מנהגים מסורות והלכה-מאמרים

פרק זה , עוסק בסוגיות הנוגעות למסורות, מנהגים והלכה שהינם יסודות שורשיים במנהגי היהודים העולים במרוקו, ויש לשאוף לשמר מנהגים מיוחדים אלו.

עוסק בשירת הבקשות שהשתרשה אצל יהודי מרוקו מתוך זכרונות אישיים, ושירת הבקשות כתשתית יסוד לשפה עברית מליצית ולציונות.

עסוק במנהגם של אנשי ירושלים מימי בית שני ועד קהילות מרוקו, יהודים שנהגו לפאר את לולביהם במיני קישוטים ועיטורים. על גלגולו של מנהג קדמונים ועל המהדרין את מצוותם.

מנהג העדים של יהודי מרוקו מבטא את אופיה החברתי של הסוכה שאליה כל אחד מוזמן להיכנס, למרבה הצער , דרכו של הציבור הדתי הפוכה מכך, כשהוא הולך ומתנתק מהציבור הרחב ובכלל ומזה המסורתי בפרט.

ההתחפשות ולבישת המסכות היו מקובלות בקרנבלים הנוצריים באירופה, ומשם חדרו לפורים האשכנזי. חכמי המזרח סירבו לאמץ אותן וכך ראוי לנהוג בימינו.

המנהג להיות ערים בליל שבועות מוזכר לראשונה בספר הזוהר ומופיע רק במקורות הלכתיים מאוחרים. אלא שיש לו מחיר רב – עייפות רבה בתפילה ובקריאת התורה של קבלת התור.

עוסק בדרך הגיית ה' ובדרך הנכונה שיש לבטא את שמות ה', בניגוד להגיית ה' עפ"י קהילות אשכנז.

בחלקו הוא חזרה מתוך פרק ראשון העוסק בעקרונות יסוד בתפיסה הספרדים יוצאי צפון אפריקה. המאמר מבטא את עבודת ה' אצל היהודי הספרדי, כאשר ישנם ממשקים לסגנון עבודת ה' ברוח החסידית – קווי מתאר במאמר זה קרובים לנכתב לעיל.

פיוט ייחודי שנהגו יהודי קהילת מרוקו לשורר בשביעי של פסח- יום קריעת ים סוף, לפני שירת הים. הפיוט אשירה כשירת משה הוא פרק נבואי העוסק בחזון הגאולה.

ר' מאיר עטיה זצ"ל חד מגדולי משוררי וחוקרי השירה במרוקו בארץ ישראל, מחדש את שירי הידידות והבקשות, רבי מאיר אלעזר עטיה שנפטר בשבת קודש-שבת זכור תשע"ט,