התקווה ודגל ישראל אצל חכמי הספרדים וקיום יום הזיכרון ויום העצמאות


התקווה ודגל ישראל אצל חכמי הספרדים וקיום יום הזיכרון ויום העצמאות

התקווה ודגל ישראל אצל חכמי הספרדים וקיום יום הזיכרון ויום העצמאות 

מאיר אביטן תשע"ג 2013


כיסופיהם של יהודי ארצות המערב לארץ ישראל (מרוקו, אלגי'ר ותוניס) הייתה מיוחדת. הם כונו בשם בני ארצות המערב על שום היותם שוכנים מערבית לארץ ישראל וקשרו את שמם בזיקתם העמוקה אליה ונפשם השתוקקה לעלות לארץ ישראל.

מו"ר הרב חיים שושנה זצ"ל  שימש כדיין בבית הדין בקזבלנקה ועלה לארץ ישראל בשנת תשכ"ו (1966), התיישב בעיר באר שבע (נפטר בשנת תשמ"ז, 1987) התבטא פעם על הגעגועים לארץ ישראל בעת שירת הבקשות:

כל יהודי היה  תמיד חולם מתי יעלה לארץ ישראל. וככה היית רואה ממחטות על העיניים, אתה שומע קול ערב, דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב. כשאתה באותה האווירה של חצות לילה, שיש כל כך דומיה בכל השכונה, ואתה שומע את הצלצול ואת השיר יוצאים מפי נעים, אתה מתרגש אתה בוכה, בוכה ממש.

לא פלא  שבעת הודעת  הרבנות הראשית לישראל על סדרי התפילה ביום העצמאות קיבלו  כל חכמי הקהילה שם לקיים את כל  הנאמר באהבה ובשמחה. קיימו  תפילות חגיגיות ואמירת הלל במשך שנים רבות וכך נהגו בעת עלותם ארצה, עד לעת בה החלה השפעתם של חכמי ארץ ישראל לערער את פסיקתם. תפילה חגיגית הייתה ברורה ומובנת לכל איש ישר שכל, אמירת  הלל ואף בברכה הייתה ברורה  לכל החכמים שכך יש לאומרה. כבר מעל גיליון זה הבאתי בעבר לא מעט מדבריהם והדברים המה ידועים ומפורסמים היום.  אולם פטור בלא כולם איני יכול, אציין את דבריו של הרב שלום משאש זצ"ל רבה הראשי של ירושלים ומרוקו שכתב בהסכמתו לספר בית מלוכה בשנת תשנ"א.

לחזק ולקיים תקנת הרבנות הראשית לישראל ...מהרב הגאון בן ציון מאיר חי עוזיאל ומהרי"א הרצוג זצ"ל אשר תקנו לומר הלל שלם ביום העצמאות ...אף שדברי הגאונים זצ"ל אינם צריכים חיזוק ומי יבוא אחרי המלכים האדירים אשר כבר עשוהו ותקנוהו לדורות...ומי הוא זה אשר ואיזהו שיכול לבטל מנהג זה ולהיות כפויי טובה להקב"ה האל המושיע הגואל שהראנו דברים שלא חלמנו עליהם וזיכנו לראות בממשלת ישראל ובריבוי התורה...עדות או בתי כנסת שנהגו לברך מאז ועד עתה נראה שאלו יישארו במנהגם לברך... ואין לומר ספק ברכות להקל לגבי מנהג כידוע ומי שלא נהגו לברך, לא יברכו כמו בראש חודש – הרבה נהגו לברך על ההלל  והם האשכנזים והספרדים שעלו ממרוקו וממדינות שנהגו לברך...(ומי שלא מברך) נראה בעיניהם כאוכלים בלא ברכה, ואותה ברכה נותנת חשיבות וערך גדול להלל ובלי ברכה כקורא מזמורי תהילים בעלמא...

וכשהחלו מחלוקות מרובות וטענות כנגד הרב שלום משאש כתב הרב שלום בספרו שמש ומגן "שכל אחד יעשה כמנהגו מי שנהג לברך ימשיך לברך ומי שלא – לא .


התקווה

פתיחה זו הבאתיה בכדי להוסיף על הדברים הברורים לגבי יום העצמאות, גם דברים הנהירים לכל יהודי  בר דעת החש ברוחו את פעמי הגאולה וכך התייחסו חכמי מרוקו לסמלי המדינה וטקסים הנהוגים  במדינה.

שירת התקווה וגודל ערכו של ההמנון היו מהדברים המובנים בפני חכמי הקהילה הן בטקסי יום העצמאות ויום הזיכרון והם באירועים שונים בחיי הקהילה, לי זכורים שירים אשר הונעמו בתפילה בלחן התקווה בבית הכנסת. הרב משה מימון נולד בטוניס  והתיישב עם משפחתו בעפולה, שם שימש רב העיר, לאחר מכן שימש רב העיר קריית אתא  (נפטר בשנת תשע"ב 2012). בספרו  שו"ת הלכה למשה נשאל לגבי שירת התקווה בימי בין המצרים?

הייתי באסיפת עם אחת בימי בין המיצרים, ורצו לשיר בסוף שירת התקווה כרגיל, ונשאלתי מרב אחד שהיה אתנו האם מותר זה בין המצרים?

תשובה: ... הווה עובדא שהייתי באסיפת עם בימי בין המצרים ורצו לשיר בסוף שירת התקווה כרגיל ונשאלתי מרב אחד שהיה אתנו  האם מותר זה בין המצרים ואם כן בעניין הנידון, נראה בעיני לומר שהשיר של התקווה הוא שיר של נחמה, ואינו שיר של פיוט וזמר, עם שהוא מעורר שמחה בלבב, כל עיקרו לא בא אלא לשם נחמה וזה מוכח מלשון התחלת השיר הזה 'עוד לא אבדה תקוותנו', ואם כן אין איסור להגיד דברי נחמה לדעת מרן זיכרונו לברכה רק ביום טוב עצמו. אבל בימי הין המצרים מותר לומר דברי נחמה שבסוף הקינות וכיוצא, ואם כן השיר הזה של התקווה מותר לאומרו בימי בין המצרים, ואינו שיר מוזיקלי ופיוט של שמחה, אלא הכנסת האמונה בליבות העם שבוא תבוא הגאולה השלמה, לפי רוח התורה בבניין בית המקדש והגואל צדק משיח צדקנו, אמן. (הלכה למשה, עמ' ל"ז  תשי"ח (1958)

האם יש כלל דיון לגבי שירת התקווה בימים רגילים?! עד כמה  הייתה משמעות שירת התקווה בעיני הרב ובעיני כל בני עלייה זו. ומן 'התקווה' אל דגל ישראל, מרן הגאון הגדול המפורסם משה מלכה זצ"ל שימש כחבר בית הדין בקזבלנקה שפעל בראשותו של הרב שלום משאש, ושימש כסגן נשיא בית דין זה.  בתמוז תשכ"ז (1967), עלה לארץ ישראל ושימש כרבה של העיר פתח תקוה עד פטירתו (תשנ"ו, 1995). הרב נשאל בספרו מקווה המים, האם מותר להעמיד דגלי ארץ ישראל בבית הכנסת? ועל זה השיב כך:

לא ידעתי במה נסתפקת, ומה הוא האיסור שיכול להיות בדבר, אמת היא שישנם אנשים קיצונים המתנגדים למדינת ישראל ולכל הקשור אליה, והם רואים בדגלה כפירה וסטייה מדרך התורה, אבל אנשים אלה הם מעטים מאוד ונער יכתבם, ודעתם לא מעלה ולא מורידה, והעיקר הוא שכל מה שקרה וקורה כאן במדינה הכל  בהשגחה א-להית ויש לי כאן איכות דברים, רק שאין העת והזמן מוכשרים להעלותם על הכתב, ועוד חזון למועד, באופן שלפי דעתי אין חשש כלל של איסור להעמיד דגל המדינה בבית הכנסת, אדרבא זהו כבודה ותפארתה של מדינת ישראל שיתנוסס דגלה על גבי ארון הקדש כדי להוכיח קבל העמים והעדות שתורת ישראל וארץ ישראל היינו הך, וכי דגל ישראל צריך שיהיה קשור לתורת ישראל.


בימים אלו ימי הקורונה, בשעה בה אנו סגורים בתוך בתינו ואין אנו יכולים להשתתף בטקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אך  כיצד נייחד את תפילותינו וזיכרונם לפנינו בשעה זו בה כל איש ואיש בביתו?  בדרשה מאלפת  של הרב אברהם אבוחצירא בנו של הרב יצחק אבוחצירא (ה'בבא חאקי'), שימש כרב הערים יבנה ורמלה עד לפטירתו תשל"ד (1973)  וכך דרש ליום הזיכרון ואף ביקש כיצד על כל איש ואיש לפעול בביתו:

היום הזה ג' באייר שנקבע ליום הזיכרון לחללי צה"ל  לחללי צה"ל מוקדם לא כמו בכל השנים שהיינו עושים יום הזיכרון סמוך לחג העצמאות... שומה עלינו וחובה לזכור אותם החיילים לעילוי נשמתם הטהורים והקדושים. היום הזה נעלה ברמה ובגאווה ובהוקרה את זכר הבנים, הבנות גיבורי האומה אשר חרפו את נפשם למות במערכות הקרב... בחמדת חייהם הצעירים, הטהורים והאמיצים הנחילו לעמם את חירותו. המלחמה הזאת היא נקראת מלחמת מצוה כפי שביאר רבינו הרמב"ם... והמלחמה הזאת שבימינו היא בוודאי מלחמת מצוה גדולה שכבשנו את ארצנו הקדושה. חובה עלינו כולנו להעלות את זכר החללים ולהדליק כל אחד בביתו נר לעילוי נשמתם הטהורים שמסרו את חייהם היקרים על קדוש ה'... (מתוך ספרו תולדות אהרון)

נוכל לצפות בטקסי הזיכרון המשודרים, לעמוד בעת הצפירה, נאמר תהילים ונלמד משניות אך גם נקיים את בקשתו של הרב,  כל איש ישראל חובה עליו להדליק נר זיכרון בביתו בשעה זו.

ובחותם דבריי בשעה בה נעבור מן יום הזיכרון אל יום העצמאות, נעמוד שוב אולי במרפסות, נשיר התקווה, נצפה בזיקוקים נתפלל בהלל ובשירה, אך מצוות החג בה יצא עם ישראל בבוקרו של החג לעשות על האש לא נקיים השנה.  אך מבקש להביא בפניכם את מנהג בית אבא, אבי דווקא העדיף  להישאר בביתו יחד עם בני משפחתו ולעשותו כיום חג. בשנה זו יש לנו אפשרות לקיים את סעודת  החג אחרת, לחגוג כפי שאנו חוגגים כל יום טוב בסעודה, בשירה ובתורה. בשנותיי הראשונים  לנישואיי עוד הייתי בין היוצאים אל יערות ישראל אך עם השנים הנהגתי את דרך אבי בביתי  וכך היה סדר יום העצמאות בבית אבי רבי מרדכי זצ"ל  מיום עלותו ארצה ממרוקו תשכ"ב.  

כָּך הָיָה סֵדֶר יוֹם הָעַצְמָאוּת בְּבֵית הוֹרַי נָחֹג,
עִם זְרִיחַת הָאוֹר לָבַשׁ אָבִי אֶת בִּגְדֵי הֶחָג.

שִׂמְחָה נְסוּכָה עַל פָּנָיו בְּבֹקֶר יִשְׂרְאֵלִי,
וְאֶל בֵּית הַכְּנֵסֶת רָץ כַּצְּבִי יִשְׂרָאֵל.

תְּפִלָּתוֹ הָיְתָה בְּנֹעַם הַתִּקְוָה
וְאֶת הַהַלֵּל בְּשִׂמְחַת הַתִּקְוָה.

מִן התפילה הָיָה מתפנה אֶל בֵּיתוֹ לארוחת שַׁחֲרִית קִמְעָא,                                   

  וּמִן הארוחה פנה לעסוק בגאולתן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קִמְעָא קִמְעָא.

ריחות הלחם האפוי לִכְבוֹד הֶחָג, מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁל אִמִּי רחפו באווירה דארץ יִשְׂרָאֵל. וּמִתּוֹך כָּך בָּאוּ בָּנָיו וְאָמְרוּ לוֹ: אבא הִגִּיעַ זְמַן חִידוֹן התנ"ך עוֹלָה הוא באוויר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

הִתְחִילוּ מסובין לשולחן וְהוּא הוֹלֵך וּמִתְמַלֵּא לִקְרַאת סְעוּדַת הֶחָג,                              

הִתְחִיל דָן עִמָּנוּ בִּשְׁאֵלוֹת החידון וְהָיָה מוֹסֶר אֶת תשבחותיו לחג .

ומשנבחר חָתָן הַתַּנ"ך כְּבָר השולחן עָרוּך כמצוות הֶחָג וכמשתה הַמֶּלֶך,                 

לחם  שרכמו פָּנָיו בְּשִׂמְחָה, בישולים ערבים לחיך, יַיִן וסעודה כְּיַד הַמֶּלֶך.

בשירים ובתשבחות הָיָה מלווה אֶת סְעוּדָתוֹ וְכָך קִמְעָא קִמְעָא הִגִּיעַ אֶל בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם,  בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם הָיָה פּוֹרֵשׂ לִמְנוּחָת קִמְעָא וְהָיָה אוֹמֵר כך גאולתה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם

קִמְעָא קִמְעָא...