מנהגים מסורות והלכה-מאמרים

פרק זה , עוסק בסוגיות הנוגעות למסורות, מנהגים והלכה שהינם יסודות שורשיים במנהגי היהודים העולים במרוקו, ויש לשאוף לשמר מנהגים מיוחדים אלו.

עוסק בשירת הבקשות שהשתרשה אצל יהודי מרוקו מתוך זכרונות אישיים, ושירת הבקשות כתשתית יסוד לשפה עברית מליצית ולציונות.

עסוק במנהגם של אנשי ירושלים מימי בית שני ועד קהילות מרוקו, יהודים שנהגו לפאר את לולביהם במיני קישוטים ועיטורים. על גלגולו של מנהג קדמונים ועל המהדרין את מצוותם.

ספר התורה בקהילות מרוקו והמערב היה דומה יותר למנהג אשכנז, שבו עוטפים את הספר במעיל ולא מניחים אותו בתיבה. ראוי לשוב למסורת אבות זו, ששורשיה עוד בימי האמוראים

מנהג העדים של יהודי מרוקו מבטא את אופיה החברתי של הסוכה שאליה כל אחד מוזמן להיכנס, למרבה הצער , דרכו של הציבור הדתי הפוכה מכך, כשהוא הולך ומתנתק מהציבור הרחב ובכלל ומזה המסורתי בפרט.

יהודייה הייתי ויהודייה עוד אשאר מעשה גבורתה של סוליקה

הפסיקה הממצעת בהדלקת נר חנוכה חנוכה - הדלקת נר חנוכה של הבן או האורח בברכה

הסדר שהנהיג אבי עם מיטב פירות הארץ, האישה שהתפללה והגינה המעוטרת שליד בית הכנסת. זיכרונות מעולם יהודי שהיה נטוע בחיק הטבע

ההתחפשות ולבישת המסכות היו מקובלות בקרנבלים הנוצריים באירופה, ומשם חדרו לפורים האשכנזי. חכמי המזרח סירבו לאמץ אותן וכך ראוי לנהוג בימינו.

פיוט ייחודי שנהגו יהודי קהילת מרוקו לשורר בשביעי של פסח- יום קריעת ים סוף, לפני שירת הים. הפיוט אשירה כשירת משה הוא פרק נבואי העוסק בחזון הגאולה.

ליל הסדר/ מימונה - חג המשפחה

מנהג ההשתטחות על קברי צדיקים היא מורשת עתיקה במסורת היהודית מעטים דורשים לגנאי אך רובם דורשים לשבח, אולם בצל העליות ההמוניות נתקלקלו העם בשיר ובהילולא. ימים אלו ימי הקורונה אולי יפעמו אש חדשה בלבות המארגנים והעולים לציון של רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר