשו של אור החיים הקדוש. היה מחובר בנימי נשמתו אל תורתו, והגותו ומעשיו היו נר לרגליו. כך גדלנו בני הבית על תורת אור החיים וסיפורי מעשיו ונפלאותיו, יחד עם סיפורי הבעש"ט.}

^{זכורני, בתקופה שבה נזקק אבי לניתוח בעיניו, נדרשתי בכל ליל שבת לקרוא בפניו את דברי אור החיים על הפרשה. אך כתינוק הרוצה לברוח מן הלימוד, ברגע שאבי התנמנם קמעא החלטתי לדלג קצת. אך אבי מיד התעורר והיה אומר לי במרוקאית: "למה אתה מדלג?"… שהייתה תורתו שגורה בפיו.}

^{רבים מלקוחותיו בחנות המכולת הקטנה שממנה התפרנס מספרים שראשו היה טמון בין ספרי הקודש, ובהם אור החיים. עד היום, כשאני פותח חלק מספריו עדיין טבועים בהם טביעות שמן, סוכר ועוד מחיי המעשה. כך זכה אבי וזיכהו הקדוש ברוך הוא, ונפטר בשם טוב בשבת פרשת בלק, י"ד תמוז תשס"ז, והובא לקבורה במוצאי שבת קודש ט"ו תמוז, יום פטירתו של אור החיים. נתחברה נשמת התלמיד עם מורהו. ובסתר המדרגה גיליתי שהיה חותם שמו מורדכי עם ו', בגימטרייה 280, שהיא גם הגימטרייה של "אור החיים".}

^{מסורת חיה, ללא ספרים}

^{פעמים רבות שאלתי את עצמי: הרי תורת הבעש"ט ותורת רחב"ע דומות להפליא, ומדוע לא מצאנו ספרות ספרדית המתפתחת ונכתבת בהמשך לתורת רחב"ע, כמו תורת החסידות. רבים השיבו לי, אך לא נחה דעתי. אביא בפניכם טעם, אולי יישר בעיניכם. חכמי הספרדים היו נמנעים מכתיבה, הן מצד ענווה הן מבחינה רעיונית. הם היו דורשים את תורתם בפני הקהל. הקשר בין הלומדים והקהילה לחכם היה בדיבור חי ובהדרכה בעל פה, בניגוד ללימוד מתוך טקסט כתוב.}

^{היהדות הספרדית שמה דגש על שינון מקרא, ספרי נבואה וספרי כתובים. יסודות של יראת שמים וספרי המוסר המוכרים, נקנו בצורה טבעית אצל יהודי ספרד. דרשת הרב עסקה בענייני דיומא תוך התבססות על יסודות התנ"ך, פרשניו וספרות המדרש. התלמוד תפס מקום מרכזי, אך היו נאמנים לתפיסה של לימוד אליבא דהלכתא, בניגוד לחקירות העיוניות של חכמי אשכנז.}

^{הדגש בעולמם הרוחני של חכמי ספרד כלפי הקהל היה נוכחות ה'. לא עול מצוות, אלא עמידה לפני ה' בכל תחומי החיים. הם היו מחוברים בטבעם לנוכחות ה'. דברים אלה עברו בעל פה, מתוך מסורת חיה ולא כתובה. הפנייה של רב הקהילה לא הייתה לבעלי התורה וליושבי בתי המדרש. המגמה הייתה לשמור על אחדות הקהילה למרות הרמות השונות של שמירת המצוות והפערים התרבותיים והאינטלקטואליים. חכמי הקהילה חינכו לדרך חיים ייחודית המאזנת בין ערכי התורה ובין האדם. עבודת ה' בשמחה ובענווה, נדיבות, חסד, תפילה – עקרונות המוכרים מעולמה של החסידות.}

^{גישה זו דומה באופייה לתמורה שחוללה החסידות. גדולי התורה שלפני החסידות העמיקו את הלימוד הפלפולי, אך לא שמו לב למתרחש בעיירות ובכפרים. הם היו שקועים בלימוד תורה ובחידושי תורה, ו"היהודי הפשוט" לא קיבל מענה. החסידות הכריזה שכל יהודי הוא עולם מלא, וגם בלא מטען של ידיעת התורה הוא יכול לעבוד את בוראו. העיקר הוא הלב, הרצון הטוב. צדיקי החסידות עוררו רגשי אהבה והעמיקו בעבודת התפילה, התלהבות במצוות, אהבת הבורא, אהבת ישראל, שמחה והתקשרות לצדיק – עקרונות שגם היהודי הפשוט מבין אותם, מקיים אותם ומתעלה בהם.}

