ולבקש מבראשית - הבקשות


ולבקש מבראשית[1] מאיר אביטן

 

קריאת המאמר בפרסום מוסף לשבת - מקור ראשון 

רבי חיים שושנה היה משורר, דיין ובכיר חוקרי הפיוט והשירה של יהודי מרוקו. זיכרונות אישיים עם פתיחת עונת שירת הבקשות ושירת הבקשות כתשתית יסוד לשפה עברית מליצית ולציונות.

דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לִרְעוֹת בַּגַּנִּים (שיר השירים ו', ב')

שבת בראשית היא סממן להתחלה... אחת מן ההתחלות המרתקות הינן "הבקשות". מסע מוסיקלי מרשים מאוד, ומעטים בני עלייה השותפים לו. רבות נכתב על מנהג ייחודי אצל קהילות ספרד, ובמיוחד אצל קהילות מרוקו. מסע זה מתחיל בשבת לפנות בוקר ונמשך לאורך כמה שעות עד עלות השחר, כך שבת בשבת עד שבת זכור. 

שירת הבקשות היא מן המפורסמות ואינה צריכה ממני תיאור של המעמד, של החוויה המוסיקלית, ועוד, די לקוראים להקיש את הקוד הצרוף "שירת הבקשות" ולקבל קטעי וידאו, מאמרים ומחקרים החושפים את העולם המרתק והמרגש המתרחש באשמורת הבוקר בשבתות אלו.

מבקש אני לצעוד יחד אתכם  אל אחרוני המשוררים העולים ממרוקו, אל שנות השבעים בו אני "ילד שעשועים" – כך היה מברך אותי הרב חיים שושנה זצ"ל, שבימים אלו מלאו עשרים ושמונה שנים לפטירתו יא' תשרי תשמ"ז (1987), והוא מאחרוני המדקדקים בשירה ובפיוט מיהודי מרוקו.

רבי חיים שושנה, היה בכיר חוקרי הפיוט והשירה של יהודי מרוקו ומאחרוני השולטים במכמני השפה של הבקשות, שלט ברזי הפרד"ס ובשפה העברית על כל גווניה. ספרו, ''אעירה שחר'' (תשל"ט), הוא פיתוח משוכלל של "ספר ידידות", העוסק בבקשות ובפיוטים המוכרים בשם "שירת הבקשות". רבי חיים, שהיה בקי היטב בספרות העברית ובתורת הניקוד, ניקד מחדש את הפיוטים, ניפה מטעויות לשון, ביאר ופירש, ויצר יצירה חדשה בהבנה ובקריאת הבקשות. ספרו משמש בניין יסוד לכל מבקשי הבקשות. חיבורו גילה עולם מרתק ומסתורי, ואת מסתור ליבם של מבקשי הבקשות בצפון אפריקה.

כל שבת בראשית מציפה בי גלי זיכרון של תמונת ילדות, בו אבי אוחז את ידי עם שחר ומתהלך עמי  אל חברו לתורה ר' חיים שושנה זצ"ל. וכך נכנסים אל בית כנסת ההומה אנשים בשקט חרישי, בשעה כה מוקדמת כל אדם מוצא את מקומו. רבי חיים ובכירי הפייטנים יושבים במרכז ומסביבם יושבים עם ישראל על כל גווניו- רבנים, בעלי מלאכה מגוונים, שכניי מבעלי הבאסטות בשוק, בעל המכולת השכונתית, ומחכים לפתיחתו של רבי חיים שושנה:

"דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לִרְעוֹת בַּגַּנִּים, לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ וְלִלְקוֹט שׁוֹשַׁנִּים, 

קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי תַמָּתִי, שַׁעֲרֵי צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהַבְתִּי", 

כך נפתחת לה מדי שבת שירת הבקשות של יהודי מרוקו, כאשר כלל עם ישראל קשוב למילים המיוחדות, לשפה העשירה ולמוסיקה הייחודית המשפיעה בתורה על כל אחד ואחד מיושבי הבקשות. שירת הבקשות השפיעה על שפתם  העברית היומית של כל אחד ואחד מן היושבים.

