דברי הספד במלאות השבעה והחודש לפטירתו


מסע הלוויה ופרקי זיכרון לרבי מרדכי אביטן זצ"ל

3.קובץ להורדה - מסע הלוויה ודברי זיכרון לחכם מרדכי אביטן תשסז.pdf


השבעה 

באזכרה שנערכה בתום ימי השבעה ספדו למו"ר רבי מרדכי אביטן זצוק"ל  הצדיק רבי ברוך אבוחצירא שליטא, בנו של הבבא סאלי זיע"א  אשר דיבר על הקשר האישי המיוחד בין המנוח לבין אביו.

הרה"ג בנימין בצרי שליט"א רב קריית האבות ושכונה ו' החדשה .

הרה"ג שמעון בן חמו שליט"א רב הראשי של העיר קרית גת  

הרה"ג יורם הכהן שליט"א רב שכונת רמות ב"ש  .

הרה"ג יוסף דהאן שליט"א, מנהל מחלקת מקוואות ברבנות ב"ש

הרב שלום דנינו  הי"ו 

ד"ר עמרם מליץ הי"ו 

 

באזכרה שנערכה בתום ימי השלושים ספדו למו"ר רבי מרדכי אביטן זצוק"ל 

הרה"ג בנימין בצרי שליט"א רב קריית האבות ושכונה ו' החדשה .

הרה"ג שמעון בן חמו שליט"א  רב הראשי של העיר קרית גת

הרה"ג יורם הכהן שליט"א רב שכונת רמות .

הרה"ג יוסף דהאן שליט"א, מנהל מחלקת מקוואות ברבנות ב"ש

הרב שלום דנינו 

ד"ר עמרם מליץ

הרב ציון אזולאי , הי"ו 

הבן , מאיר אביטן הי"ו

הבן, ציון אביטן הי"ו 

תלמיד הרב , רפאל סקירא , הי"ו 

 

לצערינו לא כל שיחות נרשמו ולפניכם מקצת הקטעים שהצלחנו לשחזר: 


....ההילולה של  של הצדיק הזה שאנחנו עסוקים בהילולא שלו אור החיים הקדוש זכותו תגן עלינו .

שלמה המלך אמר בשיר השירים  " דודי ירד לגנו " לערוגות הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים " הדור הזה שלנו קשה מאוד כמה אנו צריכים לחפש כמה צדיקים צריכים ללכת מן העולם הזה לכפר על הדור , אם זה בעוונות הצניעות והפריצות , כמה צדיקים צריכים עוד ללכת.

הצדיק שעסוקים בהילולא שלו

דודי ירד לגנו הקב"ה יורד לעולם הזה  וכי הוא חפץ בקוצים  , הוא חפץ בקוצים שאין להן שום תועלת ?

הוא חפץ בשושנים כמו השושנה שהלכה לנו



הרב ציון  אזולאי חזן בית הכנסת היכל שלמה  


לא יודע אם אני יכול ויש  זכות לשאת תורה על אדם זה  במשך שלושים  שנה ראינו את  מידותיו. המידות שלו מונחים בספריות בספרים קוראים אותם . אבל להתמודד איתם אתה צריך להיות כפוף לרב ,

רבי  מרדכי כשנכנס לביה"כ  המידה כפי עיקר המידה כפי שלמדו בחול לארץ 

נפגשנו במקווה טהרה  המידה המיחודת   אם ברחוב אתה אומר  לו "שבת של כבוד הרב" הוא נותן חיוך אתה מקבל מידה ככתוב  אהבת נפש.

אם זה בלימוד תורה..

על פרשת השבוע שנפלה בדיוק בפטירתו של הצדיק

רבי חמא בר חנינא אומר למה נסמכה אהלים לנחלים כנחלים ניטוי , לןמר מה לך נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף אהלים מעלין את האדם מכך חובה  כף זכות

המידות האלו אפשר להעיד שהיו בצדיק

בבית הכנסת בשעה שבן אדם הולך לנוח שבא מהעבודה לא שעה של שיעורי  תורה אבל רבי מרדכי יושב איתם  בהיכל שלמה יושבים עם הספרים והוא רבי מרדכי לא מחזיק ספר ובע"פ  מסביר להם   מילה מילה דבר דבר וכן  זה הדרך ובאמצע מספר להם כך אמרו אבותינו זה כנחלים נטיו כהולך למקוווה טהרה יוצא בחיוך כזה ... המידות הללו נכון תקרא אותם בספרים הללו כפי שאמרנו אבל אם היית כפוף לצדיק אתה רואה אותו מה עושה לעולם לא תצליח לעשות  מידה מהמידות הללו .

רבי מרדכי עליו השלום דמות לא הלכה רק למשפחה אלא הלכה גם לנו ביום שבת בבוקר נפגשים ואומרים לו שבת שלום בחיוך כזה , בכל מקום וכן הלאה

אנחנו צריכים לחפש מה עוד עשה  הרב ואנחנו נלמד ממנו  את  , דרך ארץ, אהבת ארץ ישראל ,אהבת עם ישראל ,  אהבת הזולת, אהבת המשפחה 

בכל מקום ששמעת אותו רק דברי תורה , לא מעניין אותו כלום מהעולם הזה רק התורה עניין אותו רק על היום בו  יעמוד לפני בורא עולם ובטוח שזכה בגן העדן העליון על כל מה שעשה על כל מה שראינו בעיננו זה לא שמועות ובודאי שנשמתו בגן העדן העליון מה שיש לנו לומר לבקש ממנו שיעמוד  בתפילה על כלל עם ישראל , משפחתו , הקהילה ועלינו , כל פעם שנזכיר את נשמתו  יעמוד לנו וכל בקשה שנבקש יתן לנו בורא עולם



הרב  אברהם עוזיאל הי"ו 

הוא היה הודה הוא היה זיוה ההוא היה המגן של העיר באר שבע רבי מרדכי ,  כשרבי מרדכי נלקח מאיתנו פנה זיוה פנה הדרה אבל מה מוטל עלינו רבותי להכות על חטא לא רק   לעשותעם הנפטר חסד ואמת מה החסד האמיתי אנשים חושבים באים ומנחמים את הנפטר משתתף בצערך  וממשיכים לדבר על הא ודא , הבל הבלים  לא עשינו בזה שום דבר גם אם אכלנו סעודה  לא עשינו שום דבר  מה הדבר העיקרי שאנו עושים לעליית הנשמה לעילוי נשמת הצדיק הדבר אשר אמר שלמה המלך "והחי יתן אל ליבו" זאת אומרת כשאדם הולך אל בית האבל כשהוא בא לנחם הוא צריך לצאת מכאן אני לוקח על עצמי דבר שלא הייתי עושה עד היום אבל רבותי כשאני אומר לעשות אותו  יהרג ולא  יעבור לוקח על על עצמי לומר מס' פרקי תהילים לע"נ הצדיק  כי בעצם אם אני מתפלל על הצדיק אני מתפלל על עצמי לא עלי אני ממבקש מהקב"ה שיהיה לי זכות התורה שלו שהוא למד במשך כל  השנים שהתורה הזאת תעמוד ותגן עלינו  לאורך כל השנים. לא עלי    התורה שהוא למד הוא למד בדרכי טוהר ותמימות , אבל אני יאמר את חמשה פרקי תהילים , זה לא זמן שלא קניות וכד' לוקח 10 דקות והם מוקדשות לאותו צדיק או מצווה אחרת ואז רבותי קיימתי מצוות ניחום אבלים ,אתם יודעים למה ? כי אנחנו לא יכולים לנחם כאשר עמוד התווך כאשר עמוד אשר יושב עליו הבית הולך הבית לא עומד איך יכולים לנחם אותו לא יום ולא יומיים ולא שנה עד היום האחרון יזכרו אותו כי אבא צדיק אי אפשר לשכוח אותו בגלל המעשים שלו בגלל  התורה והמעשים שעשה בסתר אז מי יכול לנחם אותם . לקרוא "כי אנכי אנכי ה' מנחם אותם רק הקב"ה יכול לנחם אותם ועל ידי מה ?  הקב"ה ברא את השכחה   "צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך " הקב"ה ברא את השכחה, הסתכל באורייתא וברא את השכחה מכיון שהאדם חלש בעולם  הוא לא יכול להתקיים אם הוא לא שוכח אבל מה אנחנו עושים אנחנו משתמשים בשכחה הזאת  חו"ו כלפי בורא עולם  אספר לכם משל  בן אדם שהיה לו הרבה חובות  כל יום היו באים אצלו ודופקים על הדלת אתה חייב לי . כל אחד מבקש .. בא החבר שלוט מה יש לך ? אין לי בוקר ואין לי לילה לכולם אני חייב כסף לכולם אמר לו החבר אתן לך עצה  תעשה את עצמך משוגע ברגע שדופקים בדלת תתחיל להשתגע תצעק תקרע בגדים תיפול על הרצפה אנשים יראו אותך יאמרו מה יש לקחת ממנו הוא משוגע , אומר לו הרעיון שלך טוב באים עוד פעם בעלי החוב דופקים בדלת והוא מתנהג כפי שיעץ לו חברו  רואים אותו אמרו מה נקח מהמשוגע  ועזבו אותו שבועיים ניקה את כל החובות שלו מגיע החבר שלו הכל בסדר אומר לו העצה הטובה שנתת לי הצילה אותו  ועוד אומר תרא פסח הגיע אני זקוק להלוואה קטינה לקראת החג מוצרים ועוד אחרי החג אני אחזיר לך את החוב , החבר נתן לו את ההלואה , אחרי החג באה החבר אליו לקבל את הכסף דופק בדלת , פותח את הדלת והנה רואה את חברו  , התחיל להתפתל על הרצפה לצעוק לקרוע בגדיו , ניגש אליו החבר אתה לא מתבייש את העצה הזאת אני נתתי לך העצה ועכשיו אתה משתמ כנגדי. הקב"ה נתן לנו את השכחה כדי שהאדם יוכל לשכוח את מה שבא עליו שיוכל להתקדם אבל אנחנו משתמשים בשכחה הזאת גם הפוך בבוקר הוא אומר שכחתי להניח תפילין אבל ביום שיש לשבת בבית קפה אתה לא שוכח היה לך זמן לבוא לבית ה' לתפילה לתורה שכחת ולא יכולת אצל הקב"ה אין לא יכולת , יש לא רוצה , אני לא רוצה אין דבר כזה לא יכול אתה רוצה או לא רוצה , לכן מה עושה הקב"ה הקבה"ה מסובב הסיבות , לפעמים אדם מבין את המסרים של הקב"ה נסתרות דרכי מבין אותם בצורה פשוטה הקב"ה נותן לו להבין בצורה אחרת נתן לו הון והשתמש בו לטובה אם ולא השתמש בו נכון ה' מביא עליו אחרת .....



 

 

רבה של קרית אבות רבי בנימין בצרי 


...תלמיד חכם

תורה שלהם תורת אמת

ואין להם הנספים כל תלמיד חכם וכחם עמוד של עם ישראל

כל  שומר על ישראל ועל הארץ כולה

היה לנו חכם שהיה יושב והוגה בתורה מתוך הדור הקודם עמקות והכל בהצנע

כמה חסרים אנו כעת בחורבן בית אלוקינו אם היינו יודעים את גודל החיסרון  כשתלמיד חכם היינו צריכים לשבת על הרצפה ולומר קינות הגמרא אומרת: תצלמיד חכם זה לא איש של משפחה זה לא אבא ולא סבא ת"ח זה האבא והמגן של העיר של הדור ושל עם ישראל בצניעות שלו בטהרה שלו בקדושה שלו הוא הגן ושמר עלינו ותלמיד חכם שאבד בדורו כמרגלית שאבדה בכל מקום שהיא מרגלית היא מי יתן לנו תמורתו חליפתו כמה אנחנו זקוקים ליהודים האלה היושבים בטהרה ובקדושה בתורה ...

העולם ממשיך מה שהיה היו שיהיה  

כולם מבינים שלא יכול להיות מה שהיה הוא מששיהיה , יש כל מיני תחזיות כל מיני נבואות , מה יהה  אומנר הקב"ה בצר ובאו לך כל הצרות האלו ...כי אל רחום ה' לא יעזבך ...

אנחנו שנה

 

 

 

 

רבי רפאל סקירה היצ"ו

מורי ורבותי, ברשות תלמידי חכמים, קהל קדוש ונכבד הבא לחלוק כבוד של ניחום אבלים, ואחרונים בני משפחת האבלים מציון תנוחמו.

לב מי לא יקרע ועיין מי לא תדמע על מותו מזה ימים של הגברא רבא, חסידא וקדישא חריף ובקיא ומשנתו קו ונקי כמו שאני ורבים כמוני מעידים עליו.

היי חסיד, היי עניו, אהוב לאל עליון זך השכל והרעיון עם חסדיו לרבים וישר פעולתו.

במיתתן של צדיקים, אנשי מעשה ואנשי החסד שעוזבים אותנו לאנחות והם  הולכים למנוחות ברח כמו רבי מרדכי זצ"ל שאנו מכירים היטב שתמיד ברח מן הכבוד. זכורני על מקרה, שהיינו בהילולה של מורינו ועטרת ראשנו ר' חיים רפאל שושנה זצ"ל לפני מספר שנים במתר הזמנתי אותו לשאת דברים, קם ואמר בפני כל הנוכחים מורי ורבותי כל מה שיאמר ר' רפאל שגם הוא תלמידו כאילו יצא מיפי. הוא הימני משחר ילדותי, ומי אני שאדבר על ר' חיים? והתיישב.

התחננתי בפניו  לאמר דברים בשם וכנציג התלמידים, ובשום אופן לא הסכים ומצביע עלי.

פתחתי בדברים ועלה לי רעיון על דברי חז"ל שאמרו: "כל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו, וכל שרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו". דהיינו-איך שהאדם יבחר באופן טבעי הכבוד רחוק ממנו תמיד. מסביר על זה בספר "חידושי הרי"ם זיע"א" המצב שאנו נפגשים עם הכבוד הוא אחרי מיתתו של האדם, משום שהנפטר בורח מן הכבוד כי הוא איננו איתנו אבל בשעה שמספידים אותו כמו הנפטר שלנו ר' מרדכי שהדרשנים מספרים אודותיו בדברים שיודעים או שאינם יודעים עליו באופן אישי בזה כולם רוכשים לו כבוד שתמיד ברח ממנו.

ומשום שאנו חייבים ומחוייבים לערוך לנפטר שלנו הכבוד הראוי לו בהיותינו מכירים מעשיו המסולים בפז.

הכלי יקר מסביר על הפסוק שבירך יעקב אבינו את בניו ושהם למעשה לא ברכות ממש, אלא מה שיקרה להם באחרית הימים, ולמה נמשלים. כשהגיע לנפתלי אמר: "נפתלי אילה שלוחה" מבאר הכלי יקר ומרמז לדברי הגמרא במסכת עירובין: "למה נמשלו דברי תורה לאיילה? לאמר לך-מה האיילה חביבה על בעליה כל שעה ושעה אף דברי תורה חביבין על לומדיה כל שעה ושעה, והרמז לשמו של נפתלי-"נופת לי" היות ודברי תורה הם מתוקים מפיו של נפתלי כדבש ונופת צופים.

ועל זה אמר אביי, על כן יזכה האדם הלומד תורה להיות כאיילה החביבה על בעליה. וגם כשהוא חוזר מספר פעמים היא בפיו בגדר אמרי שפר, המשפר על דבר חדש ביופיו

למנוח שלנו ר' מרדכי זצ"ל היתה שקידה והבנה בלתי רגילה בלימודו ובזה מצא נוח לנשמתו ונוח לבריות שנהנו מידיעותיו. והכל בדרכי החוכמה שחנן אותי הקב"ה להבין ולהשכיל ללמוד וללמד לשמור ולעשות. וזה נקרא מלאכת ה' באמונה.

מורי ורבותי! מאז מוצאי שבת קודש ששמעתי על הסתלקותו של ר' מרדכי, דמותו אהבתו לזולת וענוותנותו ואצילותו לנגד עיני, משום שחיבב אותי כאחד מבניו שיחיו, כיבדני בכל מום ועזר לי רבות בהילכות שחיטה וכל פעם שנפגשנו, דשנו בנושאי הלכות מתוך זה שנפרדים מתוך דברי הלכה.

אבד חסיד מן הארץ, מה נדבר ומה נצטדק האלוקים מצא את עוון עבדיו.

על זאת תתאבל העיר ותזעק מרה, על האי שופרא דבלי בארעא. חכם שמת ואין לנו תמורתו.

ובמסכת בבא בתרא נאמר: "אוי לספינה, שאבד קברניטה" נאמר שם שאותו היום שנפטר אברהם אבינו עמדו כל גדולי הדור בשורה ואמרו: "אוי לעולם שאבד מנהיגו, ואוי לה לספינה שאבד ברניטה" על השני אוי ואוי מפרש המהרש"א זצ"ל, ישנם שני סוגי מנהיגים.

אחד הוא המנהיג של העולם ,הקב"ה.

ןהמנהיג של המנהיג המקרב את האנשים למנהיגו של עולם.

וזה מה שאנו צריכים להספיד ולאמר אוי לנו שאבד לנו חסיד ומנהיג כמו ר' מרדכי זצ"ל שישב השקיע ללמוד וללמד ךהנהיג את הדור איך להתנהג לפני בורא עולם.

זהו גם האולי שלי אישית  ושלי ושל אנשים רבים כמוני של בניו ונכדיו שינקו ממנו מתורתו וממעשיו והיה לנו לקברניט.

 בגמרא במסכת מכות (י) נאמר: "תלמיד חכם שהרג בשוגג מגלין אותו יחד עם רבו. מקשה הגמרא מה חטא רבו? מבארת שם כתוב:"וחי בהם" עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא. ותלמיד רב אין לו חיים. הוי אומר כשאבד לנו,תלמיד חכם ובקי ברזזי התורה כמו ר' מרדכי זצ"ל אזי אין לנו חיים.

ואמרנו נשאלת השאלה הרי נאמר: "ובא השמש וזרח השמש" עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שימשו של שמואל. אם כך, מדוע אין לנו חליפתו ותמורתו? נכון שבורא עולם הבטיח "שלא ימוש מפי זרעך ומפי זרע זרעך" דהיינו- יש ויכול שיבוא  אחר במומו אם כי לא באותו מעמד שלו.

ועל זה דוד המלך ע"ה ואמר בתהילים: ""אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים...כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" בתחילה נאמר:"תורת ה' חפצו", דהיינו-כשהאדם כל חייו  נדב ומת באוהלה של תורה ולומדה יומם ולילה נעשית לו ממש-משום שהוא הופך להיות חלק אלוה ממעל.

כנאמר:"ישראל ואורייתא והקב"ה חד הם".

אם כך, נחזור לשאלה, מי מביא לנו חליפתו ותמורתו? גם אם יקום למצן חסיד צדיק שקדן וישר כמו ר' מרדכי זצ"ל במושגים שלו לא יהיה בנמצא.

מורי ורבתי היקרים,

מוטלת עלינו החובה עוד היום ולא מאוחר להתעורר ולחזור לאבינו שבשמים ונדבק בו יותר ויותר ע"י קיום מצוותיו חוקותיו ותורותיו ונהיה בגדר הפסוק:"אף לא פעלו עוולה בדרכיו הלכו" ונלמד מהצדיק וממעשיו בעולם הזה.

