מסע הלוויה ופרקי זיכרון לרבי מרדכי אביטן זצ"ל


מסע הלוויה ופרקי זיכרון לרבי מרדכי אביטן זצ"ל

3.קובץ להורדה - מסע הלוויה ודברי זיכרון לחכם מרדכי אביטן תשסז.pdf


מסע הלוויה  וההספדים 

מוצ"ש פרשת בלק יד' תמוז תשס"ז 



במסע הלוויה של רבי מרדכי אשר החל  סמוך לחצות הלילה במוצאי שבת, השתתפו מאות רבות של יהודים תושבי באר שבע והסביבה אשר ליוו את מיטתו בהקפות סביב מיטתו ובתקיעות חצוצרות ושופרות. רבני ערים  ופשוטי עם הלכו זה לצד זה אחר מיטתו כשהתרגשות  ועצב מתערבבים להם יחד. למרות השעה המאוחרת, נמשכה ההלוויה עד השעות הקטנות של הלילה והתרגשות גדולה של קדושה אחזה בכל המלווים.

עומדים נפעמים מול גודל האבידה ואנו בני המשפחה משתאים מן המעמד המיוחד, הכאב הוא עצום אך חרדת קודש אוחזת את הסובבים.


ובאוהל המספד, מתחילים להספיד את רבי מרדכי זצוק"ל ,  ואלה הדברים :

 





 



רבי מסעוד , רב הישוב מושב אביבים .

...אם כן אנחנו רואים שאפילו דוד המלך עליו השלום שנקרא דוד מלך ישראל חי וקיים, אפילו הכי בכדי שיישאר בעולם הזה למה? למה צדיק גמור שיישאר בעולם הזה? בשביל להוסיף ולהוסיף מצוות ומעשים טובים. אם כן רבותיי הצדיק הזה שקיים מצוות, מעשים טובים. גם אמרו רבותינו בזמן שהיו שתי  ישיבות בחוץ לארץ פומבדיתא וסורא שהיו לומדים בהם חכמים גדולים, אפילו מחכמי ארץ ישראל הולכים ללמוד תורה בחוץ לארץ. רבי יוחנן בן זכאי עליו השלום אומר להם כל הזמן: שהתלמידים של חוץ לארץ היו יכולים להאריך ימים הרבה בגלל שלא נמצאים בחוץ לארץ.

הלכו מפה חכמים למדו בחוץ לארץ כשחזרו באו לרבי יוחנן בן זכאי אמרו לו: רבינו אתה אומר שאנשים בחוץ לארץ מתקצרים ימים, בוא תראה איזה זקנים היו בחוץ לארץ בגיל תשעים ומאה, כמו הצדיק הזה איך אתה אומר לנו שבחוץ לארץ לא מאריכים ימים?

אמר להם: מה עושים? תגידו לי מה מעשיהם?

אמרו לו: הולכים לבית הכנסת בבוקר ובערב הולכים לבית הכנסת וככה הם חיים ולומדים תורה.

אמר להם רבי יוחנן בן זכאי: מאחר שמקדמים ומחשיכים לבי כנישתא, (בית כנסת) זאת אומרת מה שעוזר להם שיחיו הרבה בגלל שמתפללים בבית הכנסת בבוקר ובערב.

באו חכמים ושאלו אז מה? אז מה אם מתפלל בבית הכנסת יאריכו ימים?

אמר להם רבי יוחנן בן זכאי תשמעו לכם דבר אחד באותו זמן שנחרבה בית המקדש לקח הקב"ה מלא חופניו מאפר בית המקדש ופיזר אותו בארבע רוחות העולם ובכל מקום שנפל גרגיר אחד מאפר בית המקדש נבנה בו או בית כנסת או בית מדרש או מקום טהרה ובכל אופן דבר של קדושה ותדעו לכם אותו הגרגר שמבית המקדש, באותו מקום נחשב כאילו הוא בארץ ישראל למה אמר להם רבי יוחנן הא כתוב מפורש בתורה בקריאת שמע: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה" קרי בארץ ישראל אבל איך בחוץ לארץ יכולים להאריך ימים?

מאחר שאמרו לו שהם באים לבית הכנסת בבוקר ובלילה אמר להם רבי יוחנן בן זכאי, נתן להם את הטעם למה? למה מאריכים ימים בחוץ לארץ? בגלל אותו גרגיר של אפר, של אדמה שנפל מידיו של הקב"ה בחוץ לארץ ונבנה שם בית כנסת והולך אותו בן אדם ללמוד בבית הכנסת ולהתפלל או לעשות משהוא נחשב לו כאילו עלה לארץ ישראל אמר היו ימים שבאו ואמרו לו זקנים מיבעי וכו'...שאל אותם מה היו עושים (כדלעיל).

אם כן רבותי הצדיק הזה גם כן בחוץ לארץ כל ימיו כמו שאמרנו בקדושה ובטהרה ובלימוד התורה ובכל דבר רוחני, אצלו שום דבר לא יזיז אותו אפילו יתהפך העולם ויגידו לו שיש לו מכולת גם בחוץ לארץ כמו שאתם אומרים,יש לו גם מכולת בחוץ לארץ אבל מה? בזמן תפילה- תפילה בזמן לימוד התורה מתי שיהיה לו מה לעשות אם הוא בחנות- הספר מונח לפניו והוא לומד.


