עוד ממשיך הניגון- קווים לדמותו של רבי מאיר עטייה זצ"ל


מאיר אביטן


עוד ממשיך הניגון

שירת הבקשות אשר החלה בשבת בראשית מסתיימת בשבת זו  שבת זכור, אשר היא  גם שבת זיכרון במלאת שנה לפטירתו של דמות הוד ייחודית  רבי מאיר עטיה, עת בה נדם קולו בשבת זכור תשע"ט.

בשבת זכור זו  ימלאו שלושים  יום לפטירתו של אחד  מגדולי משוררי וחוקרי השירה במרוקו בארץ ישראל, מחדש את שירי הידידות והבקשות, רבי מאיר אלעזר עטיה שנפטר בשבת קודש-שבת זכור תשע"ט, כך נדם קולו של מחדש שירי הידידות  ופסק ניגונו מן הכינור.

מו"ר אבי עליו השלום אמר לי באחת משיחותיו, דע לך שיום פטירת אדם גדול תמיד תהא קשורה למעשיו  אשר פעל  בעולם הזה. רבי מאיר  עטיה נתבקש לישיבה של מעלה באותה שבת שבה יהודי יוצאי קהילת מרוקו מסיימים את שירת הבקשות – שבת זכור. את המסע החלו בפרשת בראשית מדי שבת לפנות בוקר, קדמו פני יוצר ופללו לשעת רגש של  שירת השחר ובשבת זכור מסתיימת שירה פלאית זו המספרת את סיפור מגילת אסתר בחריזה ובמשקל.

עוד בטרם אעלה על נס את מעשיו ופעולותיו, של רבי מאיר עטיה אשר פעל למען הצלת שירי ידידות של קהילת מרוקו. מבקש לצעוד אל ימי נעוריי תלמיד כתה ח' סוף שנות השבעים בה מורי ורבי חיים שושנה (להלן רח"ש) חש שעליו לפעול בתחום שירת הבקשות, הוא חשש עד מאוד  לאיבוד אחת מן המסורות  המרתקות שעברו דורות על גבי דורות אצל קהילת יהודי מרוקו, שירי ידידות – שירת הבקשות. למסע הצלה זה יוצא רבי חיים שושנה שהיה בכיר חוקרי הפיוט והשירה של יהודי מרוקו ומאחרוני השולטים במכמני השפה של הבקשות ומחבר את ספרו "אעירה שחר" (תשל"ט). ספרו עוסק בבקשות ובפיוטים המוכרים בשם שירת הבקשות. רבי חיים, שהיה בקי היטב בספרות העברית ובתורת הניקוד, ניקד מחדש את הפיוטים, ניפה מטעויות לשון, ביאר ופירש, ויצר יצירה חדשה. ספרו משמש בניין יסוד לכל מבקשי הבקשות. חיבורו גילה עולם מרתק ומסתורי. שפה עברית עשירה במליצות וכתיבה מיוחדת ובכך חשף  את מסתור לבם של מבקשי הבקשות בצפון אפריקה. פעולתו זו הייתה הצלה ראשונית של טקסט הבקשות – שירי ידידות.

בעת ההיא מעטים ידעו את רזי השירה והניגון  עוד בילדותי נכחתי במפגש של משוררים בהן רבי חיים שושנה מדריך את הפייטנים והמשוררים  בביתו בעיר באר שבע, בדרכי השירה, הפיוט והנגינה. אך המשימה הייתה קשה עליו ובחלל הזה נכנס לתמונה פייטן צעיר לימים רבי מאיר עטיה. בסרט תיעודי על ר' מאיר עטיה, בבימויו של רפאל בלולו מספר ר' מאיר על בקשתו של ר' חיים בה הוא מתאונן מה תועלת בספרים שחיברנו אם אין משוררים שימשיכו ללמוד ולנגן את סוד הבקשות? ניגונם ידוע למעטים ורבי חיים מבקש ממנו לעשות ההקלטה לשירי הבקשות ולשתף את המשוררים והפייטנים  בסוד השירה. לאחר זמן מה לוקח על עצמו ר' מאיר מפעל חיים זה ומתחיל להקליט את שירי ידידות. בהמשך הסרט מספר ר' מאיר על הקלטת הראשונה שהקליט של שירת הבקשות, כמובן קלטת ראשונה זו נשלחת אל מורו רבי חיים שושנה זצ"ל בכדי שיאשר לו את המשך המפעל וכך מספר ר' מאיר כשהקלטת הגיע לידיו של ר' חיים, כינס את כל בכירי משוררי השירה בעיר וכשנתכנסו אליו, אותו היום יום שישי והמה מאזינים לקול היוצא מן הקלטת, משוררי עליה זו  התפעלו עד מאוד  מן השירה והנגינה שנשמעה מאותה קלטת, ואף שמעו ניגונים ובקשות שאוזן לא שמעתם. מאותה שעה שקיבל את אישורו של רבי  חיים הקליט  רבי מאיר את כל סדרת הבקשות והפיץ את קלטותיו ברבים ואצל כל אוהבי השירה.  זכורני לי היטב את מו"ר אבי מאזין לקלטות באופן קבוע, עדיין מתנגנת לי שירתו וקולו של ר' מאיר עטיה. בזכות פעולתו, הניצנים פרחו והשירה חזרה אל מקור מחצבתה, אצל  מתפללים רבים בבתי הכנסת החלה צמיחה מחודשת של שירת הבקשות. אולם המדהים  ביותר  שהקלטת הראשונה שהקליט הייתה של שבת זכור  נתנבא ולא ידע מה נתנבא, ולסוף ימיו נדם קולו בשבת זכור.

לספרו של ר' מאיר עטיה "שירי דודים השלם" קיבל הסכמות רבות אחת מהן הייתה של רבו הרח"ש וכך הוא כותב לו בהסכמתו :

ואני שפתי לא אכלא מלהרים על נס ומלהשיא משואות לידע ולהודיע עד כמה גדולה ומפוארת וחשובה המשימה הקדושה הנערצה אשר אליה נרתמת-זו הקלטת שירי הבקשות...נדבה רוחך אותך לעשות להם נפשות ולהפיצם  בתוך קהל ועדה ללא כל סייג. ואילו בר מזל הייתי היה מזדמן לי קהל גדול שאני אעמיד אותו על הערך הרב והקדוש הטמון בזה. הייתי מעורר אותו לכך שה'קצידות' של הראשונים כמעט ונשכחו מפי בני-בניהם, פשוט משום שלא ידעו את לחני השירה, רק אתה מאהבת ה' אותך הזמין לך מן השמיים מומחים ממראכש ... אשר ספו לך כתורא את כל הפיוטים יחד עם הבקשות והקצידות... כי לא היה מי שילמדם. עליך ידיד נפשי נאמר זכור  אותו לטוב וחנינה בן חזקיה שמו, כאן-מאיר עטיה שמו אלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, כאן-ספר הבקשות  וכן זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל ...לך ידידי בכוחך זה ועשה תעשה וגם יכול תוכל...   

מתוך ברכת ידיו של הרח"ש ואחרים החל הרב עטיה במסירת שיעורי פיוט לקהל הרחב בחדרה ובגבעת אולגה, מסר שיעורים בכל רחבי הארץ והעולם והדריך פייטנים רבים. במסגרת השיעורים הוא לימד את השירה האנדלוסית ואת שירת הבקשות והצליח להחיות לתחייה את שירת הבקשות ולבנות את דור המשוררים הבא. רבים מהפייטנים המפורסמים בימינו, הם תלמידיו. אנוכי צעיר לימים עוד זכיתי לשומעו כנער  אך משעה שנתכנסתי למוסדות הציונות הדתית, נדם קולו בבית המדרש והס מלאומרם, אנוכי נדמתי ונשתכחה ממני מנגינתו ועל זה ליבי היה דווה.

הרב מאיר עטיה נולד ברבאט שבמרוקו בשנת תש"ח. מילדותו נקשר לשירה ופיוט, עוד כתינוק מנגינת השירה הייתה בוקעת מחלון בית הכנסת הסמוך לחדרו, ר' מאיר כיתת את רגליו ממורה למורה, מהם למד את שירת הבקשות המרוקאית בצורה יסודית והיה מומחה בדבר. לאחר שעלה ארצה הוסמך לרבנות בחדרה. במקביל למד את השירה האנדלוסית אצל הפייטן הרב שלום אלבז, שכיהן כרבה הראשי של חדרה, ובכך הרחיב את ידיעותיו מעבר לשירת הבקשות שלמד בילדותו במרוקו. רבי מאיר עלה על רבים מן המשוררים בהכרתו הרחבה של כל לחני הבקשות ושירי הידידות,  בנוסף  יכולתו המרשימה לנגן על כלי מיוחד רבאב הנחשב לכלי נדיר, מעטים  יודעים את סוד נגינה בכלי זה. בשירת הבקשות  כלי הרבאב מנגן בראש התזמורת האנדלוסית, כלי  זה  מנווט את הטון של השיר. בנוסף רבי מאיר  נסע תכופות למרוקו, שם למד את רזי השירה מהפייטנים הערבים שהיו בקיאים בשירה זו.

מעשיו הכבירים למען הצלת השירה והנחלת מורשת יהדות מרוקו, הביאו את  העדה המערבית בירושלים להעניק לו פרס "גאון", ר' מאיר  גם זכה בפרס הוקרה מטעם מלך מרוקו, מוחמד השישי, על הוצאת ספרו "מאיר השחר" - שירת האלה האנדלוסית.

מפעל חיים  נוסף שהצליח ר' מאיר עטיה לעשות הוא שימור מנהגי הקהילה במרוקו, זכורני בימים ההם מו"ר אבי מבקש מרבי חיים שושנה לערוך סידור תפילה התואם את מנהגי הקהילה. בימים ההם לא היה בנמצא סידורים המשמרים את מנהגי והשירה של הקהילה. במפעל זה זכה ר' מאיר בעריכת סידור ומחזורים כמנהג יהודי מרוקו, הייחודיות בסידוריו הוא  הפירוט הרב של כל  המנהגים בערים השונות שבמרוקו, והוא כמעט בין היחידים ששלט על כל מנהגי הקהילה  ובכך תרם תרומה משמעותית  לשימור מנהגי יהודי מרוקו. מפעל זה חתם בספרו הנפלא 'משלחן אבותינו', בו פירט את כל טעמי ומנהגי יהודי מרוקו על הסדר ובנוסף כתב ספרים העוסקים במנהגי אבותינו, בהקדמתו לסידור כתב כך:

ובחסדי ה' עלי, זכיתי מילדותי לשאוב מתורת חכמי עדתנו וזקניה. ישבתי בין ברכי רבנן, ודבריהם היו נר לרגלי, שורשי אהבתם מנהגיהם ולחניהם נטועים בי עוד  מימי ילדותי, כאשר התפללתי ...מחלון ביתי ומהחדר אשר בו נולדתי נשקף בית הכנסת כך שכל התפילות והבקשות נקלטו באזני ומקטנותי הייתי מפזם ומנעים ביני ובין עצמי אותן נעימות עתיקות. נעימות שחדרו ללבי ומלאו אותי בחן נעימותיהם, עד אשר זיכני השם להיות מסדר תפילות ...ואספתי את אשר ראיתי אצל חכמי הדור , כי המה אשר שמעתי מאותם החכמים והזקנים הנאמנים למסורת אבותם וצריך להעבירם לדור הבא אחרינו...עברתי על פני מאות ספרים סידורים עתיקים ושו"ת של חכמי המערב וזכיתי לדלות ממעמקיהם ועמים כפנינים העשויים להעשיר את אוצר הספרים בהרבה מנהגים והארות שטרם יצאו לאור...


 

שירת הבקשות ומשוררי השפה העברית בעת התחדשות המדינה.

שירת הבקשות מאופיינת גם בשפתה המליצית והייחודית, היא דרשה מן המשורר שליטה ברזי השפה והמשקלים ואף שליטה בפרדס התורה, הבנה במוזיקה ועוד מיומנויות רבות,  אחד מרבותיו של ר' מאיר הוא המשורר הגדול ר' דוד בוזגלו זצ"ל, הוא זכה להוציא את הספר "שירי דודים", בו רוכזו כל שירי רבי דוד בוזגלו, שלוקטו מתוך כתבי יד שהיו בידי תלמידיו. בספרייתי חוברת קטנה שהוציא  ר' מאיר לזכר רבו  בשנת תש"מ "לדוד שיר" וכך הוא כתב על רבו:

רבי דוד בוזגלו בין המורים המצוינים לדקדוק ולשפה העברית אשר שלט בה שליטת אומן, רבי דוד היה נואם בעברית בפני הציבור אשר האזינו לקולו החם והשופע ללשונו הפיוטית והמליצית. ר' דוד עלה על כולם בחריפותו ובעמקות הבנתו בתורת ישראל ובדקדוקה, כן היה בקיא בספרי ביאליק, ומנדלי מוכר ספרים, והיה נחשב לאחד מעמודי התווך של היהדות המקורית ומבעלי הדקדוק והשפה העברית במרוקו... ר' דוד התמחה במוסיקה האנדלוסית העשירה ושלט במגוון תורת המוסיקה  ועליו נאמר מדוד עד דוד לא קם כדוד.

עוד שפתיי נעות מקריאת השורות הקודמות שוב, והנה הם עולות  דמויות ההוד חכמים  ורבנים מן  קהילות המערב אשר עלו ארצה, הם היו בעלי עושר רב בשפה העברית והמליצית, שולטים בתורת הפרד"ס בתורת ישראל ומאידך הכירו את הספרות הישראלית כל גווניה בעת ההיא, מביאליק שלום עליכם ועוד. בנוסף למורו ר' דוד  בוזגלו גם מורו רח"ש שהיה גם מורי בילדותי, זכיתי לשמוע ממנו שבעת היותו  מורה הוראה במראכש  לימד בבית הספר את שירתם של ביאליק ואחרים ובשעה שהיה צריך להם היו על שפתו. ברבות הימים בקשתי מספר מתלמידיו של הרח"ש אשר נחבאו אל הכלים וידעו לצטט ביאליק ואחרים. דמויות ההוד ידעו  גם סוד הנגינה והשירה, משקלים וחריזה, נגינה על כלים מוזיקליים, ומתוך דמות רבותיו של ר' מאיר עטייה מכיר אתה את דמות המופת שנחסרה מאתנו.

מאידך על זה היה דווה ליבי, על דרכם של אותם גדולי תורה שגדלו בדור הנוכחי ומן המשוררים שזכו לחדש את שירת הבקשות, עולמם היה צר מלהכיל השירה העברית המתחדשת והס מלהזכיר את ביאליק   ואחרים, והמה לא השכילו שתורה שלימה היא תורה רחבה הפרושה על מגוון רחב של אומנויות, ספרות ושירה, ולא באתי רק בטרוניה לבאי בית המדרש אשר בקשו להחזיר עטרה ליושנה, אלא אף בבית המדרש הציוני, שם נפגשתי קמעא עם משוררי השפה העברית המתחדשת אך בכאב לב עד מאוד, רבותיי לא ראו לנכון להיחשף למשורריי מבית אבא ומתרבות השירה הספרדית ושירת הבקשות עם שאר משוררי הקהילות והוגי הדעות בהן גדלתי. מורי הרח"ש חלם חלום בעת הוצאת ספרו 'אעירה שחר' ובהקדמתו לספר מבקש הוא כך:

מטרתי הייתה להרחיב גבולו של קובץ שירים זה ולהוציאו מתחומם של "המבקשים" ולהכניסו גם לתחומה של מסגרת  החינוך, להגיש ממטעמיו הערבים אל חך ילדינו הרכים, שיקיימו מפגש עם זהותה הרוחנית של יהדות מרוקו, מזווית זו  של השירה ולינוק מכלי ראשון מחלב תרבותה העסיסי ומורשתה העשירה.

בחברה הישראלית המעצבת את דמותה ובונה את מטענה הרוחני והערכי, היא מחויבת להיות מבוססת על אדני העבר והמסורות היהודיות. בימים אלו הניגון חוזר שומעים רבות על המנגינות והבקשות והשירה מתעוררת לחיים, יש עוד מה להוסיף.  אך בשבת זכור זו אנו חבים חובה והוקרה להעלות על נס את דמות הודו של רבי מאיר עטיה  על מעשיו ופעולותיו למען הצלת המורשת ובניית דורות הממשיכים את השירה. עם סיום שירת הבקשות של יהודי מרוקו בשבת זכור, פסק  קולו של אחד מגדולי המשוררים בקהילת מרוקו ובאתי לעיין בבקשות הנאמרות  בשבת זכור ומצאתי בקשה זו  המופיעה לקראת סיום הבקשות ומסתיימת כך.

וּמְצָא חֵן לְשִׁירַי שַׁרְתִּי בְּחֶדְוָה

כְּשִׁיר דָּוִד קַיָּם בּוֹקֵר וָעָרֵב

יִתְגַּדָּל שִׁמְךָ לָעַד בִּזְמַן קָרִיב