בזכות נשים נגאלו ממצרים/ משוררות הגאולה


בזכות נשים נגאלו ממצרים – משוררות הגאולה

פורסם בעיתון מקור ראשון - ניסן, שביעי של פסח תשע"ט, 25.04.19

פיוט ייחודי שנהגו יהודי קהילת מרוקו לשורר בשביעי של פסח- יום קריעת ים סוף, לפני שירת הים. הפיוט הוא פרק נבואי העוסק בחזון הגאולה והעת אשר יש לשמוע את שירת הנשים המובילות את עם ישראל לגאולה השלימה, השמיעני את קולך...


שביעי של פסח במסורת היהודית, הוא היום השביעי והאחרון של חג הפסח, אין בו מצוות ייחודיות, אך יש הנוהגים לקיים לימוד בליל זה כמנהג המקובלים בצפת ולקראת אשמורת הבוקר נאמרת שירת הים.  בתפילת יום זה, שירת הים וניגונים נוספים המעוררים השראה ורוח, בשעות אלו ניתן לחוש את פעמי הגאולה של  העם היוצא ממצרים ושל גאולתנו הנוכחית והמשך הציפייה לגאולה שלימה הקרובה.

עוצמתו של החג בוקעת מעצם 'שירת הים' הנקראת בתורה בשבת זו, ורוח אחרת מרחפת על פני המתפללים באותה שעה, תחושה דומה הייתה קיימת גם בשבת שירה- פרשת בשלח. על רגעים אלו רבים מגדולי המשוררים בספרד כתבו פיוטים רבים המתארים את קריעת ים סוף ושירת משה וישראל "אז ישיר משה". אולם  פיוט מיוחד שנהגו לשורר  יהודי מרוקו  "אָשִׁירָה כְּשִׁירַת מֹשֶׁה, שִׁיר לֹא יִנָּשֶׁה, אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה..." היה מעורר את כל  הקהל בהתרגשות ובחוויה ייחודית, מנגינה ייחודית וקצבית. הפיוט המשמש כמעין רשות לפני שירת הים "אז ישיר משה" לאחר מכן יאמרו את שירת הים ולבסוף פסוקים משירת מרים, מנהג זה נהגו גם בשבת שירה.

מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל עמד בפסיקתו בביטול אמירת פיוט זה משום הפסק בפסוקי דזמרה, אך בדורו עמד אחד מגדולי הפוסקים הרב שלום משאש זצ"ל שיכול הוא לו, ופסק לבני קהילתו להמשיך במנהגם ולומר כל דבר במקומו כי יש בזה רגש הרבה ומעורר הלבבות.

פתיחה זו הבאתיה בכדי להלך עמכם  בפעמי הגאולה אשר מעורר הפיוט ועד כמה שירה זו היא בבחינת נבואה הנאמרת לדורות.

הימים הם ימי נעוריי, עוד בטרם אחזתי את הטוטפת יושב בבית הכנסת. בטרם קריאת התורה דרשו רבני הקהילה, איני זוכר שבת של מי הייתה,  שבת של  מו"ר אבי עליו השלום או חברו לתורה רבי חיים שושנה  לשעבר אב"ד במרוקו. אותה השבת נדרשה דרשה הזכורה לי בעמעום ועסקה בפיוט "אשירה כשירת משה..." שמעתי את אשר שמעתי, אך נער הייתי ולא ידעתי לשאול וכשגדלתי וידעתי לשאול לא היו רבותיי בחיי העולם הזה. נשארתי תמה על אותה דרשה והייתי מהפך בה ודורש כך וכך, וכשהעליתי את דבריהם בפני מס' חכמים ענו ואמרו לי אין למדין מן השירה והייתי תמה על תשובתם של רבנים אלו שלא ידעו להימשך אל השירה.  וידעתי שרבותיי היו מבעלי השירה והיו שוקלים בפלס ובמשקל כל שורה וכל מילה, שירתם הייתה בבחינת נבואה וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו ומתוך כך נשארתי חסר בדבר.  ובכל שנה בעת שמיעת פיוט זה הייתי  משתעשע בדרשותיהם מנסה למצוא דרך לישוב השירה, אך לא זכיתי להבינה ושוב החזרתיה  למצולות ים. עד לאותו היום בעלותי ירושלים זכיתי לשמוע תורה אחת, קטנה שהיא גדולה,  מגדולי המחשבה היהודית בעת הנוכחית,  הרב יהודא ליאון אשכנזי-'מניטו', אשר פתח לי פתח בהבנת דברי רבותיי  והשתעשעתי בה והייתי דורשה בפני רעייתי והייתה משיבה לי כשירת מרים והרי הדרשה שנתעלמה ממני.