^{תורות ותנועות נפש אלו היו למעשה אורח החיים הטבעי אצל היהודי הספרדי. באשכנז היה צורך לחולל שינוי, ולכך נדרשו גדולי החסידות לכתוב את תורתם כדי להנחיל לחסידיהם את דרך ה'. אך יהודי צפון אפריקה קיימו אורח חיים כזה בצורה טבעית, ולא נזקקו לספרי הדרכה. נשמתם הייתה מחוברת אל תורת חיים טבעית. כך ראיתי אצל אבי וחבריו לתורה, אנשי המעשה מבוני הארץ, שלא היו חסידים של אחת מן החסידויות אלא חסידי ה'. עם זאת, חכמי צפון אפריקה עיינו בספרי החסידות השונים, אשר שיקפו את דרך עבודת ה' כפי שתוארה.}

^{עם השנים והתמעטות הדורות, גם התורה הטבעית שהייתה מוכרת בעולם הספרדי נשכחה ונתמעטה. באותה שעה, כשעיינת בספרי החסידות התעוררו ניגוני בית אבא ומצאת את הנפש המקורית. בני הספרדים הקשיבו לרחשי התורה העולה מן החסידות, ושמעו את קולה הטבעי של המסורת הספרדית המדברת אליהם. כך אנוכי הרגשתי בלימוד תורת החסידות – חיבור לבית אבא.}

^{והיו לאחדים בידיך}

^{לסיום אני מבקש לשתף אתכם בסיפור אישי משפחתי, המחבר את שני העולמות. בשעה שמצאתי את שאהבה נפשי, סיפרה לי רעייתי שבידה מגילת יוחסין והיא דור עשירי לבעש"ט. וכשסיפרתי זאת לאבי הייתה נפשו שמחה עד לב השמים, וכך נתחברו אלו באלו, מן שורשי הבעש"ט ושורשי תלמידי רחב"ע.}

^{אך אוסיף עוד: בעת עליית רעייתי בצעירותה ארצה, אימץ אותה דודה מרדכי כבת משפחתו. ובעת שבננו נולד היה סמוך לפטירת דודה, וקראנו לרך הנולד בשם טוב מרדכי, כמנהג אשכנז לקרוא על שם הנפטר (דודה), ומנהג ספרד לקרוא על שם החיים – אבי. המרתק הוא ששניהם נפטרו באותו תאריך, י"ד בתמוז, יום קודם פטירת אור החיים, בהפרש של עשור שנים.}

^{אך הסיפור ממאן להסתיים. לפני כשנה יצאנו למסע שורשים של רעייתי בארה"ב, שם ביקרנו בבית החיים. משפחתה מיוחסת לשושלת חסידות צ'רנוביל. בקבורת בני המשפחה עמדה מצבתו של ר' חיים מרדכי טוֶרסקי, שהיה אדמו"ר מבית צ'רנוביל. כשהבטנו במצבה מצאנו שתאריך פטירתו הוא ליל שבת קודש, י"ד בתמוז תשע"ג, אותו תאריך ואותה שבת. עוד אנו משתאים, ובסמוך לקברו של רבי חיים מרדכי טוורסקי טמונה רעייתו, ועל מצבתה כתוב: "רחמה… נכדת הגה"ק מוה"ר חיים אבולאפיה זצוק"ל, והגה"ק מרן הבאר מים חיים זצוק"ל". יחד שבטי ישראל: נכדת רבי חיים טִירֶר, רבה של העיר צ'רנוביץ, מגדולי תנועת החסידות ומחבר ספרי חסידות נודעים שהמוכר מהם הוא "באר מים חיים", ספר שאבי למד בו רבות ושימושו בו ניכר מאוד, היא גם נכדת רבי חיים אבולעפיה, אשר ליווה את אור החיים בעת פטירתו אל שערי גן עדן.}