אם כן אנחנו רואים בחוץ לארץ מה היה? חושקים בארץ ישראל והנה היו אנשים פה עדים שהיו לומדים איתו כל לילה, רבי יצחק סויסה, הרבה הרבה תלמידים בנוסף לזה שרבי חיים שושנה זצוק"ל היה לומד איתו יום יום, רבי מנחם גבאי בפרט ובפרט בזמנים האחרונים. כל התלמידים האלו יעידו לכם הצדיקים האלו איתו שבאמת זכו לתלמוד תורה וללמוד דברים נפלאים.

אם כן רבותי יש הרבה דברים שצריך להגיד עליו אבל היות ויש גם דרשנים שרוצים לדבר אם כן אני מבקש מהקב"ה שיבטל את כל הגזירות הקשות מעלינו ומעל ישראל קודם כל ויהא הצדיק הזה כפרה לכל הדור ולכל מה שמתרחש בעולם ובמדינת ישראל בפרט שהקב"ה יאמר די לצרותינו, ותעלה נשמתו למקום שממנו נחצבה, ויבקש רחמים על בניו ובנותיו ונכדיו ועלינו ועליכם ועל כלל ישראל שהקב"ה יאמר די לצרותינו ויביא לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן.

 


ר' שלום דנינו, הי"ו 


מורי ורבותי אחרי הדברים ששמענו על צניעותו מחד וגדולתו מאידך של ר' מרדכי אנחנו עומדים נפעמים.

קראנו היום על פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן, קראנו במנחה, אבל בסוף פרשת בלק באו בשאלה למשה, למשה רבינו, והוא ענה להם: "קריינן דאיגרתן איהו להווי- מי שקורא את האיגרת ומה שכתוב בה הוא שיבצע את הדברים הכתובים בה.

לא ידעתי, אני מודה, אני מכיר את הנפטר הגדול הזה כאיש צנוע, איש שחסידותו במעשיו, איש שמקיים את מה שהוא לומד ומה שהוא אומר, ואין אצלו הבדל והפרש גדול בין ת"ח הזה לת"ח שמא. היום אנחנו רגילים בכך, יש תלמידי חכמים הם יושבים בבית המדרש,ויש לעומתם אלה שעוסקים בדרך ארץ לא כן היו בדורות הקודמים, ידענו מי היה רבי יוחנן הסנדלר, עקב כך שהוא היה סנדלר הכירו בגדולתו, אבל גדולתו לא הייתה מוטלת בשום ספק, והכרנו את רבי יצחק נפחא, כי הוא היה נפח אבל הוא היה תלמיד חכם גדול, הערב בלוויה הזאת נתוודע לי רבי מרדכי כאיש תורה שעסק בדרך ארץ, "ואיהו להווי פרפרתן" ועל אלה קיים העולם, על ענוותנותם, על צניעותם, הכרנו בדורות הקודמים כאלה ואנחנו מאבדים אותם אחד אחד ואנחנו נשארים יתומים, נשארים ריקים, נשארים פוחזים, ואנחנו מתביישים בפניהם, אתם השארתם אותנו אחריכם, גדולתכם, תורתכם, לימודכם, ויחד עם זה העיסוק שעסקתם בחיי העולם הזה. התרגשתי לשמוע לפני הלוויה מבנו שאול - יאריך ימים וייבדל לחיים טובים, שנתעכב קצת עכב כך שמנמיכים את חפירת הקבר, כי הוא ייקבר ליד ר' חיים שושנה זצוק"ל , אתה הולך לענוותן גדול, הוא עומד בשמיים ומושיט שתי  ידיו לעברך, אני הכרתי אותו היטב ואותך הכרתי כאיש בעל מעשה, זכית,זכית. משבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר הם חיים עד הנה, השארת דור ישרים מבורך, ואנחנו בושים ונכלמים לעומת גדלותך, לעומת צניעותך, לעומת פשטותך, והענווה שאפפה אותך, אבל יותר מהכל זה התמונה הזאת לא תישכח ממני, שאני רואה אותו בבית הכנסת, על דבר אמת הוא לא מתפשר, מישהו היה מנסה לשנות מנהג הלכה, מישהו היה מנסה לשנות טעם, לא לפני רבי מרדכי, בתקיפות עצומה - זה צריך ללמוד ממך ר' מדרכי, אבל ביקשו לקצר, וגם אני אקצר, קריינא דאיגרתן- אתה הוא קורא האיגרת אבל זכותך הגדולה, אתה לא משאיר את הקריאה בפני עצמה, אתה  מבצע את מה שאתה קורא, לא כמונו- קוראים בנפרד ומבצעים בנפרד, ואין זה דומה לזה, אתה משמש לנו דוגמא,אתה משמש לנו ספר של מוסר, נפשך בטוב תלין וזרעך יירש ארץ, נפשו צרורה בצרור החיים אמן.


 

 

רבי עוזיאל 

מה נאמר ר' מרדכי, לאחר שאנחנו שומעים העדויות, שעם ישראל קיבל את המן במדבר אמרו מן הוא, רבי מרדכי היה איש של עולם, אמונה זה אותיות מן הוא. אנחנו לא ידענו מי הוא, אנחנו לאט לאט לומדים, אנחנו רואים מי זה הצדיק שאנחנו היום נפרדים ממנו, אפשר להגיד שפנה הודם, פנה זיוום, פנה הדרם של העיר באר שבע אני קורא לבנו רפאל לומר דברים

 

הבן רפאל הי"ו 

אני קראתי בספר שהבנים צריכים  להעיד, אני לא בא להעיד על התורה אני בא להעיד על אבא, אני רוצה שתדעו מה איבדנו היום , כאילו איזה אבא, אחיות שלי כשהיו איתו לפני שבוע בבית חולים קראו תהילים והאדם הזה פתח את העיניים שלו ומהצניעות הם ידעו היום שיש לו עיניים כחולות, הם לא ידעו שיש לו עיניים כחולות, לאיזה צניעות הגיעו במשפחה, קראו את כל התהילים והוא הקשיב.