אָשִׁירָה כְּשִׁירַת מֹשֶׁה... מִרְיָם.. יְהוֹשֻׁעַ... דְּבוֹרָה... חַנָּה...

מחבר הפיוט  "אשירה כשירת משה"  אינו ידוע, מעטים מאוד אשר נתנו את דעתם על פיוט זה המעורר את הנפש והרוח ופרשנות הראויה לשיר זה, וכך שירה זו התנגנה (החלוקה לפסקאות, היא חלוקה כפי קוצר הבנתי ומה שזכיתי מרבותיי).

פסקה א – שירת הכניסה לארץ ישראל בבחינת משיח בן יוסף 

אָשִׁירָה כְּשִׁירַת מֹשֶׁה, שִׁיר לֹא יִנָּשֶׁה, אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה

אָשִׁירָה כְּשִׁירַת מִרְיָם, עַל שְׂפַת הַיָּם, וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה

אָשִׁירָה כְּשִׁירַת יְהוֹשֻׁעַ, בְּהַר הַגִּלְבּוֹעַ, אָז יָשִׁיר יְהוֹשֻׁעַ, אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה

פסקה ב – שירת הנשים 

אָשִׁירָה כְּשִׁירַת דְּבוֹרָה, בְּהַר תָּבוֹרָה, וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה, אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה

אָשִׁירָה כְּשִׁירַת חַנָּה, עִם בַּעְלָהּ אֶלְקָנָה, וַתָּשַׁר חַנָּה אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה

פסקה ג – שירת משיח בן דוד  

אָשִׁירָה כְּשִׁירַת דָּוִד, מִזְמוֹרִים יַצְמִיד, וַיְדַבֵּר דָּוִד אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה

אָשִׁירָה כְּשִׁירַת שְׁלֹמֹה, בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה

פסקה ד- שירת הגאולה העתידית

אָשִׁירָה כְּשִׁירַת יִשְׂרָאֵל בְּבִיאַת הַגּוֹאֵל, אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה.


פיוט זה  בנוי על  דברי המכילתא, בשלח טו:

"...אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְכִי שִׁירָה אַחַת הִיא? וַהֲלֹא עֶשֶׂר שִׁירוֹת הֵן: הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁנֶּאֶמְרָה בְמִצְרַיִם... הַשְּׁנִיָּה, שֶׁנֶּאֶמְרָה עַל הַיָּם... השְׁלִישִׁית, שֶׁנֶּאֶמְרָה עַל הַבְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל" הָרְבִיעִית שֶׁאָמַר מֹשֶׁה, שנֶּאֱמַר: 'וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת'... הַחֲמִישִׁית שֶׁאָמַר יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ... שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן. הַשִּׁשִּׁית, שֶׁאָמְרָה דְּבוֹרָה... הַשְּׁבִיעִית שֶׁאָמַר דָּוִד,  וַיְדַבֵּר דָּוִד לה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת. הַשְּׁמִינִית שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה, מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד. הַתְּשִׁיעִית, שֶׁאָמַר יְהוֹשָׁפָט... הָעֲשִׂירִית לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ

המשורר אינו צועד כדברי המכילתא, הוא  מחסיר ומוסיף כפי כח  נבואתו,  ואת שירת "הבאר" בבחינת שירת ישראל, מהפֶך הוא בה להיות שירת העתיד שירת הגאולה.

 

שירת הכניסה לארץ ישראל בבחינת משיח בן יוסף

עתה  מבקש לומר את אשר דרשו רבותיי וכפי שנשתיירה בחלקה בזיכרוני, "הגאולה העתידית תתרחש כאשר  יתקיימו שלושת בעלי השירה הראשונה וברוך ה' בדורנו זכינו לזה..." זאת השורה שאמרו רבותיי והייתי מהפך בה, כיצד זכינו לה בדורנו? של מי הייתה השירה בדורנו? מדוע המשורר מעביר את שירת ישראל לסוף שירת העתיד? הרי היא הייתה לאחר שירת מרים!

פסקה א' העוסקת ביציאה מן הגלות וכניסה לארץ ישראל מביאה את שירתן של  שלוש הדמויות משה, מרים יהושוע. האם שלוש הדמויות האלו  חזרו על עצמן בהיסטוריה הנוכחית של הקמת מדינת ישראל?!  כפי שאמרו רבותיי שזכינו לזה בדורנו! נצא נא בעקבות  בעלי השירה משה, יהושוע ומרים.

אָשִׁירָה כְּשִׁירַת מֹשֶׁה

לימים  כששמעתי את תורתו של 'מניטו', תורה העוסקת בדמותו של משה רבינו גואל ישראל וכן בביאורו להספד  שנשא הרב קוק  על חוזה המדינה-הרצל  'המספד לירושלים', דבריו של 'מניטו' מופיעים בספרו "מספד למשיח?". 'מניטו' עסק באישיותו של משה – משה בתור הגואל המוציא אותנו ממצרים ומשה גם נותן התורה. אין זה הכרחי שאותו  אדם יישא את שני היעודים האלו בקרבו. משה היה היחידי שבו  רצה הקב"ה שימלא את שני היעודים. הוא המביא עצמאות, חזון מדיני והוא הנותן תורה. משה רבינו נולד כאישיות חיצונית לאומה "איש מצרי", משה גדל כ'נסיך מצרים', איש המכיר בסדרי שלטון וטכסיסי מלכות. תורתו של מניטו רחבה ובקוצר  דבריו   הוא עמד על   קווי הדמיון בין משה כשמשחרר העם- המעורר הלאומי וחוזה המדינה  לבין הרצל חוזה המדינה המתחדשת. בית גידולו של משה לא מתרחש  בישיבת פורת יוסף הוא גדל בתוך התרבות המצרית. בכדי להקים מדינה עליך להיות בקי בטכסיסי המדינה,  צריכים להיות לך כישורים פוליטיים. כך גדל משה כ'נסיך מצרים' וכך הרצל גדל באירופה המוביל את חזון הציוניות והמדינה "בבאזל יסדתי את מדינת היהודים". שניהם מבינים לאחר תהליכים שאין תקווה לעם היהודי במצרים או אירופה ושיש צורך לצאת ממצרים. שניהם מתעוררים מוסרית בעקבות אירועים דומים ועוד קווי דמיון שהאיגרת קצרה מלהחיל. אולם עדיין היה שוני בהם, אצל משה הוטלה עליו שליחות נוספת לתת את התורה. תפקיד זה לא הוטל על הרצל, הרצל קיבל את החלק המדיני את החלק הרוחני – התורני זה היה באחריות הרבנים.

לא באתי לעמוד  במאמר זה ולהעמיק בקווי הדמיון וכבר הרחיב מהלך זה  הרב אורי שרקי מתוך תורת רבו הרב אשכנזי. מכאן למדתי על מה שדרשו רבותיי 'שהגאולה תתרחש כשישמעו שלוש השירות', השירה הראשונה נתקיימה בשירתו של הרצל "אנו מכירים עצמאותנו ההיסטורית אך ורק באמונת אבותינו" וכך דרש בקונטרס "מדינת היהודים":

אשר על כן אמרתי: הנני מאמין באמונה שלמה, כי הרעיון יכול לצאת לפעולה, אף כי לא ארהיב בנפשי עז להחליט, כי הצעתי אני לא תקבל במשך הימים גם צורה אחרת.  "מדינת היהודים" היא בכלל דבר שהשעה צריכה לו, וע"כ עתידה להתכונן!... אם דורנו איננו מוכשר לכך, יבוא דור אחר, נעלה וטוב ממנו.  היהודים, החפצים להיגאל יבואו אל המנוחה ואל הנחלה, ופרי מעלליהם יאכלו... ארץ ישראל היא ארץ מולדת אבותינו היקרה לנו ועד נצח לא נשכחה, יחרד כל לב איש מאתנו ונפשותינו משתוקות לשוב אליה.  לו חפץ הדר כבוד השולטן לתת לנו את הארץ הזאת כי עתה נָתַנו לו ידינו להביא סדרים בענייני האוצרות של ממלכתו..

אָשִׁירָה כְּשִׁירַת יְהוֹשֻׁעַ,

לא נדרשתי למחשבות רבות... ברגע שנפתח לי פתח, הרי הדמות שעלתה במחשבותיי ... מי  מעשיו קרבים ליהושע? לי עלתה בראשונה דמותו של דוד בן גוריון.

ספר יהושע  מתאר בחלקו הראשון את  המלחמה הלאומית של כיבוש הארץ, מהלך המתרחש על ידי איחודם של כל השבטים  בראשותו של יהושע  שר הביטחון וראש הממשלה הראשון דאז של מדינת ישראל הראשונה. חלקו השני של הספר מתאר את חלוקת הנחלות וההתנחלות, העם מתקדם צעד אחר צעד, דונם פה דונם שם, עיר פה ומושב שם. הוא בונה את יישוביו בראשי ההרים ועל הגבולות ובכך  מתחילים להיווצר  שרטוטי המפה של ארץ ישראל.

מלחמתו של יהושע שימשה מופת לדור מלחמת השחרור והפלמ"ח, הם שמעו את משק כנפי ההיסטוריה וחשו כאילו צועדים בעקבות חיילי יהושוע  (עוז וענוה, יגאל אריאל)

יהושע בן נון זכה להערכת יתר אצל  דוד בן גוריון. הוא היה סמל למופת ציוני, דמות להזדהות. בין אישי המקרא הוא היה גיבורו הגדול של בן גוריון. לאחר מלחמת העצמאות עשה בן גוריון הקבלה  בין תקופתו  ליהושע.  דוד בן-גוריון היה לא רק ראש הממשלה הראשון אלא גם שר הביטחון הראשון של מדינת ישראל. התנ"ך היה לבן-גוריון מקור השראה לא רק לעיצוב ייעודיה של מדינת ישראל ודמותה, אלא גם קווי המתאר של צה"ל וצביונו המוסרי. בן גוריון איחד את כל לוחמי המחתרות והפלמ"ח לגוף אחד צה"ל, כפי שיהושוע איחד בתחילה את השבטים. בן-גוריון הגדיר את צה"ל כצבא העם כפי שהיה הצבא היהודי בתנ"ך.

בעיצומה של מלחמת העצמאות  השווה בין גוריון את  השלבים הראשונים של  מלחמת העצמאות לכמה מפרקי  פרקי יהושע, הוא מצא דמיון רב בין המלחמות בימי יהושע ובין מלחמת העצמאות, "כאילו בימינו נכתבו הדברים": בהשראת התיאור בספר יהושע (פרק יב) ובסגנון מקראי סיכם בן-גוריון את מהלכי המלחמה בעשרת הימים שלאחר ההפוגה הראשונה ובכך נתקיימה השירה השנייה שירת יהושע, בשירתו של דוד בן גוריון:

"פתחו צבאות-ישראל [...] בהתקפה רבתי על מרכזי הכוח הערבי בארץ, והכו את מלכי לוד ורמלה, מלכי בית-נבאללה ודיר-טריף, מלכי קולה ומגדל צדק, מלכי צרעה ואשתאול, מלכי ארטוף ועין כרם בשפלה, ומלכי חתה וחרתיה בדרום, מלכי שפרעם וציפורי, מלכי עין-מהיל וכפר-כנה, נצרת ונימרין בגליל, מלכי לובין וקרן-חיטין". וגם "צבאות מצרים ועבר-הירדן, בבל היא עיראק, וסוריה ולבנון וקאוקג'י ניגפו ואיבדו למעלה מ-5,000 איש".


אָשִׁירָה כְּשִׁירַת מִרְיָם

לצמרת ההנהגה מצטרפת שירתה של מרים, מרים העניקה לעם ישראל את הבאר. מרים היא הכוח המניע את העם וכבר עמדו חז"ל על לשון השירה של משה: "אז ישיר משה ובני ישראל" משה אומר שירה והעם חוזר אחריו. אך מרים שרה אחרת,  "ותען להם מרים שירו לה' ", מרים דוחפת את העם לשיר, היא אינה עומדת בקדמת הבמה, היא תמיד מאחור " ותתצב אחותו מרחוק" מרים היא זאת המחזקת את העם... היא רואה את הנפילות של העם והיא זו המעודדת את העם שירו לה'. כשבאתי לחפש את שירתה של מרים בדורנו, ענתה לי מיד שירתה של מרים פרץ אשר שיכלה את שני  בניה והיא קמה וגם ניצבה ותשר מרים. ואל מרים פרץ מצטרפת רונה רמון, ועוד  רבות מנשות ישראל, אימהות הנופלים של מלחמות ישראל. אלה הם נשות מרים שבזכותן נגאלו ישראל והנה ענתה השירה השלישית של מרים פרץ מתוך נאומה בפרס ישראל, ותשר מרים:

"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו", זה הדור של אוריאל – מול מחבלי החיזבאללה בלבנון, זה הדור של אלירז מול המחבלים בעזה. כל דור ואויביו, כול דור ומתיו, כול דור וגבורתו... מידי לילה, על מיטתו ביקש בני אלירז מה' "אנא אלוקים, עשה אותי כלי לשליחותך" אני כאן, לכל שליחות שתציב לי.

זכות נפלה בחלקה של משפחתי להיות שותפה בהגנה על מדינת ישראל. וגם אם השכול היכה בי פעמיים – אינני נואשת! אמשיך לחיות, חיים משמעותיים של מסירות ונתינה... ובקשה אחת לי אליך ה', דיי!!! אל תשלח ידך לנערים, אל תיתן לאימהות לקבור את ילדיהן, תן שלום ושלווה בארץ ובעולם ותן לאור לגבור על החושך.

ומשזכיתי להבין את דברי רבותיי בדבר הגאולה שזכינו בדורנו  'אם יתקיימו שלושת בעלי השירה נזכה לגאולה', וברוך ה' אשרינו שזכינו בדור הזה לשמוע את שלוש השירות. כבר דרשו חכמים ביום שיחול שביעי של פסח יחול יום העצמאות של מדינתנו, אין לנו יותר הוכחה גלויה לגאולה המבצבצת ועולה וכבר כתבתי בעבר במוסף זה על החיבור בין מנהג המימונה  המתרחש במוצאי החג השביעי להקמת מדינת ישראל.

אך באתי להוסיף את מה שלא שמעתי מרבותיי ומבקש להשתעשע בדברי השירה בפסקה ב' העוסקת  בשירתם של  הנשים דבורה וחנה. דמויות אלו מהוות את התשתית לרובד הנוסף של  השירה הבאה  שירת מלכות משיח בן דוד)פסקה ג). את החלק הראשון של הפיוט העוסק בגאולתם ישראל בבחינת משיח בן יוסף כבר  בא לידי ביטוי בשירתם של משה, מרים ויהושע. אולם  בכדי להגיע לשירת מלכות משיח בו דוד (פסקה ג') אנו זקוקים לשמוע את שירת הנשים שירת דבורה וחנה המופיעה בפסקה ב'. הם, הם התשתית והבסיס לבניית מלכות וביאת משיח בן דוד.

בחותם דבריי, הפיוט מסיים את שירת הגאולה במילים 'אָשִׁירָה כְּשִׁירַת יִשְׂרָאֵל בְּבִיאַת הַגּוֹאֵל, אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה'. עתה בדורנו אנו צועדים בתוך ימיה הראשונים של מלכות משיח בן דוד, ביטויה של מלכות זו היא שירת נשים בבחינת 'ותלבש אסתר מלכות'. דרשו  חכמים במדרשי גאולה כגון: ספר זרובבל המספר לנו על אשת מלכות בשם חפציבה הפועלת יחד עם המשיח בהנהגת עם ישראל. הנשים היו אלו שזכו להרים את ערך האחיזה שלנו בארץ, הם אלה שהרימו את הלאומיות. רק הנשים יכולות להשמיע את שירת דבורה היכולה להכיל את השילוב  הייחודי של שופטת ושל נביאה, כשלידה שירת חנה העוסקת ברוח, הן האוחזות במלכות. על כן לא לחינם נשמע קולן בימים אלו, דרכן נזכה לגאולה בבחינת הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ--הַשְׁמִיעִנִי.