הרב חיים שושנה מחייה השפה העברית במרוקו

בתיעוד טלוויזיוני נדיר של רשות השידור  על שירת הבקשות  בבימויו של אדיר זיק ז"ל, נמצא קטע ווידאו קצר  בו מספר הרב חיים שושנה על שירת הבקשות וכך הוא אומר לבימאי: 

"למעשה אין לך תפילה ותפילה הן בחול הן בשבת הן ביום טוב שאין בה בקשות, אפילו בערב שבת היו אלו שמקדימים לבית הכנסת לפני שבא הקהל ומבקשים אומרים "בקשות". תמיד יש בקשה, גם  במועדים, בנושאים של סוכה פסח שבועות, כל נושא ונושא. כל קהילה וקהילה יש לה ספר שירים משלה. זה היה באמת מרגש... והם באים ומתיישבים וכולם היו באים בעלי מלאכה, קצבים ירקנים, בעלי כסף, רבנים. כל הערבוביה הזאת כולה הייתה בבית הכנסת. בית הכנסת כפי שאני מבין מסמלת את האחדות של העם, מסמל את הדרגה השווה לכל האנשים, ארבע קירות של בית הכנסת אני ואתה שווים, אני והרב שווים אני והעשיר, כולם יש לנו אותה העמדה שכל ישראל יש להם בה חלק... וכולם עזרו וכולם ידעו לפזם לשורר איש וביתו כל אחד היה אומר את הבית שלו בשיר. הבקשות הן מפתח ללב שיישאר תמיד קשור עם ארץ ישראל, וכל יהודי ששמע את הבקשות או שראה את הבקשות או שבקש את הבקשות, היה  תמיד חולם מתי יעלה לארץ ישראל.  וככה היית רואה ממחטות על העיניים, אתה שומע קול ערב, דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב. כשאתה באותה האווירה של חצות לילה, שיש כל כך דומיה בכל השכונה, ואתה שומע את הצלצול ואת השיר יוצאים מפי נעים, אתה מתרגש אתה בוכה, בוכה ממש."

רבי חיים מתאר כיצד בקשת הבקשות השפיעה על יהודי מרוקו, מתי אני עולה לארץ ישראל? חיבתם הייחודית של יהודי  מרוקו לארץ ישראל ולמדינת ישראל היא מן המפורסמות, והיא נובעת משירתם של מבקשי הבקשות שבת בשבת. כבר אז קיבלו וקיימו, לקיים את התפילות כפי שמסרה הרבנות הראשית של ארץ ישראל ביום העצמאות. כל החכמים והקהל כיבדו כל הנאמר באהבה ובשמחה, וקיימו את התפילות במשך שנים רבות וכך נהגו בעלייתם ארצה עד היום.

רבי חיים שושנה היה משורר יהודי עברי מן השורה הראשונה. משורר, חכם ודיין מיוחד, שרבים אינם חשופים לתורתו. ואנוכי ילד, המאזין לשיחות הנפש והשפה, מתוודע למכמני השפה של רבי חיים מתוך תורה שבכתב ומתוך תורה שבעל פה. מקשיב לנימי נשמתו המתפרצים בשפה העברית, ואף שיחתו אליי – ילד העומד מולו הייתה שפת משורר, אף אם בקשתו בסתם חולין רבי שושנה, נולד במראקש בשנת 1912. הוא היה מורה במסגרת "כל ישראל חברים" במראקש. היה מטובי מורי ההוראה במראקש ומהמשכילים הבולטים מבני מראקש. שימש כרב תחילה בעיר דמנאת ובשנת 1956 נבחר לדיין בבית הדין הרבני בקזאבלנקה.  

דוד בן משה תורג'מן, שהיה מתלמידיו של ר' חיים שושנה כילד עוד בהיותו במרוקו, מתאר בספרו "ממארכש לירושלים", את לימודיו בכיתתו של ר' חיים וחושף לנו תמונה נדירה מצילום מחברותיו בעת שיעוריו של ר' חיים. בתמונה רואים את לימודי השפה והשירה הרחבה שהעניק ר' חיים לתלמידיו, שיריו של חיים נחמן ביאליק, כגון:

"אָכֵן חָצִיר הָעָם, יָבֵשׁ הָיָה כָּעֵץ,

אָכֵן חָלָל הָעָם, חָלָל כָּבֵד אֵין קֵץ;"

או מתוך דבריו של הרצל:

"ארץ הבחירה היא ארץ העבודה" ועוד משוררים רבים. כמה רבנים מן הדור הנוכחי יכולים לצטט את ביאליק?!

דוד תורגמן ממשיך לתאר בספרו, כנס בו הוצגו בפני המבקרים את הצד הרוחני של הקהילה במרוקו ותרומתם לשפה העברית:

"ובין המבקרים שבאו לדוכן היה מר שמעון פרס באותם ימים סגן ראש הממשלה. כאשר נחשף מר שמעון פרס למחברתו משנת ת"ש עת למד אצל ר' חיים, "מי היה המורה שלכם?" שאל מר פרס. אמרתי ר' חיים שושנה זצ"ל שנפטר לא מזמן בבאר שבע. הוא התפעל מהסגנון הספרותי ומהעושר הלשוני של רבי ומורי... סיפרתי לו שהרב חידש והחיה את השפה העברית במרוקו... כשעלה שמעון פרס על הבמה ,העלה על נס את שמו של ר' חיים רפאל שושנה ואמר שהוא החיה את השפה העברית במרוקו כמו אליעזר בן יהודה."

 

 

בחתונת אחותי: משמאל ר' חיים שושנה, בקצה מימין מו"ר אבי מרדכי אביטן

  

בשנת 1966 עלה לארץ עם משפחתו והתיישב בעיר באר שבע. הוא שימש ברבנות בבאר שבע כמנהל המחלקה לענייני נישואין.

 

בנעוריי ספגתי מן השפה המליצית, מדרכו בלימוד התורה, והוא מאידך היה מתרה בי על הקלקול שאחזני בהגיית האותיות הגרוניות והקלקול בשפתי. פעמים הייתי ממתין בחצר ביתו בשכונה ו' בעיר באר שבע, וצופה מחלון ביתו אל חדרו בו עסוק  בכתיבת ספר התורה שכתב, או כשהוא ואבי היו עדיין עסוקים בלימודה של תורה והם מתנצחים ומתלהטים. כשבגרתי  הבנתי שלימודם היה בבחינת לימודם של ריש לקיש ור' יוחנן.

אחד מספריו המיוחדים, בנוסף לספריו "אעירה שחר", נמצא ספר המבטא את רחשי ליבו של ר' חיים שושנה -  "תו חיים". בספר זה הופיעו שירים, פיוטים, דרשות לבר מצווה, שירים למחותנים, שירי ישועה, הצלה ועוד.

וכך רבי חיים חורז על ילד להורים

מִיּוֹם שֶׁיָּצָאתִי לָאֲוִיר הָעוֹלָם, אֲנִי הָיִיתִי ששונם וְגִילָם

וְאֶגְזֹל אֶת מְנוּחָתָם, וְלֹא נָמוּ מִשְּׁנָתָם

מִדְּאָגָה בַּדָּבָר, כִּי בְּעֵינֵיהֶם נַפְשִׁי תיקר..."

או על סתם חבילת דואר  המגיעה לביתו:

            "הפכתי בחבילה והפכתי

            בדקתיה מכל עבר ורוח... "

וכך כותב המשורר בעת עלייתו ארצה בשירו "מפי עולה"

"יָשׁב לוֹ חיא / וְחִשֵּׁב על עֲלִיָּה, : עֲלִיָּה, כַּמּוּבָן / לְאֶרֶץ מוֹרִיָּה

ישב לוֹ וְחִכָּה / בִּצְפוֹן אַפְרִיקָה : בדכדוכי נֶפֶשׁ / מַמָּשׁ עַד דכא

מוּכָן לִזְרֹק לְיָם / שְׂכַר חֹדֶשׁ קַיָּם : אֲלָפִים דרהם / סְכוּם בֶּאֱמֶת מסוים

למוּלוֹ לֹא עָמְדָה / שֶׁאֵלָה מַטְרִידָה : בַּעְיַת הָחַיִּים / שֶׁעִם זֶה צמודה

עֲבוֹדָה? מַה אִכְפַּת? מַסְפִּיק פְּרוּסַת פַּת : שֶׁשָּׁם לֹא תֶּחְסַר / גַּם לִסְתָם זַפָּת..."

ועל כל קיצור שיר במאמר זה נפשי מתהפכת. בספרו נמצאת מסה ספרותית העוסקת בסיפור חייה ומסירות נפשה על קידוש השם של סוליקה הצדיקה, הנערה היהודית מטנג'יר. חיבור זה זיכה את רבי חיים  בפרס הראשון בתחרות שירה שהתקיימה בארץ.

משוררי הקהילה נבחנו ביכולתם המהירה לחבר שיר לעולה לתורה, כאשר שמו ומאפייני אישיותו של העולה חרוזים בשירה המתחברת תוך מס' דקות. יכולת זאת הצריכה רמה גבוהה של שליטה בשפה העברית. וכך המחבר ר' דוד בוזגלו זצ"ל, ידידו, מחבר שיר לעלייתו לתורה של ר' חיים שושנה:

"לְדָוִד ארוממך, אֵלִי וְאוֹדֶה שִׁמְךָ: בַּחֲצֵרוֹת בַּיִת אולמך, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים חֹטֶר גֶּזַע יְשִׁישִׁים, אראלים ותרשישים: וְהוּא חָכַם חרשים, כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים..." 