אם הייתם יודעים מה היה בשבת הזאת, זכה להיקבר ליד ר' רפאל שושנה ביום פטירת אור החיים הקדוש  ר' חיים בן עטר, כל המסע של אבא הוא דיבר על ר' חיים בן עטר.דיבר ונפטר בהילולה שלו עכשיו.


אתמול כשאבא נפטר היינו 12 אחים עם חולצות לבנות אבא נלחם נלחם, בא אחי ר' מאיר וקרא  לו את המשניות, כל אחד קרא לו את הפרקים, שרו לו את בר יוחאי , כל מה שאבא היה נוהג לעשות שבת בשבת .  בסוף נשימותיו האחרונות קראנו שלוש פעמים  קריאת שמע. כי פעם ראשונה הוא מלמל ולא הספיק את כולה, עוד פעם חזר לחיים מלמל עוד פעם ופעם שלישית ברוך ה' סיימה באחד.

ברוך ה' מודה לקב"ה שזיכה אותנו  שיש לנו אבא כזה, אני מבקש ממנו סליחה, ממני ובשם האחים , הדודים , הנכדים מכל מי שפגע. אם פגענו בך מחילה וסליחה אבא , אני יודע שאתה שומר עלינו, עכשיו כל אחד מהאחים יש לו טלפון אליך, זה אליך ישר,  בעזרת ה' אבא אתה תשמור עלינו כמו ששמרת עלי בעבר  כשהייתי  בארה"ב נפל  עליי מקרר אף אחד לא יודע את זה, הוא נתן לי איזה משהוא אמר לי "יא בני תשמור את זה", נפל עליי מקרר הייתי צריך לא להיות אתכם פה היום, הקב"ה סייע בידי נתן לי את זה, כשבאתי אמר לי "יא בני את זוכר מה זה? אספר לכם עוד דבר עצום , לפני 6 שנים, אני לא יודע אם אומרים את זה, אם  מותר או לא מותר, חלמתי שקברו של ר' חיים שושנה נפרץ ושוברים במקום , אז לא הבנתי את פשר החלום ,   ועכשיו כשראיתי את כל האדמה בחוץ,  מסביב קברו של ר' חיים שושנה  זצוק"ל  אכן זכה אבא להיות טמון ליד חברו ומורו  , אתה הולך למעלה כי אתה יודע שזו הדרך הנכונה, כאן זה כואב לנו אבל אבא תמשיך לשמור עלינו.



הנכד ר' יעקוב כנפו:

סבא, זכות אין לי לדבר עליך, קטונתי מאוד מלדבר עליך, סבא תמיד דיברת אליי ,יעקוב אתה הנכד מבין היחידים שהתיישב בישיבה, תלמד עוד תורה עוד תורה, אתה תעשה לי נחת רוח, מאז שכבר הרגשת את עצמך חלש ביקשת ממני סבא הרבה ממי שנמצא פה לא יודעים כמה גדול היית, רבותיי, כל גמרא שהיתי פותח לסבא, כל מסכת הייתי קורא 3 מילים וסבא היה ממשיך, סבא ידע, סבא למד תורה בעמקות, סבא השקיע על התורה, סבא היה התורה מאור חייו, סבא לא רצה לוותר על דקה מלימוד תורה, מאוד מאוד קשה לי סבא לדבר עליך, אני יודע שתמיד חיבבת את "אור החיים הקדוש" - ר' חיים בן עטר, היה עטרת ראשך, בפרשה רואים משהוא קטן "שלא הביט אוון ביעקוב ולא ראה עמל בישראל" עמל של עם ישראל האורח חיים הסתכל עליו לא בתור דבר שקשה, תלמידי חכמים שיגעים בתורה ובמצוות - אז הם יודעים תורה זה לא קשה, תורה זה הכיף, תורה זה הגעגוע של הבן אדם, התאווה של הבן אדם. הגמרא מספרת ברבי יוחנן שראה בריש לקיש שקפץ קפיצה מקצה לקצה ואמר לו אתה לא ראש ליסטים אתה, אלא "חילך לאורייתא" הכוח שלך הוא לתורה, אומרת הגמ' רצה לחזור ריש לקיץ  לקפוץ את הקפיצה הזאת ולא הצליח, כולם שואלים, תורה מתישה כוחו של אדם כשהוא לומד, אבל ריש לקיש היה ראש ליסטים הוא עדיין לא הספיק ללמוד, מה כוח שכבר התישה  את כוחו שהוא לא יכל לקפוץ?

התשובה היא שוודאי שריש לקיש יכול לחזור ולקפוץ וכוחו היה עדיין במותניו, רק חסר היה הרצון, כל אדם אם יש לו רצון ותשוקה למשהוא הוא יכול, ריש לקיש כשקיבל את התורה הקדושה, הרצון לקפוץ מקצה לקצה כבר לא היה אצלו, מסיים האור חיים הקדוש, כמו שריש לקיש ראה את התורה והחליט לרצות את  התורה הקדושה, ככה אדם לא מרגיש את הגעגועים ברגע שיש את התורה הקדושה.

סבא תמיד הרגיש את העניין הזה, תורה זה היה הגעגוע שלו, תורה זה היה התאווה שלו, סבא אהב את התורה כל הזמן, כל הזמן, אני זוכר לפני כמה שנים נכנסתי עם סבא לחדר  סבא אמר לי שב ללמוד יעקוב, בוא נפתח, למדנו "הכונס צאן לדיר ולא גדר לפניה" קראתי רש"י במקום, סבא נתן לי סטירה, זה ולא ראה עמל בישראל?! זה עמל?! לקרוא רש"י ישר אחרי שקוראים גמרא.

סבא תדע לך לא זכיתי, אני מתארס מחר ואני מתחתן עוד חודשיים, ב-ז אלול, לא זכיתי שתקדש אותי לא זכיתי שתהיה איתי, אבל עם כל הכאב העמוק אני מפנים את הכול בפנים, ומבקש ממך סבא במקום שאני אוריד דמעות למטה ויכאיב פה לכולם אתה למעלה תוריד עליי דמעה אחת, עליי ועל כל הבנים והבנות שלך שדאגו עד הסוף, עד הרגע האחרון שמותך יהיה בכבוד בטהרה ובקדושה, סבא אתה למעלה אנחנו למטה, פנינו לדרך, הדרך היא עוד לפנינו ארוכה וסלולה, אנו מבקשים ממך להתפלל עלינו לאריכות ימים,לבריאות להצלחה לבשורות טובות, לגזירות טובות, לבית נאמן בישראל,

סבא, בקשה אישית: תמחל לי, תסלח לי, כל פעם אם הוריתי הלכה לפניך, אם דיברתי לא טוב בפניך, לא בכבוד, אני מבקש סליחה ומחילה בשמי בשם הורי בשם משפחתי, בשם כולנו.

 סבא תעשה לנו עונג למעלה ואנחנו בעזרת ה' נשתדל להקים בעולה של תורה לעילוי נשמתך בעזרת ה',שבעזרת ה' נשמע ונתבשר רק בשורות טובות, ותהי נשמתו צרורה בצרור החיים. אמן.



הבן  מאיר אביטן , הי"ו .


קהל קדוש,

לפי כעשרים וחמש שנה אבא הורה לי לקיים  מצווה מסויימת , תקיים אותה היה אומר ,אולם לא יכולתי לקיים אותה עד עתה , כמעט בכל פעם שנכנסתי בחרדת קודש  לחדרו לפני שבת לנשק את ידו  הוא היה אומר לי אל תשכח אתה צריך לעשות הספד עלי, לשאת דברים ביום שאפטר מן העולם , הייתי אומר לו איך אני יכול לקיים דבר כזה?! והנה אני נמצא עכשיו אותה מצווה שביקשת ממני  לפני 25 שנה אני רק עכשיו יכול לקיים אותה ואני צריך לשאת כאן הספד על אבא מארי  הריני כפרת משכבך.

קהל קדוש, אנחנו בני המשפחה  בבית הכרנו וראינו את אבא ממקום אחר, היינו קרובים ואת גודלו ועוצמו לא ראינו רק כאשר הוא רחק מאתנו רואים את גדולתו .


כשקיבלתי את ההודעה שאבא קיבל אירוע מוחי, אני גר בתל אביב, יצאתי מיד לבאר שבע, אבל לפני כן עליתי הביתה אמרתי אני אקח תפילין בכל זאת אני לא יודע מה יקרה, אני בדרך נוסע ואני משחזר לעצמי, היום תמוז, מה יש בתמוז, אני זוכר שט"ו בתמוז זה יום ההילולא של ה"אור חיים" ותדעו לכם קהל קדוש שנפשו של אבא הייתה קשורה בנפשו של אור החיים הקדוש ומידי שבת בשבתו הייתי יושב איתו על שולחן שבת,  הספרים היו ספרים שהאותיות בקושי רואים וכתובים בקצרה והייתי קורא בפניו מתוך תורתו של אור חיים הקדוש,  וכשהייתי מנסה עוצר שניה הוא היה ממשיך בשטף וברצף את דבריו של אור החיים , כאילו כתובים  לפניו  .

 הייתי קורא קטעים שהיו סתומים הייתי אומר  אומר לו אבא אני לא מבין, הוא היה מנסה להסביר לי ככה ,ואומר לי זה הדרך בשבילך, כשהיינו יושבים או פותחים איזושהיא סוגיא תלמודית או איזושהיא משנה, אבא היה פותח ומדקלם בע"פ את  הדברים כאילו היו כתובים לפניו.

 אני רוצה שתדעו קהל קדוש שאנחנו לא ידענו את גדולתו של אבא, אחת הפעמים אבא סיפר לי על העוצמות והכוחות שהיו  ברשותו , ולא הרבה ידעו על העוצמות שלו, ופעם היינו זקוקים  במשפחה שאבא ישתמש בכוחות  שלו, הוא לא הסכים לעשות את זה, הוא סיפר  לי שבחלום נגלו אליו שלא יתעסק בדברים האלה, רק לאחר מאמצים גדולים במשפחה הוא הסכים להשתמש בכוחותיו , תפילות  של צדיק.