אין באנו כוח לנחם את המשפחה היקרה על האבידה שאין לה תחליף, אלא נרעיף עליהם אהבה וימשיכו באותה דרך שהקנה להם ונבקש מר' מרדכי שיתפלל  לפני הקב"ה שיהיה למגן וצינה בבריאות איתנה על הרעיה הנאמנה והמסורה שטפלה בו ובבניה, על הבנים והבנות שכולם בעלי חסדים מאין כמותם....

לנכדים ולחתנים ולכלות ולכל בני המשפחה ולכל עם ישראל.

ובעזרת ה' יתברך יבולע המוות לנצח ומחה ה' דימעה מעל כל פנים ונזכה כולנו לראות בנחמת ציון אמן ואמן.



הבן ציון אביטן 

קהל קדוש, מכובדים יקרים ומשפחה אהובה.

כתוב "ואהבת את ה' אלוקיך, בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאודך", כזה היה אבא. קשה ממך בפרידה, השארת חלל ריק, לחברים ולמשפחה, ואנו איננו יודעים כיצד להתנחם, ומה לעשות?

יכולתי לספר על אבא הרבה מאוד, על כוח הרצון העז, על לימוד התורה, על הענווה, על הכעס, על ההתייחסות לזולת, על רצונו העז שלכולנו יהיה טוב, ועל אהבת הבריות ועוד ועוד, אפשר ללמוד הרבה על האנשים הקרובים אליך, על איך הם חושבים, זוכרים וכואבים, אפשר להביט להם בעיניים, בשפתיים ובידיים אבל אבא נשאר מעורפל, ומת. ועם תחושה של החמצה, על כי לא ניצלנו מספיק את כישרונותיו, ויכולותיו, בכדי להעמיק, ולהבין דברים רבים, ולהכיר עמוק יותר את אבא.

כתוב בפרקי אבות "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע ויהושוע לזקנים..." וכן הלאה, מכך אנו למדים, שכל אחד בדורו, צריך לחפש אחר מנהיג אמיתי, שיש לו בחינת רוח הקודש, שיראה לו את הדרך. ואתה אבא היית המנהיג הרוחני שלנו, של החברים ושל המשפחה, ועתה נותרנו יתומים, ללא אבא ביולוגי וללא אב רוחני. אבא היקר, בכל חייך לא הכבדת עלינו, ולא הטרדת אותנו, ואף במותך היית כזה, ישבו חודש אבל אך הוא הקביל לתקופת בין המצרים, ובכך דאגת שלא להכביד עלינו, יתר על המידה.

קהל נכבד, אציין מס' עובדות שלעניות דעתי אינם סתם מקריות, בודאי הם בעלי משמעות, ואף לאבא-ולמרומים, יש תשובות. ראשית אבא נקבר ביום ההילולה של אור החיים הקדוש, וכולנו ידענו עד כמה חביבים עליו, היו פניני אור החיים הקדוש ושגורים בכל דרשה ובכל שיחה.

חישבנו ומצאנו כי השנה יום ציון השנה לאחר 11 (אחד עשר) חודשים, יחול בדיוק ביום ההילולה של רבי מאיר בעל הנס, כולנו זוכרים כיצד במשך עשרות שנים חגגת בביתנו את ההילולה, עם החברים ומשפחה, לא פסחת על ציון ההילולה אף לא שנה אחת, וגם כאשר לא חשת בטוב. והערב אנו מציינים, את אזכרת החודש, שהוא ערב ט"ו באב, ועל יום זה נאמר "לא היו ימים טובים לישראל, כחמישה עשר באב, ויום הכיפורים". האם כל התאריכים הללו הינם מקריות!?

בוודאי שלא, וזה אות וסימן משמים כי אתה נמצא במקום קדוש, ובחבורה המובחרת של גדולי עם ישראל.

ומוטבעים עמוק בליבך, לא זלזלת בקיום פרנסת המשפחה למרות הקשיים, ובוודאי לא בלימוד התורה, והשתדלת מאוד לקיים את הפסוק "והגית בו יומם ולילה". ישראל הוכתרו בשלושה כתרים כמו שכתוב באבות: כתר תורה, כתר כהונה, וכתר מלכות. כתר כהונה זכה בו אהרון, כתר מלכות זכה בו דוד המלך, וכתר תורה, הרי הוא מונח ועומד, ומוכן לכל  ישראל, כמו שכתוב בתהילים ,תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב, כל מי שרוצה יבוא וייטול, ולכן, אין לך מצווה, בכל המצוות, שהיא שקולה כנגד תלמוד תורה. מכיוון שתלמוד תורה, מביא לידי מעשה, ועל לימוד תורה נאמר "זה הלומד על מנת, ללמוד וללמד, לשמור, ולעשות ולקיים. אבא זכה בכל שנות חייו, ללמוד תורה, וגם לשמור, ולעשות, ולקיים אותה.

ומה צריך ללמוד? על זה אמרו חכמינו זיכרונם לברכה, "לעולם ישלש אדם ימיו. שליש במקרא, שליש במשנה, ושליש בגמרא (קידושין)" התורה מצווה שאדם יחלק את זמנו בכל סוגי הלימוד, עד שיאחז בכולם, ואני משוכנע, כמו שרבים ממכריו מעידים, כי אבא הצליח לאחוז בכולם.

הכוח הנפשי והרוחני של אבא היה חזק, יצר הרע היה בטל אצלו, זכרוני בילדותי, בלילות הקפואים בחורף, כאשר כולנו התכרבלנו בשמיכות, את אבא זה לא עניין, הוא השכים בבוקר הרבה לפני עלות השחר, לקריאת תיקון חצות ושינון התורה. שעות על גבי שעות של לימוד תורה, וביחד עם זאת גם לעבודה. אבא, מצא זמן, מכיוון שהאמין כי לימוד התורה משתלב גם בעבודה ובפרנסת המשפחה, המוטו היה, תורה עם עבודה. נדבך נוסף שאבא אימץ בלימוד התורה, היה באהבה רבה לארץ ישראל. אבא גם אהב להצטרף לנסיעות לצפון ולירושלים, והציווי שנאמר לאברהם אבינו "קום והתהלך בארץ לאורכה ולרחבה" היה חביב, ובעל משמעות מעשית, גם לאבא.

אהבת ה' והתורה היו חביבים על אבא. וזו הייתה אהבה לא על מנת לקבל שכר ויראת ה', ולא יראת העונש, היראה מה' היא מטהרת את האדם מהחומריות ומשרה עליו שכינה ומקשרת את האדם לבוראו, כזה היה אבא.

כתוב בקהלת "טוב שם משמן טוב... ויום המוות מיום הולדתו". מה המיוחד בהקבלה בין "שם" ל"שמן", הלא אפילו היין הינו טוב יותר משמן, ורש"י מפרש "מה שמן תמיד צף למעלה, כך שם טוב תמיד למעלה, השמן לעולם אינו יורד. ויתירה מזאת לשמן יש גבול לעלייתו, מקסימום לגובה הכלי, ואילו שם טוב אין גבול לעלייתו , ועתה טנו מבינים טוב יותר את המשמעות של "שם טוב".

מידה נוספת שאציין במעלות החיוביות של אבא הינה מידת הגאווה. רבים הגיעו לנחמנו, ולכולם היו דברי שבח והלל. אין לי ספק שזה היה גם בחיי אבא, למי שהכירו וידע על חכמתו התורה. ואולם שאלתי את עצמי – במה זכה אבא לכל כך הרבה הערצה והערכה?? תשובתי הינה כי אבא ניחן במידת הענווה. אבא בוודאי קיים את הציווי "הווה שפל רוח לפני כל אדם". אבא היה עניו הן מפני הגדולים ואף מפני הקטנים ממנו. למרות ידיעותיו הרבות לא החשיב את עצמו והיה מוכן להסביר ולשתף את כולם, אפילו את הילדים הקטנים. ועל כך יעדו הילדים שבגרו ונמצאים עמנו כעת כמו החבר דניאל עמוס. אבא לא חשב שלהסביר לילד קטן מהווה בזיון. אדרבה, מה רבה הייתה שמחתו כשחש שהילדים הקטנים מתעניינים בלימוד התורה .

ועוד מענייני הענווה, אנו יודעים כי ישנה ענווה במעשים וענווה במחשבה. ענווה במחשבה הינה שהאדם יתבונן ויתאמת אצלו אשר אין התהילה והכבוד ראויים לו, כל שכך ההתנשא על שאר בני מינו? מכיוון שאין אדם שאין בו חסרונות, כפי שכתוב "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב, ולא יחטא" ולכן המסקנה כי לכל אדם ישנו חיסרון ואינו שלם. ולכן אל לו להתנשא כלל וכלל. אמנם אדם בעל מעלות רבות, וחכמה, יבוא לידי גאווה והתנשאות אך האדם צריך לדעת שהחכמה שזכה בה הינה חלק מחוק טבעו. ואת החכמה צריך להעבירה וללמדה את האחרים, כמו שאמר רבן יוחנן בן זכאי (אבות ב: ט( "אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת.." דהיינו אל לך להתרברב בחוכמתך ובידיעותיך. ומידת הענווה שהייתה לאבא הייתה מיוחדת במינה. כולנו ידענו על אוצרות החכמה והידיעות שהיו מנת חלקו של אבא. יכולת לפתוח בכל מסכת, או בחמשת חומשי התורה, או בנביאים, ולהתחיל שורה מכל עמוד, ואבא היה יכול להמשיך בע"פ את כל העמוד, כולל רש"י, תוס', ועוד. ואולם מעולם לא שמעתי את אבא מתרברב בידיעותיו הרבות בתורה.

וכל זאת כפי שציינתי לעייל מענוות המחשבה,וגם מענוות המעשה ניתן להעיר כי אבא לא כשל בזאת, ענוות המעשה באה לידי ביטוי בתנועות האדם, בהליכתו,בישיבתו ובדיבורו ,וכמו שאמרו חז"ל "לעולם יהיה דיבורו של האדם בנחת עם הבריות". ואף על הליכה בענווה אמרו חז"ל "כל ההולך בקומה זקופה, כאילו דוח רגלי את רגלי השכינה וכן כתוב: "הצנע לכת עם ה' אולקיך". והיום אנו מציינים את סיומם של שלושים (30) ימי מספד ואבל ובוהלת כתוב:

"לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמיים,

עת ללדת, ועת למות.

עת לטעת, ועת לעור נטוע.

עת להרוג,  ועת לרפוא.

עת לפרוץ, ועת לבנות.

עת לבכות, ועת לשחוק.

עת ספוד, ועת רקוד.

קהל קדוש, מאז שאבא נקרא למרומים, נשמעו בבית זה הספדים ודרשות, שבהן סופר לנו על המעלות הרבות של אבא, ואני התמקדתי בשתי מעלות בלבד, באהבת לימוד התורה, ובמידת הענווה, ורבים מהמכובדים דרשו, מקהל המאזינים, שכל אחד יקח עליו מצווה, משהו, ויקפיד לבצע אותו, ואני רוצה להציע דבר קטן מדבריו של אבי מורי, באחת הדרשות בבית הכנסת בילדותי, שמעתי את אבא מדבר על החשיבות הרבה, בהארכת הזמן שהאדם מקדיש במילים: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ואז, אבא ביקש מהקהל, כאשר אנו מניחים את ידינו על גבי העיניים, ודינו צמודות לפינו, להאריך בזמן, כדי שידינו יתחממו בהבל שיוצא מפינו, ואז אא אמר, ככול שנאריך בחימום היד מהבל הפה, אותם רגעים חמים, יעמדו לאדם לאחר מאה ועשרים (120) שנה, ולכן הייתי מציע שמעתה כל אדם בזמן אמירת שמע ישראל, שיאריך קמעא ויחוש את החמימות.

קהל קדוש לא מזמן חלף היום הנורא תשעה באב, והנביא באיכה אומר: "על אלה אני בוכיה, ועיני עיני, יורדה מים, כי רחק ממני, מנחם משיב נפשי" ועתה אנו בוכיה על ירושלים ועל אבא.

ולסיום דברי ארצה לנצל במה זו לענייני דיומא. בראש ובראשונה לאחיי אחיותיי ואימי, במשך כל חיו הייתה לו בקשה אלינו, תדאגו אחד לשני, ותשמרו על אחדות ועל אהבה ביניכם, בעצם זו צוואתו אלינו, למרות שמידי פעם יהיו חילוקי דעות, אולם עם רצון טוב נדע כיצד להתעלות מעל המחלוקות ולשמור על אהבה ואחדות במשפחה. ולכם קהל קדוש שליוויתם אותנו במשך כל התקופה ולידדנו שמואל דנינו תודה לכם. ולך הרב הרצל נאוי, תודה מיוחדת על הסבלנות והאכפתיות שגילית במשך כל התקופה שלקחת את אבא במונית שלך לישיבה יום יום בריאות ואריכות ימים בזכות מצווה זו. ולבנים היקרים של רבי חיים שושנה זכר צדיק לברכה אליהו יעקב שושנה-תודה על הכל.

ולאיש היקר, הרב רבי אברהם עוזיאל תודה על הכל ותכתבו כולכם לחיים ארוכים וטובים.

ואבא נשמתך תיהיה צרורה בצרור החיים, ואמן כן יהי רצון.


 


רפאל סקירא, הי"ו  ידיד המשפחה ותלמיד רבי מרדכי  


מורי ורבותי, ברשות תלמידי חכמים קהל קדוש ונכבד ואחרונים חביבים משפחת האבלים. אמרו חז"ל: "לעולם תהא אימת הציבור עליך" שכן מצאנו שהכהנים בשעה שמברכים את ישראל, נושאים כפיהם כלפי העם, ואם אחד מישראל אומר לכהן לברך חייב הוא לעשות כן ולא יעכב.והכהן כפוף ומשועבד לציבור, ועליו לנהוג באימה כל שכן מי שאינו ופשוט כמוני שיש לי לנהוג כבוד ואימה בציבור, ושלא לדבר בפניהם אלא ברשות.

לכן מורי ורבותי, ברשותכם אפתח פי בדברי תורה למען חיו תחיה נשמתו הטהורה של הצדיק והעניו ר' מרדכי אביטן זצ"ל שהערב פקידת חודשו, ולמען ייטיב ה' עימנו להחיותנו לטובה ולברכה וגם יזכנו לעולם שכולו טוב וארוך.


לספר על מעשיו צדקותיו חסדיו וענוותנותו, תורתו שלמד והמית עצמו עליה בכל מאודו על ימיו על האדמה הזאת, הן עם רבנים גאוני עולם ששמם הלך לפניהם או עם תלמידים צעירים ומבוגרים המעידים עליו היום כאלף עדים.

ולמדנו מאז ומתמיד שצדיקים מעשיהם ניכרים אחרי פטירתם (במסכת קנים פ"ג-ז') נאמר: "שה פזורה ישראל" מה השה הזה גדול כוחו במותו שבעה פעמים מבחייו. בחייו רק כל אחד יש לו, פועה בפיו, ובמותו יש לו שבעה קולות. שני קרניו נעשים מהם שני שופרות, מבני מעיו חוטי כינורות, עורו לתוף, ומעיו לנבלים.כך הם זקנינו הלומדים תורה כמו ר' מרדכי זצ"ל. כל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם, כנאמר: "חכמה ואורך ימים תבונה" כך הם הצדיקים הצדיק שלא הכרנו כוחו בחייו, במותו נשמע קולו הבנים אמרו אחרי הפטירה: אב צדיק ורחמן היה לנו.

האשה אומרת: בעל נאמן ומסור היה לי.

השכנים אומרים: שכן טוב היה לנו.

קהל בית הכנסת אומרים: ירא שמים בתוכנו.

יודעיו ומכריו אומרים: צדיק תמים היה בדורנו.

וכולם מבכים את מותו ואומרים: הלך למנוחות ועזב אותנו לאנחות. כך היה צדיק ר' מרדכי זצ"ל.

וזה בדיוק מה שאנחנו אומרים עליו היום ומהיום והלאה. ובוודאי שם יקצור פרי עמלו שעמל בימי הבלו.

מעלות התורה:

במסכת אבות נאמר: גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלושים מעלות, והכהונה בעשרים וארבע, והתורה בארבעים ושמונה דברים

המפרשים שאלו, מדוע לענייני המלכות והכהונה אומר התא מעלות ולענייני התורה בדברים. משיבים, שהמלכות והכהונה הם בגדר מעלות ויתרון בלבד משום שהם רכש רגעי וזמני בלבד, עד כי תצא רוחם ותשוב לאדמתם.

אולם שונה הדבר מקנייני התורה היות וקניין התורה הינו קניין נצחי אף כי אחרי מותו של העוסק בתורה. כנאמר:"כי לקח טוב נתתי לכם" דהיינו- זהו המקח הנכון והנצחי משום שבשעת פטירת האדם מן העולם הזה לא עומדים לו לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומצוות ומעשים הטובים. וכנאמר:"תורתי אל תעזובו". וזהו מה שאמר התנא בקנייני התורה, לא כתב מעלות אלא דברים וזה כדי ליצור הרכש החשוב והנצחי לדורי דורות לחיי עולם הבא.

העמל בתורה:

(בספר ויקרא כו'-יג') נאמר:"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם"

אמר רבי תימא בר חנינה:"אם שמרת את התורה הריני מעלה עליכם כאילו אתם עשיתם אותה". מדברי רבי תמא רואים אנו את היסוד בהבנת קניין התורה ולימודה שת"ח כר' מרדכי זצ"ל עסק כל ימי חייו בלימוד תורה לשמה – והוא נקרא בית-היוצר לתורה. משום שכל ימי חייו עסק והתייגע בלימודה :ותורה דיליה הוייא. וכמאמר חז"ל:"אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו"

וזה מה שאמר רבי תמא:" שאם בחוקותי תלכו" שתהיו עמלים בתורה – הווי שפיר "ועשיתם אותם" שהעמל בתורה זהו שעושה אותה, ואז התורה מגיעה לידי שלמות ע"י הלומד ומקיים אותה.

לכל הנאמר , יש לנו לאמר אחרי שאיבדנו תלמיד חכם כר' מרדכי צדיק וישר באומנותו הן בעסק בו עסק והן בלימוד התורה שנהגה בה יומם ולילה. אהבתו לזולת ומכבד הבריות באשר הן כי קטן כי גדול כי פשוט וכחכם ומעולם לא החזיק טיבותא לעצמו והשאיר דור ישרים בורך בעשיית חסד כאברהם אבינו עליו השלום יהיה רצון שבזכות תורתו הקדושה  העומדת לנצח נצחים ולזרעו אחריו שיבקש עלינו רחמים ויצילנו מכל נגע ופגע. וזכור נזכור את נשמתו הטהורה שתגן על בני ביתו וחותמו מנחמת ציון.




הבן מאיר אביטן היצ"ו 


מורי ורבותי, ברשות כבוד מארא דאתרא, תלמידי חכמים קהל קדוש

ראשית האובדן גדול מנשוא , אמרתי שחסרונו של אבא בדומה לתיאור בגמרא בברכות הסיפור מופיע בברכות [מב:].

הגמרא מספרת לנו שכאשר נפטר רב הלכו תלמידיו אחרי מיטתו. כשחזרו, אמרו לעצמם שילכו לאכול לחם על נהר הדנק (שם מקום) . תוך כדי הסעודה ישבו ושאלו שאלה בהלכות ברכת המזון ולא הייתה תשובה בידם. קם רב אדא בר אהבה וקרע קריעה נוספת, מלבד אותה קריעה שכבר קרע על רבו, ואמר 'יצאה נשמתו של רב ואנו אפילו ברכת המזון לא למדנו'.

קריעתו הראשונה של רב אדא בר אהבה הייתה על רבו האהוב שכבר אינו בין החיים. לעומת זאת, את קריעתו השניה הוא קורע ברגע בו הוא מבין מה נעלם מחייו, לא רק רב עצמו, אלא היכולת להבין, דמות של רב שתהיה בחייו, כל זאת נעלם ואינו .

כאשר עלתה לפניהם שאלה קלה ופתאום לא יודעים  כיצד להתנהג רק אז נודע מי אבד וקרע קריעה שניה על שלא ידע את רבו כראוי .

באותה שעה היה רב אדא בר אהבה נותן בודאי כל חייו כדי שיוכל לשהות אותו עוד חמש  דקותבמחיצתו של רבו אבל התהום עמוקה.

כך בשבת ישבנו על השולחן ללמוד את הלימוד שהוא רגיל  אם בשבת לימוד המשנה , מסביב תלמידיו שיחיו קוראים את המשנה ומחרישים מי יפרשה עומדים ומשתאים,  ואין מי שיבהיר ויפרש ויסדר ואנא ,  היכן  הולכים .


כולם ידעו שפטירת מו"ר אבי עליו השלום תהיה ביום מיוחד לו, וביום שבת,  אבא היה מחובר בכל גידיו ונשמתו לפירוש אור החיים הקדוש , זכיתי לשבת על שולחן השבת ויחד עמו לקרוא וללמוד את אור החיים שליטתו באור החיים היה ברמה שלא יכולתי להבינה, פעמים הוא נרדם וכשרציתי לקצר מפאת אורך הנושא  הוא  התעורר והמשיך מהמקום בו עצרתי בזיכרון מדהים.

ואכן אור החיים ביקש אותו לישיבה של מעלה ביום בו נפטר אור החיים שבת קודש סעודה שלישית נפטר, נקבר במוצאי שבת כמו אבי עליו השלום .  על יום מיתתו של אור החיים  אמר הבעש"ט "כבה הנר המערבי" – הנר המערבי הוא הנר המרכזי במנורה ואינו כבה עולמית וממנו היו מדליקין את המנורה עד ימיו של שמעון השטח .

אבא הנר המערבי היה הנר המרכזי עמוד התווך בעיר בקהילה ובמשפחה והנה כבה הנר המערבי  ושב לצור מחצבתו .

אבא היה חותם את שמו "מורדכי" עם ו' בגימטריה מדויקת  מורדכי 280 = אור החיים 280 .

וכיצד נתנחם אנו , על כך מספרת הגמרא :

"כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לנחמו."

ניתן לדמיין את התמונה: רבן יוחנן בן זכאי, גדול רבני דור חורבן הבית השני, ישוב על הרצפה בביתו. עיניו אדומות מבכי, בגדיו קרועים, קולו מתייפח. סביב לו עומדים הקרובים לו ביותר, תלמידיו. אולי הם, שלמדו את תורתם מפיו, יידעו כיצד לנחם את רבם.

"נכנס רבי אליעזר וישב לפניו".

דממה בחדר. הנוכחים מביטים זה בזה, דוחקים איש ברעהו שיפתח עם רבם בדברים. ר' אליעזר מחליט להיות הראשון.

"אמר לו: רבי, רצונך אומר דבר אחד לפניך?

אמר לו: אמור. אמר לו: אדם הראשון היה לו בן, ומת, וקיבל עליו תנחומין. ומניין שקבל עליו תנחומין, שנאמר: (בראשית ד) "וידע אדם עוד את אשתו". אף אתה קבל תנחומין".

ר' אליעזר אומר לרבן יוחנן בלשון עדינה  "צרת רבים". אינך הראשון ואינך האחרון בו מתהבן . צערך אמנם נורא, אך ניתן להשתקם מן השכול. למד מאדם הראשון - בנו האחד רצח את בנו השני, אך אעפ"כ לא שקע הוא בדיכאון ובצער. אלה  מהרה הוא פשט את בגדי האבל, והביא הבאת חיים נוספים לעולם. אדם הראשון קם  מאבלו להוליד את שת, אף אתה, רבן יוחנן בן זכאי, קום מאבלך, והמשך בחייך.

"אמר לו: לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרת לי צערו של אדם הראשון".

ריב"ז ממאן להתנחם. מדוע?. וכי מה מועיל לי סבלו של אדם הראשון, אומר ריב"ז, אני איבדתי בן, ותקומתו של אדם הראשון מאבלו אינה מנחמת אותי מאבלי. ולא זאת בלבד שאינני מתנחם, אלא מצטער אני יותר, כעת אני מצטער לא רק על סבלי אלא גם על סבל אדם הראשון. אדם הראשון בא כאן להראות אב  הקובר את בנו.  

"נכנס ר' יהושע ואמר לו, רצונך אומר דבר אחד לפניך? אמר לו: אמור. אמר לו: איוב היו לו בנים ובנות ומתו כולם ביום אחד, וקיבל עליהם תנחומין. אף אתה קבל תנחומין. ומניין שקבל איוב תנחומין שנאמר: (איוב א) ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך".

ר' יהושע הולך אף הוא בדרך דומה, אלא שהדמות בדבריו משתנה. בעוד ר' אליעזר כיוון לאדם הראשון ר' יהושע נעזר בדמותו של איוב. סבלו של איוב, שכל עשרת ילדיו נלקחו ממנו ללא סיבה, ידע להשלים עם רצון ה', ואח"כ אף להוליד עשרה ילדים בשנית. אף אתה, שאיבדת בן אחד, המשך בחייך.

"אמר לו: לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרת לי צערו של איוב".

שוב ריב"ז אינו מתנחם, כנראה מאותן הסיבות שבגללן לא התנחם מדברי ר' אליעזר. "כנס ר' יוסי וישב לפניו. אמר לו: רבי, רצונך אומר דבר אחד לפניך? אמר לו: אמור. אמר לו: אהרן היו לו שני בנים גדולים, ומתו שניהם ביום אחד, וקיבל עליהם תנחומין. שנאמר: (ויקרא י) "וידם אהרן". אין שתיקה אלא תנחומין. ואף אתה קבל תנחומין"

רבי יוסי פונה לרבו, ומנסה אף הוא לנחמו בדברים.. שני בניו של אהרון מתו כידוע תוך כדי עבודת המשכן, עבודת הקב"ה. אם אהרון ידע להתנחם ממות בניו, ולא כעס כלל על הקב"ה שהמית את בניו בעודם מנסים לעבוד אותו אף אתה יכול להתנחם מצערך.

"אמר לו: לא די לי שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרתני צערו של אהרן".  אם כן, ריב"ז מצטער עכשיו גם את צערם של צדיקי כל הדורות, שחייהם לא היו טובים כפי שצריכים היו להיות, כל מי שניסה לעשות את הטוב בעיני הקב"ה ולא זכה לגמול הולם בעולם הזה. "נכנס רבי שמעון ואמר לו: רבי, רצונך אומר דבר אחד לפניך? אמר לו: אמור. אמר לו: דוד המלך היה לו בן ומת, וקיבל עליו תנחומין. ואף אתה קבל תנחומין. ומניין שקבל דוד תנחומין? שנאמר: (ש"ב יב) "וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן ויקרא את שמו שלמה". אף אתה רבי קבל תנחומין.

אמר לו: לא די שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו של דוד המלך".

הפעם ריב"ז מרגיש את צערו של דוד המלך. אזכור צערו של דוד כולל בתוכו את אזכור צערם של כל ההורים שגרמו במו ידיהם, בצורה זו או אחרת, למות ילדיהם.

"נכנס רבי אלעזר בן עזריה. כיון שראהו, אמר לשמשו: טול לפני כלי, ולך אחרי לבית המרחץ, לפי שאדם גדול הוא ואיני יכול לעמוד בו".

ראשית, ר' אלעזר נוהג מנהג כבוד ברבו.

"נכנס וישב לפניו ואמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם שהפקיד אצלו המלך פקדון. בכל יום ויום היה בוכה וצועק ואומר: אוי לי, אימתי אצא מן הפיקדון הזה בשלום. אף אתה רבי, היה לך בן. קרא תורה מקרא נביאים וכתובים משנה הלכות ואגדות, ונפטר מן העולם בלא חטא. ויש לך לקבל עליך תנחומים כשהחזרת פיקדונך שלם".

דברי ר' אלעזר פשוטים וברורים  - החיים בעולם הזה אינם מתנת חינם, אלא משימה. משימה שהאדם נוטל על עצמו, כמו בכל משימה אחרת, גם כאן אין טעם להצטער על סיום המשימה בזמן קצר מן המשוער. אם האדם ממלא את ייעודו בשנות חייו - משימתו בוצעה, ואין עוד טעם להצטער אם ימות. תפקידו של בנו של ריב"ז היה לימוד תורה והימנעות מחטאים, וכיוון שעמד בו בהצלחה בשנות חייו הקצרות, "הפקדון שלם", אין לריב"ז על מה להצטער.  

"אמר לו: ר' אלעזר בני נחמתני, כדרך שבני אדם מנחמין...".

אכן הנחמה היא מו"ר אבי עליו השלום החזיר את פקדונו לבורא עולם כפי שקיבל ממנו , ניצל כל שעה ללימוד תורה , מעשי חסד רבים ומוצנעים , בענווה . פקדונו חזר שלם .

מתוך כל כתביו של מו"ר אבי עליו השלום  שרובם עוסקים בהלכות שחיטה ומנהגים יש דף  בו הכותרת היא  "מאמר לנפטר צדיק" , שם כותב אבא  מארי הריני כפרת  משכבו . "הנה ידוע הדבר שעיקר ירידת הנשמה לעוה"ז .. ובעבור יצורה בעולם הזה במצוות ומעשים טובים כדי שנזכה לשוב למקומה הראשון ממנו חולצה  ומביא בשם הארי"זל מצווה  אותם הקב"ה  להיות צדיקים ועוסקים במצוות . אכן נשמת מו"ר אבי חזר לצור מחצבתה כפקדון אשר נמסרה בעוה"ז כולה תורה  כולה , נבא ולא ידע מה נבא ?!


שבת חודש פקידתו היא שבת פנחס,   בין דפיו הרבים נשייתרה פיסת נייר קטנה בו מצויין פיוט פר' פנחס, הדבר היחידי בין הדפים שלו מתייחס  לפרשת פנחס  שבת פקידתו , ככותב את דרשתו לשבת פנחס

אבי מציין פיוט  ואיני יודע אם היא מוכרת אבל כל כתוב :


פנה אלי ויחונך כי יחיד ועני אני , אלקים יחנך בני

ימלא משאלות לבי יערב לפניו ניבי , יוסף יראנו

בקרבי זכות פנחס בן אלעזר ......יחנך בני.

נטל ברומח בימינו והביט אל צור מעוזו סמך

על זכות בקונו..........

חמק עבר בינהם וידקור את שניהם , נפלה אימתו עליהם

ספיר צורת יהלום ועשה עם בוראו שלום ונתן לו כהונת שלום ....

חז"ל אמרו על פנחס הוא אליהו -

על שתי הדמויות והיו לאדם אחד פנחס ואליהו : המקנא לטהרת עם ישראל, משכין השלום, המבשר על הגאולה לעתיד - הנם דמות אחת. ובאמת: הייתכן להפריד בין תכונות אלה? הייתכן כי מבשר הגאולה לא ישכין שלום? הייתכן כי משכין השלום לא יקנא את קנאת ה' צבאות?  ועל כן אמרו חז"ל: פינחס זה אליהו


מידת אבא כמידת אליהו ופנחס מקנא לתורת עם ישראל  ואינו מוותר מידת אבי היה כמידת אליהו היה דורש ותובע בכל עניני התורה ואינו חושש כפנחס ורומח בידו להגן את משמרת התורה , ויושבים כאן אנשים היודעים את תוכחתו של אבא על דרך האמת בכל עניין הקשור לתורה ות מלחמתה של תורה היה עושה .

ופי שאמרו חז"ל פנחס הוא אליהו , אמרו רבותינו  " אליהו בא לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם, שנאמר (מלאכי ג) הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם:

וכך היה מוצאי שבת האחרונה לפני מיתתו הייתה ההבדלה האחרונה של מו"ר אבי  כשהוא עם אירוע מוחי ובקושי נושם את נשימותיו האחרונות , אני מבדיל לאבי והוא ממלמל אחרי את  כל פסוקי אליהו הנביא וההבדלה וכאשר  אני מביא לו להריח את בשמים , אבי לוקח נשימה ארוכה בהרחת הבשמים שזאת נשימתו האחרונה מריח השדה  ומשם היו ימיו דועכים עד עת כבה המערבי בליל שבת קודש .

אכן זכה אבא להיות במחיצתם של צדיקים ואנו כאן נשארנו יתומים יהי רצון שיהיה מליץ יושר על משפחתנו הקהל הקדוש , תלמידיו ומוקיריו . רוח ה' תניחנו בגן עדן , אמן .