ר' חיים בהקדמתו לספר הבקשות שערך "אעירה שחר", כותב מה הייתה מטרתו בעריכה ובפרשנות של שירת הבקשות:

"מטרתי הייתה להרחיב גבולו של קובץ שירים זה ולהוציאו מתחומם של "המבקשים" ולהכניסו גם לתחומה של "מסגרת החינוך", להגיש ממטעמיו הערבים אל חך ילדינו הרכים, שיקיימו מפגש עם זהותה הרוחנית של יהדות מרוקו, מזווית זו של השירה, ולינוק מכלי ראשון מחלב תרבותה העסיסי ומורשתה העשירה"

ר' חיים הלך לעולמו בשנת תשמ''ז (1987), ואנוכי צעיר לימים, לא השכלתי לדלות ולאסוף מתורתו ומשירתו המיוחדת. במקום לימודיי בישיבה התכונית, הנמצאת במרחק הליכה רגלית מביתו של ר' חיים, נחשפתי למשוררים מעולם המתים, ובין החיים שכנות לדלתי או לבניין השכן, הסתובבו משוררים גדולים. אילו זכו מוריי לדעת את גדולתם, להכיר את שפתם ושיריהם... אך מחנכיי לא השכילו להביאם  בפנינו, את משוררי החיים ונשארתי בין המתים.

המשורר שאיננו על השטר הישראלי !

במאות השנים האחרונות ועד לעת הנוכחית, פייטני צפון אפריקה נובעים ממקור מעיין מים חיים - מן השירה הספרדית מימי ימי הביניים. שירת צפון אפריקה הצמיחה שירת קודש בתוך החול, ושירת חול עם קודש. פייטנים ומשוררים רבים מהווים השפעה ניכרת על שירת המאה העשרים, כגון: ר' דוד חסין במרוקו, רבי אליהו סדבון בתוניס, רבי סעדיה שוארקי באלג'יריה ועוד. שיריהם ממלאים קובצי שירה, וחיים עמנו עד ימינו אלו. ומתוך בסיס ותשתית חזקה צומחים ועולים משוררים מן המאה התשע-עשרה והמאה העשרים, כגון רבי דוד קיים, מעורכי קובץ שיר ידידות, רבי דוד ברדה מתוניס, רבי דוד בוזגלו ממרוקו, ר' חיים רפאל שושנה, רבי יוסף משאש ועוד רבים. שירתם עוסקת בגוונים רבים: בקודש וחולין, בעלייה ארצה, במלחמות ישראל ועוד נושאים רבים.

טעות רבים החושבים ששירת ספרד נעצרת בימי הביניים אצל ר' יהודה הלוי, ומאז היא חדלה מלשורר. רבים מבני קהילת צפון אפריקה היו בעלי נפש פיוטית, מושפעים ממערך הבקשות והשירה המתרחשת בתקופת השבתות, חגי מועד ואירועים. חכמי ספר בדור האחרון יונקים את שירתם עוד מתקופת ימי הביניים. בעדינותם היו כותבים את דבריהם בחריזה, במליצה, המבוססת על לשון עשירה, מרתקת ומיוחדת. חכמי הספרדים ופשוטי העם תבעו לעצמם את מכמני השפה' שנגעה במיוחד בשירה ובפיוט, בחריזה ובמליצה. אין עושר של שפה זו רק כתורה שבעל פה, אלא גם בתורה שבכתב. בתשובות חכמי הקהילה אל צאן מרעיתם לשאלות הלכתיות שנשאלו הם משיבים בשפה מתפייטת, בעונג על השפה העברית, ויוצרים רבדים עילאיים של שפה. הם יצרו מוטיבים ייחודיים וחדשניים, אופני כתיבה מוגדרים ומפוארים השובים כל לב, ומתוך שפה של כתיבה ודיבור לא נדם מפעל התחייה הלאומית בארצות צפון אפריקה.

השפה המליצית הייתה השפה המדוברת והשפה הכתובה. קוראי מאמר זה מוזמנים לעיין בפסקי תשובות של חכמי הדור הנוכחי כגון רבי יוסף משאש, ר' שלום משאש, רבי משה מלכה או שיריו של רבי דוד בוזגלו ועוד רבים. מדהים לראות, כיצד שאלה פשוטה של שואל, הופכת לתשובה מרתקת ומליצית שאינה קיימת בספרי השו"ת הקלאסיים המוכרים.

"...מה מאוד שבעה לה נפשי גיל וחדווה, במכתבו הנעים בקול מבשר ואומר, כי נתמלאת ביתו אורה..."

"...בשבוע החולף הגיעני מכתבך כמטר דולף, וכמי ורדים ושושנים זולף, רוב ברכות קצרות וארוכות, ותודות וחינות עמהם כרוכות..."

"...מה מאוד נעמו לי אותם רגעים, אשר הביאני המלך חדריו, והעביר לפני כבני מרון נטעי קדש הלולים, אשר נתנו ריח תורה מראות אלוקים אלו..."

אלו תשובות פשוטות מתוך אלפי המכתבים של הרב יוסף משאש זצ"ל. בין כתביו טמונים מאות פיוטים ושירים שחיבר, הכוללים שירה הנוגעת בכינונה של המדינה ובצבא הגנה לישראל. 

השפה העברית המיוחדת כפי שזכיתי לשמוע, הייתה שפתם של רבים מבני עלייה זו. נאומו המרגש של המשורר העברי ארז ביטון בזמן קבלת פרס ישראל, הציפה מול עיני את אותם חכמים ופשוטי העם שזכיתי להכירם כילד, וחזרתי  לשפתם  המתנצחת בלשונם. השפה היומית-החולית המתנגנת בעושר, שרבים מבני עלייה זו דיברו בה וכתבו למחברותיהם. במשך השנים פגשתי עשרות מונים של ספרי משוררים מבני עלייה זו בהם כתובים קטעי שירה ופיוט. שנים עברו עד להכרה הלאומית במשורר הישראלי שעלה מצפון אפריקה, אך ליבי נחמץ על המשוררים הרבים מבני אותה עלייה שאינם ידועים לתהילה, נחבאים אל הכלים ומושקעים בספרי השירה הבודדים שפורסמו על ידם. שירתם נאלמה בין דפי הטיוטה בביתם. הם נערצים על ידי בני קהילה רבים, אך לא זכו להוקרה ולהערכה של המערכות השלטוניות על מפעלם העברי, ואף לשטר ישראלי לא זכו. וכך שירתם  נגוזה כי איננה מן הממסד של "השירה העברית".

אינני חוקר ספרות ושירה, אינני בקי בנבכי השירה של משוררי צפון אפריקה, ומומחי הספרות והשירה בעת הזאת ידועים ורבים, ואנוכי קטונתי. אך לבטי נפשי וערגת נפשי לשפה המליצית בה גדלתי בנעוריי, בין מוכרי הבאסטות בשוק ובין בעלי המכולות והחקלאים, איננה כי אבד מנחם.

עוד אני מהרהר האם שפה מליצית זו עברה מן העולם, והנה לפני כשבע שנים במסגרת תפקידי במכון עזריאלי להעצמה חינוכית, פגשתי עולה ממרוקו בעיר כרמיאל, שבנו משתתף בתכנית. עם סיום לימודיו בתכנית ניגשו הילד ואביו אל הבמה והקריאו בפנינו את מכתב התודה שכתבו:

"הנני כעולה חדש שהגיע ממרוקו לפני כשנה כציפור בלי כנפיים, בלי שפה, בלי קשר חברתי. נבוך, כאילם הגעתי פה, חסר כל תקדים חברתי, אולם מזלי יצא לי הגולל פה בכרמיאל להיות אחד התלמידים בבית הספר... שהיה לי לאימא המדדה אותי כציפור מצפצפת על חלון. מצאתי לי לשון או שפתיים נעות, השפה העברית, בה יכולתי להתקשר ולהתבטא קשר לחברים לעולם הרחב. ולכן הנני מודה קודם כל למדינת ישראל שנתנה לי זכות וכבוד להגיע למה שאני היום. והנני פונה מכל הלב ל... שהביאה רוח חדשה בכנפיה, בכוח חשמלי מגנטי, שידעו להזרים כמו בקסם את החומרים לפי תפיסת כל תלמיד בזמן מוגבל, בזמן קצר, הקטן הכיל את המרובה... לכן אני שוב מודה לכם שהצלתם נפשות טובעות, לחשתם להן סוד איך לשוט בכוח עצמן, חזקתם את הבסיס והיסוד בכל הלב, ידעתם נכונה שכל היוצא מן הלב נכנס ללב ..."

היינו כחולמים!

 


[1] פורסם במוסף ,'שבתעיתון מקור ראשון, כ"ו תשרי תשע"ו, 9.10.2015