הייתה לו שליטה  וידיעה בזוהר , אני אומר לכם  קהל שאם הוא היה משתמש בכוחות האלה לא היינו יכולים לעמוד כאן במקום הזה, והוא היה עושה דברים שהס מלהזכיר ולספר אותם. אבל הענוותנות שלו הייתה ענוותנות ענקית, הייתי הולך איתו לבית כנסת היה מעיר אותי כל בוקר כבר מהשעה שש בוקר ואנוכי כנער רך בשנים , לא היה מוותר לי.

סדר יום שלו היה יום כמעט כולו תורה  , בבית בחצות הלילה היה  מתנגן תיקון חצות ביום חול, ובשבת בבית כל המשפחה, אין דבר כזה כיבוי אורות , האורות דלוקים ללא הפסקה , וכבר בארבע לפנות בוקר  היינו שומעים את השנים  מקרא ואחד תרגום מתנגן וממשיך להתנגן, הייתי שומע אח"כ לומד את אור חיים, האלשיך ועוד.

 כל האחים ישנו בבית כשהלימוד של אבא  מתנגן כל אחד בתוכו, והיום כבר אין את זה, כשאני בא לשבת, אני שומע את הצלילים שנים רבות והם אינם מפסיקים לא בחולי ולא בצרה  ממשיך ואין זה נפסק ועתה הניגון נפסק .


 אבא הריני כפרת משכבך אצלו  תלמודו בידו, המושג של תלמודו בידו אינו סתם, אבא תמיד היה אומר בתקופה מסוימת כשלמדתי לרבנות תלמד לא בשביל שיקראו לך רב, הוא לא היה מוכן שיקראו לו "הרב", בבית הכנסת הוא לא היה מסכים שיחכו לו שיסיים שמונה עשרה, אם היו מעלים אותו לתורה היה אומר להם אני רב?! צניעות עצומה.


 יתירה מזה, כל רגע פנוי זה כל שניה פנויה ראשו ולבו בתלמוד תורה , אנשים היו נכנסים לחנות והיה לו חוק לישראל פתוח שם היה ראשו , אני  בבית יושב ומסתכל ורואה את הספרים קצת שמן וסוכר, בזמן לימודו לא היה מפסיק את ה"שנים  מקרא ואחד תרגום", אח"כ גמרא, ואנשים היו מחכים בתור יודעים שאצל ר' מרדכי, אם מבקשים לא מקבלים את הכול מיד, יש איזה זמן, הזמן הוא שלו.


אחי סיפר על המעמד שהיה אתמול בליל שבת דקות לפני פטירת אבא ,

לפני כשבוע ביום חמישי כשהייתה נפילה וחשבנו שאבא לקראת ימיו האחרונים אמרנו זה לא יכול להיות אבא הבטיח שזה יקרה בשבת, ופשוט מאוד כמו כוחות עילאיים אבא מתעורר וממשיך עם הכוחות האלה וידענו  בוודאות שיום זה יקרה ביום פטירת אור החיים הקדוש כי  נפשו קשורה בנפשו של האור חיים, זאת אומרת יום הקבורה שלו יהיה ביום הזה, וכך היה עד שבת.


ואני חייב לספר לכם  קהל קדוש שתבינו שאבא היה אומר לנו במשפחה  לאורך השנים שהוא רוצה שבפטירה שלו חלילה לא נהיה במקום שלא מתאים, והנה מגיע השבת ואנחנו כל האחים יושבים מסביבו  כולם עם חולצה לבנה ביום פטירתו ,  אנחנו מתחילים את הפיוט "שלום עליכם" ממשיכים אח"כ בר יוחאי עושים לו קידוש ,  לקחתי מהיין ונתתי לו, התנועה שלו באותו רגע של השפתיים ,אח"כ אני ממשיך בזוהר הקדוש שהיה מקפיד לומר אותו שנים "זכור את יום השבת לקדשו, ר' יצחק פתח ואמר" , שרנו ביחד "אזמר בשבחין" ואז פתחתי לו את הספר אור חיים התחלנו שם "ה' אלוהיו עימו ותרועת מלך בו", קראנו שם את הפירוש, המסביר  על אותם צדיקים שה' נמצא איתם. וממשיך שם, אור החיים הקדוש בכוח של אותו צדיק ביכולת שלו לעשות דברים ככה האור חיים על השבת על הפרשה מדבר כאילו על על אבא שלי .

ואבי ממשיך עוד מס' ימים מאז אירוע המוחי הקשה וסוחב עוד ורואים את הכאב  כאילו הוא מחכה הזיכוך של אבא והאור בשבת זו כתב בספרו על  רבי עקיבא שהיה בייסורים .


אבל דעו לכם ההולכים והמלווים את אבא למקום העליון נאמר "ויצא יעקב מבאר שבע" לא היה צריך לכתוב אלא 'וילך יעקב חרנה', ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד, שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה, יצא משם, פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה" . תדעו קהל קדוש שבבאר שבע מי שהגן עלינו הם היו אותם אחרוני הדור, היה לימינו רבי  חיים שושנה זכר צדיק לברכה, ונפש אבי הייתה  קשורה בנפשו כ אהבת דוד ויהונתן, ככה היה החיבור ביניהם, הם למדו תורה בלא הפסקה, ולשמאלו קבור  ר' מנחם גבאי זצ"ל.  זאת הייתה החבורה של אותה העיר באר שבע שבזכותם העיר עמדה וקיימה.


והנה היום החבורה הזאת בשלמותה  נמצאת כרגע באותו מקום בעולם האמת,  יחד מצטרפים, ואנו נשארים יתומים בעיר באר שבע ,  זה מחייב אותנו קהל קדוש, כל אחד ימצא לעצמואת הדרכים לתיקון, כי אין לנו היום צדיקים גדולים כאלו שישמרו עלינו, כל אחד ימצא לעצמו משהוא קטן שיתחייב, שישמור, שיקפיד יותר, ושזה יהיה לתועלת אבא,

אנחנו נמצאים במעמד זה, לפני שאני מסיים  אני מקיים את המצווה האחרונה שלך , אבא תדע, לפני 5 שנים התחלתי  שיעור משנה בדומה לשלך שהתחיל  לפני 40 שנה, נמצאים איתי פה גם חלק מהקהילה שאני נמצא בה, לפני 5 שנים אני אמרתי שאני ממשיך את המסורת שלך שיעור משנה בבוקר, מייד אחרי תפילת שחרית והיה תקופה שפעמים השיעור שלא אבי לא התקיים וזה קרה בערוב ימיו  והיה ליבו צר  והייתי אומר לו אבא אל תדאג, השיעור הזה ממשיך.

תמיד הייתי מקדיש את השיעור הזה לעילוי נשמת רבי  חיים שושנה זצ"ל שהיה חלק ממיסדי השיעור הזה, ועכשיו אני אצטרך גם להקדיש את השיעור הזה לך.

אבא, אנחנו- אחים ואחיות לא הכרנו בגדולה כי היינו קרובים אליך ולא יכולנו לראות את זה, היום כשאנחנו רחוקים אנחנו רואים מה היה לידינו כמה פעמים לא הקפדנו בכיבוד אב ואם, כמה פעמים צעקנו  לא בכוונה, כמה פעמים לא הקשבנו אליך, אנחנו מבקשים האחים והאחיות, מחילה, סליחה, היה מליץ יושר של המשפחה והנכדים ועל כל היושבים פה בעיר

 

רבה של שכונה ד' בבאר שבע:

מורי ורבותי,ברשות כל הרבנים, ידידי הרב עוזיאל משפחה יקרה וחשובה, מורי ורבותי,

האמת שמאוד מאוד קשה לעמוד ולדבר בלשון עבר על יהודי צדיק, שהכרנו אותו, ממש צדיק תלמיד חכם במלוא מובן המילה.

אני תמיד אמרתי שהאנשים האלו ,לצערנו הרב ,נעלמים מאיתנו אנחנו אומרים נגיד מחרתיים שוב, פעמיים בשבוע אנחנו אומרים "אנשי אמונה אבדו" אפשר לומר את הדבר הזה באמת על הנפטר העומד לפנינו, על המנוח.

מורי ורבותי, כמה יש לנו ללמוד מהרב המנוח, כמה יש לנו ללמוד, כמה מידות! כמה תורה היה בו! לא פסיק פומיה מגירסה. תמיד היית נכנס לחנות, הספר היה פתוח, בכל מצב, ולא משנה באיזה שעה, תמיד בראש מעייניו היה "שיויתי ה' לנגדי תמיד" תמיד לימוד התורה היה בראש סדר העדיפויות.

אני רוצה לומר חידוש קצר, ובזה אני אסיים, לא קשור לפרשה הזו דווקא מלפני שבועיים.

בדרכי חשבתי ואני חושב שזה מאוד מתאים למנוח, כתוב בפס':"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" ידוע שיש לנו 3 תפילות ביום, שחרית מנחה וערבית, תפילת מנחה כתוב:" לא נענה אליהו אלא בתפילת המנחה" ידוע הסיפור בנביא עם אליהו ואנשי הבעל שאמר להם אליהו הנביא "אם הבעל הוא האלוקים לכו אחריו ואם ה' הוא האלוקים לכו אחריו", ואז קראו כל היום ולא הצליחו. בקיצור, בסוף היום בא אליהו בשניות אחדות והצליח להביא אותם למצב שנפלו על פניהם ואמרו "ה' הוא האלוקים ה' הוא האלוקים". אז אמרו חז"ל לא נענה אליהו אלא בתפילת המנחה.

שאלה ששאל מור זקני ע"ה את מור אבי, שיבדל לחיים, במכתב ששלח לו מהישיבה: אם אומרים חז"ל לא נענה אליהו אלא בתפילת המנחה, מדוע מתחילים את תפילת מנחה ב"למנצח לבני קורח"? למה דווקא קורח? קורח מסמל לנו דוגמא לא הכי יפה, קורח מסמל לנו דוגמא של מחלוקת, למה דווקא קורח? אם תפילת מנחה היא חשובה תתחיל אותה במשהוא אחר!

אומר לו כך: תפילת שחרית מתי אתה מתפלל? לפני שאתה יוצא לעבודה בבוקר, אתה הולך ומתפלל תפילת שחרית, אם אתה הולך לעבוד באיזה מפעל ואתה יוצא ב-4 בבוקר אתה לוקח איתך את הטלית והתפילין ובהפסקה שלך אתה מתפלל. תפילת ערבית יש לך זמנה כל הלילה, גם אם היית בנסיעה, גם אם היית באירוע, בכל מקום שהוא אתה יכול לקום ב-12 בלילה ולהתפלל תפילת ערבית, אבל תפילת מנחה זמנה מצומצם מאוד, אתה יכול להיות שכיר, אתה יכול להיות עצמאי, אתה יכול להיות בחנות, בכל מקום שהוא, ואתה צריך לעזוב הכול ולהתפלל מנחה, אומר מור זקני, אפילו אדם יהיה עשיר כמו קורח יעזוב הכול וילך להתפלל מנחה, ולמה אני אומר את זה? אני מביא את החידוש הזה כאן כי אני חושב שהרב המנוח הצטיין באמת גם במידה הזו היה מגיע זמן תפילה לא מעניין שום דבר, זה לא עניין של עסק לא של חנות לא של שום דבר, עוזבים הכול והולכים להתפלל, למה? זמן תפילה דבר ראשון הולכים לעשות רצונו של בורא עולם, אחים יקרים בוודאי שיש עוד הרבה מה לדבר במשך השבעה במשך עוד ימים יגידו ואנחנו עוד נגלה דברים שלא ידעו אותם ובוודאי שגם המשפחות לא ידעו אותם, אבל מהמעשים הטובים מהמידות הטובות, מהלימוד התורה שישב ולמד תורה, ממש עד הימים האלה היה יושב ולומד תורה, השקיע בלימוד התורה את הדברים האלו אנחנו להיות.


יהי רצון שהוא שעומד הערב בגינזי מרומים ואין ספק שהוא הולך להיקבר בתאריך כ"כ חשוב, ט"ו בתמוז פטירתו של האור חיים הקדוש, כמו שאמר, יבדל לחיים, הבן "נפשו קשורה בנפשו", בוודאי זה מעיד, יום הפטירה מעיד על האישיות של האדם עצמו, אז הוא יעמוד בתפילה ויהיה מליץ יושר בוודאי על כל משפחתו ועל כל עם ישראל שהקב"ה כבר יאמר די לצרות עם ישראל ויחיש גאולתינו בקרוב אמן ואמן.


 

 

 

 

רבי עוזיאל 

עליך רבי מרדכי נאמר "אם הבנים שמחה" אם זה רבי מרדכי אביטן ברוך אתה בצאתך וברוך אתה בבואך, ובוודאי ובוודאי שהאמא שמחה ומקבלת את נשמתו בליוייתם של צדיקים לעולם שכולו טוב לעולם שכולו אמת.


הקהל התקרב אל הנפטר ורבי רפאל סקירה היצ"ו ידיד נפש ותלמידו , פתח בקינה על הנפטר ואחר כך שבע הקפות סביב הנפטר


בהקפה א' אמרו:

מְחֵה פִּשְׁעוֹ. וְשָׂא רִשְׁעוֹ. צוּר חוֹקֵר עֲלוּמָתוֹ. וְעַל רִמָּה וְתוֹלֵעָה. אַל תְּדִינֵהוּ כְּאַשְׁמָתוֹ. וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם הֵם יֵצְאוּ לִקְרָאתוֹ. וּבִצְרוֹר הַחַיִּים תִּהְיֶה צְרוּרָה נִשְׁמָתוֹ: והניחו  פרוטה ע"ג המיטה ואמרו : הֲרֵינִי נוֹתֵן פְּרוּטָה זוֹ לִצְדָקָה בְּעַד כָּל יִשְׂרָאֵל וּבְעַד נֶפֶשׁ הַנִּפְטַר הַזֶּה לִמְנוּחַת נַפְשׁוֹ. רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ בְּגַן עֵדֶן.

כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלַח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי. זאת נַחֲלַת עַבְדֵי ה' וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם ה'. וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וְעַצְמוֹתֶיךָ יַחֲלִיץ וְהָיִיתָ כְגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו. אָנָּא בְּכחַ גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה:


בהקפה ב' אמרו: רֶגַע יֶחֱלַשׁ אָדָם. יַעֲזב רֵעָיו וְעַמּוֹ. וּפִתְאם יִרְדַּם. וְיִסַּע מִמְּקוֹמוֹ. כִּי הוֹלֵךְ הָאָדָם. אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ. שָׁם יִקְצר אֲשֶׁר זָרַע פְּרִי מַעֲשָׂיו וְצִדְקָתוֹ. וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם הֵם יֵצְאוּ לִקְרָאתוֹ. וּבִצְרוֹר הַחַיִּים תִּהְיֶה צְרוּרָה נִשְׁמָתוֹ: ונתנו פרוטה כנ"ל

ּכל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלַח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם .....

 אָנָּא בְּכחַ גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה. קַבֵּל רִנַּת עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵנוּ. טַהֲרֵנוּ נוֹרָא:


בהקפה ג' אמרו :  וְאֵיךְ יִגְבַּהּ בְּתוֹךְ תֵּבֵל. וּפִתְאם יָבא אֵידוֹ. כָּל שִׂמְחָתוֹ אֵבֶל. וְגַם יִדַּל כָּל כְּבוֹדוֹ. יוֹם נֶאֱסַר בְּתוֹךְ כֶּבֶל. יָסוּר מֵעָלָיו הוֹדוֹ. וּבְקוּמוֹ לָדִין. יוֹצְרוֹ לֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ. וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם הֵם יֵצְאוּ לִקְרָאתוֹ. וּבִצְרוֹר הַחַיִּים תִּהְיֶה צְרוּרָה נִשְׁמָתוֹ: ונתנו פרוטה כנ"ל

ּכל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלַח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם .....

אָנָּא בְּכחַ גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה. קַבֵּל רִנַּת עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵנוּ. טַהֲרֵנוּ נוֹרָא. נָא גִּבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם:


בהקפה ד' אמרו : נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין. וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ. עִם יְרֵאָיו וַעֲבָדָיו. יְנַהֲלֵהוּ שׁוֹכֵן עֶרֶץ. לְקֵץ יָמִים יְחַיֵּיהוּ. וְיִסְלַח לְאַשְׁמָתוֹ. וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם הֵם יֵצְאוּ לִקְרָאתוֹ. וּבִצְרוֹר הַחַיִּים תִּהְיֶה צְרוּרָה נִשְׁמָתוֹ: ונתנו פרוטה כנ"ל .  כל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלַח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם .....

אָנָּא בְּכחַ גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה. קַבֵּל רִנַּת עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵנוּ. טַהֲרֵנוּ נוֹרָא. נָא גִּבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם. בָּרְכֵם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם:


בהקפה ה' אמרו : יֶהֱנֶה מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. עִם הַצַּדִּיקִים בְּגַן עֶדְנוֹ. וְנַפְשׁוֹ תִּהְיֶה חוֹנָה. לִפְנֵי צוּר גְּאוֹנוֹ. וְיָלִיצוּ עָלָיו ישֶׁר. מַלְאֲכֵי צוּר מְעוֹנוֹ. וְתִתְעַדֵּן בְּגַן עֵדֶן. רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ. וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם הֵם יֵצְאוּ לִקְרָאתוֹ. וּבִצְרוֹר הַחַיִּים תִּהְיֶה צְרוּרָה נִשְׁמָתוֹ ונתנו פרוטה כנ"ל

ּכל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלַח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם .....

אָנָּא בְּכחַ גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה. קַבֵּל רִנַּת עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵנוּ. טַהֲרֵנוּ נוֹרָא. נָא גִּבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם. בָּרְכֵם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ תָּמִיד גָּמְלֵם. חָסִין קָדוֹשׁ בְּרב טוּבֶךָ. נַהֵל עֲדָתֶךָ:


בהקפה ו' אמרו : יָהּ גַּלֵּה לוֹ בֵּן פְּדוּתְךָ. זִיו קָדוֹשׁ וְעַל מִזְבֵּחַ הַקָּדוֹשׁ נִשְׁמָתוֹ תִּהְיֶה נִצֶּבֶת. וּמִפִּי עֶלְיוֹן שָׁם תְּהֵא מְברֶכֶת. יִשְׁלַח כַּפָּרָה לַאֲשָׁמָיו וְיִפֶן אֵלָיו בְּעֵין רַחֲמָיו. וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם הֵם יֵצְאוּ לִקְרָאתוֹ. וּבִצְרוֹר הַחַיִּים תִּהְיֶה צְרוּרָה נִשְׁמָתוֹ: ונתנו פרוטה כנ"ל

ּכל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלַח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם .....

אָנָּא בְּכחַ גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה. קַבֵּל רִנַּת עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵנוּ. טַהֲרֵנוּ נוֹרָא. נָא גִּבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם. בָּרְכֵם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ תָּמִיד גָּמְלֵם. חָסִין קָדוֹשׁ בְּרב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ. יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה. זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:


בהקפה ז' אמרו : שׁוֹכֵן קֶדֶם וּמֵאָז. צַדִּיק ישֶׁר תּוֹמֵךְ. הֱיֵה לְנֶפֶשׁ זֶה מַחֲזִיק וְתוֹמֵךְ. וּבַעֲרָבוֹת מָגֵן אָבוֹת. לְפָנֶיךָ יְשַׁמֵּשׁ וְיוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יָמִישׁ. יִשְׁלַח כַּפָּרָה לַאֲשָׁמָיו. וַיִּפֶן אֵלָיו בְּעֵין רַחֲמָיו. וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם הֵם יֵצְאוּ לִקְרָאתוֹ. וּבִצְרוֹר הַחַיִּים תִּהְיֶה צְרוּרָה נִשְׁמָתוֹ: ונתנו פרוטה כנ"ל

ּכל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלַח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם .....

אָנָּא בְּכחַ גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה. קַבֵּל רִנַּת עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵנוּ. טַהֲרֵנוּ נוֹרָא. נָא גִּבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם. בָּרְכֵם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ תָּמִיד גָּמְלֵם. חָסִין קָדוֹשׁ בְּרב טוּבֶךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ. יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ. שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: סדר הקבורה

 

אחר כך לקחו את מו"ר אבינו אל  לקברו בסמוך לקברו של ר' חיים שושנה זצוקל ור' מנחם גבאי זצוק"ל , תוך אמירת "יושב בסתר עליון" ו"אנא בכח" הלוך ושוב.

והורידו אותו בכבוד לקברו

ולאחר פתיחת הקשרים של התכריכין, אמרו  וּבְנֻחֹה יאמַר, שׁוּבָה יְיָ רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמה שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל: כֻּלָּם אֲחוּזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: כִּי אַתָּה יְיָ מַחְסִי, עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ: כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ: עַל כַּפַּיִם יִָאוּנְךָ פֶּן תִּגּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ: לֹא תְּאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ:וַיּאמֶר יְיָ אֶל הַשָּׂטָן, יִגְעַר יְיָ בְּךָ הַשָּׂטָן, וְיִגְעַר יְיָ בְּךָ, הַבּוֹחֵר בִּירוּשָׁלַיִם, הֲלֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ: וְלִבְנֵי הַפִּלַּגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנוֹת, וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי, קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם: