עם אחד דורש סיפור שלם


עם אחד דורש סיפור שלם, בעקבות ועדת ביטון – הרהורים[1] מאיר אביטן  

קריאת המאמר כפי שפורסם במוסף שבת - מקור ראשון

דו"ח ביטון אכן זועק את זעקת היהדות הספרדית מלאת התוכן העמוק והחכמה הרחבה, אך במקביל גוזר עוול על הקהילות החדשות שעלו לאחרונה לישראל, כמו הקהילה הרוסית והאתיופית.

משעה שנולדה ועדת ביטון התמלאתי רוח במשימה העליונה שנדרשו חברי הועדה ליישם, ומשעה שקראתיו נשתהיתי בדבר האם אותם בעלי הרוח החכמה והתבונה הצליחו במשימתם? האם  לא עיינו בדוחות מן העבר, בהחלטות משרד החינוך האם לא  למדנו מכישלונם של ועדות ודיונים קודמים, ובמה עלתה ועדה זו על קודמותיה, ביכולת ליישם מן הכח אל הפועל את המשימה הלאומית.

ראשית דבריי אגש בכריעת ברך וקומה, אקדמכם ברב פחד ואימה את זקני ונשיאי העדה וחלקם חבריי משכבר הימים, ובדחילו וברחימו  הכמוני יערער?! אך עומד ומשתאה, הכך יאה לדוח זה לצאת ברבים! ואתחיל  בדבריי קמעא קמעא.

משקל וצורה 

עם זכייתו של המשורר העברי ארז ביטון בפרס ישראל, גלי שמחה עטפוני והתהלכתי ברגש מפרקי זמרתו של המשורר שנגע בנימי נפשי בבגרותי. ובעת צפייתי בשעת  עלייתו אל היכל הבמה לשאת את נאומו, גלי זיכרון של תמונת ילדות הציפה אותי בנשימה אחת וטלטלה אותי אל תחילת שנות השבעים. ילד שעשועים בן שש, נוכח עם מו"ר אבי מרדכי אביטן  עליו השלום יחד עם חברו לתורה, משורר ומחדש השפה העברי במרוקו - ר' חיים שושנה זצ"ל. עומד  אני בתוך בית כנסת ההומה אנשים, כשאדם הדור פנים נכנס אל היכל בית הכנסת, לבוש ג'לבייה מרוקאית ומלווה על ידי אחד מן האנשים. עיניו מכוסות במשקפי שמש שחורים, מאור עיניו נגזל ממנו עקב מחלתו, הלא הוא ר' דוד בוזגלו. עם פתיחת דבריו של רבי דוד נשתווה נעימת שיחתו לפתיחת המשורר ארז ביטון. ומשעה שנבחר להוביל את הועדה עומדות היו רגליי בזקיפות קומה.

ומה נוהג העולם בהגשת דו"ח ועדה במשרדים הממשלתיים, הדוח  מלא ומתמלא מעבר לכוח יכולתו להיספג בציבור, נכתב במהירות ומכיל נושאים רבים, ומשעה שהתחלת בעיון בו אינך יודע מתי תסיימו או תגיע לסופו. וכאורך קריאתו הנך מוציא טפל מן העיקר ונשאר חסר. את דו"ח הועדה להעצמת מורשת יהדות ספרד רציתי לראות עפ"י סגנונם של חכמי המזרח במשקל ובצורה. דוח  הכתוב בעושרה המיוחד של השפה העברית. חכמי הספר הספרדי  בדור האחרון יונקים את שירתם עוד מתקופת ימי הביניים, בעדינותם היו כותבים את דבריהם בחריזה, במליצה, המבוססת על לשון עשירה, מרתקת ומיוחדת. חכמי הספרדים ופשוטי העם תבעו לעצמם את מכמני השפה שנגעה בשירה ובפיוט, הם יצרו רבדים עילאיים של שפה. הם יצרו מוטיבים ייחודיים וחדשניים השובים כל לב  ועיקרו של משקל  היה חסר בדוח הועדה. כה שמחתי בשירתו של ארז ביטון הנטועה כארזים ולזה המתנתי בכל יום שיבוא. בנוסף לחוסר במשקל, היה מורי רבי חיים שושנה, מבקש לשקול בפלס את מילותיי ולעשותם עיקרים בבחינת יג' מידות בהן  נדרשת התורה. כה ציפיתי ליג' עיקרים בהן נדרשת יהדות ספרד, ואת פרטי העשייה העבירו למומחים או אל נספחי הדו"ח שאינן לציבור. ובאחרונה היה גוער בי רבי חיים בהגשת כלי שאינו נאה, היה רגיש מעצם אישיותו כסופר סת"ם לדברים שברוח כתובים בחרט, לעשותם  בבחינת "זה אלי ואנוהו". ומשעה שנגלה לעיניי  צורתו החיצונית נתמלאתי עצב, אבל אמרו רבותינו על תסתכל בקנקן אלא מה שבתוכו וניגשתי לתוכן.

עם אחד זה כל הסיפור 

אין צורך להרבות את חיסרון ילדותי כילד להורים העולים ממרוקו בלימוד וביגיעה על מורשת קהילות ספרד, וכבר הרחבתי בעבר מעל גבי מוסף בסוגיה זו. אך מה ציפיתי מהועדה המיוחדת שהוקמה?! כותרתה הייתה 'עם אחד זה כל הסיפור', עיון בדו"ח מגלה את עוולותיה של המדינה ביחסם  אל  הזהות היהודית המזרחית במערכת החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית, מעשי ידיה היא עמוקה ורחבה עד מאוד. אכן, יש צורך לספר את הנרטיב מחדש יש לבנות את התמונה הנכונה של היהדות הספרדית, את כל מה שהוחסר ממני ומילדיי, אולם אינני רוצה בעוד עשרים שנה הקמה של 'ועדת  מִיסְגָנָאוּ' או 'ועדת סלבנובסקי'. חשתי על בשרי את הקיפוח וההתעלמות מהעושר הרוחני והתרבותי שלי, וכך לצערנו נהגנו בקהילה האתיופית או הרוסית. לכן אינני מבקש את 'עמוד האש המזרחי', כפי שהמליצה הועדה להפיק סדרה בתרומתה התרבותית של יהדות ספרד ובתרומה לציונות המדינית. את העמוד האש הקודם יש לגנזו ולכתתו ולא היה ראוי שיבוא  בקהל עם ישראל. עומד אני ומבקש עמוד אש אחד, יחד עם יב' שבטי ישראל, מבקש עמוד אש אחד שיספר את הסיפור הנכון של שבטי ישראל, עם במה שווה ומאוזנת לכל הקהילות וכל התהליכים שהתרחשו לכינונה וייסודה של מדינת ישראל עד ליום זה. דו"ח זה אכן זועק את זעקתה של היהדות הספרדית המלא תוכן וחכמה עמוקה עד מאוד, אך מעשיו גוזרים עוול לקהילות החדשות שעלו לישראל. מדינת ישראל עוד נבנית והסיפור הציוני ממשיך, כן יש לעשות חישוב מסלול מחדש ולספר את הסיפור של עם אחד הכולל את הסיפור הספרדי- מזרחי, את הסיפור האתיופי, הרוסי ואחרים. בטוחני שוועדה זו תהיה רגישה לשאר הקהילות על העולות שנעשו עד היום, ותצליח לייצר עמוד אש אחד השווה לקהל עם ישראל.

תקלות מצערות 

מריבוי דפי הדו"ח כ-350 עמודים, הצליחו מס' תקלות שלא היה מקומן להיות והייתה נדרשת משנה זהירות. בראשונה תקלה מצערת שעלתה מדו"ח זה וקיבלה כותרות בעיתונים היא המלצת הועדה לטיולים של בני נוער בארצות הבלקן, ספרד ומרוקו. במסגרת סיורי שורשים ולעודד את הכרת המורשת היהודית בארצות אלה. אלא שיו"ר הועדה ארז ביטון אמר בריאיון ברדיו כי המלצה זו שנכללה בטיוטות נכנסה לדוח הסופי בטעות. כבר בראשית דבריי כתבתי כמה כמיהה הייתה לקבלת דוח הוועדה, כמה היה צריך לשקול בפלס כל מילה ולבחון כל תג ותג, ולבסוף נכנסה המלצה זו בטעות! אילו הדוח היה מוגש בעשרים עמודים עיקריים ולא ב-350 עמודים לא הייתה תקלה זו גולשת לדוח. אינני יודע מחשבות לב, אך משער לעצמי שהנטייה הייתה להשוות את אותן נסיעות של בני הנוער לפולין בכדי להכיר את הסיפור השורשי באירופה. בראשונה, הייתי שותף כיו"ר משלחת של תלמידים לפולין בתחילת שנות התשעים, ומשעה שנתקלקלו מסעות אלו היה צורך לבטלן. אולם באתי לדרוש על כך בקול גדול,  אינני רוצה לנסוע למרוקו בו נולדו הוריי. אבי היה אומר לי 'מרוקו היא תחנת מעבר לארץ ישראל', כל ימיו נתגדל ליום בו עלה לארץ ישראל, אבי לא רצה לחזור ולבקר שם.  את כל העושר הרוחני והתרבותי שנוצר במרוקו יש להביא לארץ ישראל לזכך וללבן, כך למדתי ממנו ואין אני מתגעגע לארץ זו, אלא לומד ומחכים מתורתם והגותם של חכמי מרוקו בארץ ישראל. כפי שאיני מתגעגע לגלות מצרים אין התורה מבקשת ממני לנסוע לשם, אלא אנו מתבקשים בליל הסדר בארץ ישראל, להראות כאילו יצא ממצרים ולספר את הסיפור של היציאה מן הגלות.

תקלה נוספת, שגם בעלי טור דעה סלפנית הוציאו מטעמים, והיא ביקור בקברי צדיקים. התרבות הספרדית וכן בעלי החסידות נותנים  משקל רב לביקור בקברי צדיקים. כן, עליתי לקברי צדיקים עם אבי משתטח ומתפלל אצלם עד היום. אולם יש להבחין בין חינוך במערכת החינוך לנסיעה לקברי צדיקים לבין הכלת מנהגים שונים כגון עלייה לקברי צדיקים. יש להיזהר  מ"קידוש" מנהג זה. יותר היה ראוי לדעתי שתלמיד יכיר את מורשתו ועושרו הרוחני של אור החיים הקדוש מנסיעה לקברו בירושלים. יותר ראוי שתלמיד יכיר את פעולתו הרוחנית והמעשית של הבבא סאלי מביקורו בנתיבות וכן הרמב"ם ועל זה הדרך. בטוחני שמשפחת התלמיד כבר תמצא את הדרך לעשות עלייה לקברי צדיקים. וכבר הורה זקן מגדולי וחכמי הקהילה ממרוקו הרב יוסף משאש זצ"ל בעניין זה, וכך בספרו  מים חיים או"ח עמוד קסח, כתב על שאלה שבאה לידו האם השתטחות על קברי הצדיקים אם הוא מנהג נכון...?

"...הרי לך ידידי הדבר מפורש היטב, שאין שום מצווה ולא כבוד לצדיקים לא בהשתטחות ולא בהדלקה כלל, ובפרט לטרוח ולנסוע מעיר לעיר ולהוציא הוצאות על זה, הדבר פשוט ...אם היה נותן מחיר ההוצאות והשמנים לעניים היה מרוויח שכר טוב. ממקור הטוב...ועם כל זה המנהג להשתטח ולהדליק על קברי הצדיקים כבר הכה שורש עמוק בלב ישראל והגדיל לעשות בכמה מדינות בעשייתן הילולות גדולות לכמה צדיקים בהמון חוגג ובקבוץ גלויות מערים רחוקות ...אך המנהג הזה הביא בכנפיו מכשלות רבים ..."  

אכן אין לקדש מנהג עלייה לקברי צדיקים, ומאחר שהוא נטמע יש להיזהר מהמכשלות הקיימות במנהג זה.

בתוך הקנקן 

ולעיקרו של הדו"ח המעיין בו רואה בו תורה שלימה כמעט לכל תחום, דברים חשובים עד מאוד, חלקם כבר מוכרים מן העבר, ומעט מן החדשנות  אבל חסרה בו התמונה הכללית ובנין האב לסוגיה זו. הנכם מוזמנים לעיין בפרוטוקול מס' 61 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט משנת  תשס"ז- 2006. דוח  ועדת ביטון מספר את דיוני הועדה. בנוסף קיימת החלטת כנסת ישראל בשנת תשל"ז - 1977 על הקמת "מרכז לשילוב מורשת יהדות ספרד והמזרח הנוגעת למערכת החינוך הפורמלי והבלתי-פורמלי, לאקדמיה למכוני מחקר, למרכזים אתנוגרפיים וכן החלטת משרד החינוך והתרבות בשנת תשמ"ח- 1988 לשילוב מורשת יהדות ספרד והמזרח, על ידי הקמת תחום מורשת קהילות המזרח באחריות מינהל חברה ונוער במשרד החינוך, שם שימשתי כמדריך מחוזי  כשלוש שנים בתחום זה. בשנת 2004 קוצצה יחידה זו והועברה למזכירות הפדגוגית.

המעיין במטרות היחידה לתחום מורשת ישראל שהוקמה במשרד החינוך יזהה שהיא אינה נופלת בחלק מן ההמלצות הקיימות בדוח ועדת ביטון, לא מעט מן הדברים רשומים היו ונעשו כבר, אכן היו שנים פורחות של יצירה הן באקדמיה הן במכוני המחקר ועוד. יחידה זו פעלה רבות למען הטמעת התכנים, בחלקה הצליחה ובחלקה כשלה. עיקר כישלונה נובע משום  שיחידה זו הייתה חיצונית למערכת המרכזית 'המיניסטרים', לא הצליחה להשפיע על לב לבו של החינוך הפורמאלי ובנוסף לזה עפ"י גודל התקציב ודגליו של שר החינוך עמדה יחידה זו בחסר או ביתר. מי ערב לנו שגורלה לא יהיה כגורל הועדות וההחלטות הקודמות.

 דו"ח מפרט בחכמה ובתבונה את המהלכים הנדרשים ואף מבקש את התקציב הראוי להפעלת משימותיו, מבקש מנהלת חדשה במשרד החינוך שתפקידה יהיה לפקח לרכז ולעקוב על התהליך, באקדמיה, בתחום הפורמלי – תכניות לימוד משה"ח, תכניות העשרה וכן המלצות רבות וחשובות מאוד. אך חוששני ממנהלת עם זרועות רבים שלא תשרוד את העלויות הכספיות או את שר החינוך הבא עם הדגל החדש, וכבר מה הועילו חכמים בתקנתם.

על כן היה ראוי לייסד ארבע לשונות של גאולה שחלקן רשומים בדו"ח ולייסדן בתקציב שיכול לשרוד שרים, דגלים ועוד. אנסה לתמצת  את  יב'  עיקרי המלצות והפירוט המורחב עד מאוד לרפורמה הנדרשת.

א: להיות במרכז

בסיס עיקר הדו"ח היה צריך להוביל תשתית שכל תחום העצמת הזהות היהדות הספרדית במערכת החינוך הוא שינוי עמוק ופנימי, יש צורך להוביל לשינוי   במרכז העשייה של משרד החינוך על כל אגפיו ותחומי הדעת. העצמת הזהות הספרדית אינה יכולה להיות גוף חיצוני למתרחש, או יחידה חיצונית כפי שהיה בעבר, או המלצה לפקולטה חדשה שלא תשרוד את התקציבים בעוד מס' שנים. היחידות חייבות להיות היכן שמתרחשת העשייה המרכזית. יש לייצר תשתית עמוקה בתוך כל יחידה שתפקידה לבטא את הביטוי המוצע בוועדה, כך שאינה  תהיה תלויה באופי חברי הועדה, בתקציב או דגל שר. אין צורך להקים יחידות עצמאיות כגון מוזיאונים שנוגעים רק בסוגיה זו כי הם לא ישרדו את השרים הבאים, הן לא ישרדו את העלויות התקציביות, עיין ערך 'יחידת מורשת קהילות המזרח', ולבסוף ייסגרו. אלא יש לפעול בתוך המוזיאונים הגדולים ולתת במה משמעותית וכנה לקהילות המזרח על כל גווניו. אין צורך לעשות ספר מיוחד למורשת המזרח כי בסוף גם הוא ייגנז, אין צורך להוסיף שעות כי גם הם יקוצצו. בעברי כרב בית ספר, הפנתה אותי מנהלת ביה"ס לפינת הרב וביקשה ממני לעדכן את הפינה. זכור לי שעניתי לה 'אינני מבקש פינת הרב מבקש להיות מרכז הרב!'  יש לבחון את מרכז העשייה של העצמת הזהות של יהדות ספרד, לחלק שווה בשווה את הנלמד וכל הרוצה להגביר יחידות לימוד תבוא עליו הברכה.

ב: הכשרת לבבות 

תהליכים משפיעים כשהם נוצרים מן השטח, הם יוצרים תשתית משמעותית ליישום ולשינוי רפורמות. המתח שבין מנהיגות מובילה ואף מנחיתה לבין מנהיגות מאפשרת ומצמיחה, הוא מתח עתיק יומין. בשדה החינוכי, המחויבות היא ביצירת כוון ע"י קובעי המדיניות, ומאידך מנהיגות מאפשרת של מורים ומחנכים בשדה החינוכי בתחום העצמת הזהות היהודית הספרדית.  את התהליך הראשוני יש להכיל ע"י הכשרת הלבבות משמעותית של צוותי החינוך, הפיקוח, ועדות מקצוע ואקדמיה. יש לייצר במהלך של מס' שנים תהליך מסודר של  הכשרת לבבות לסיפור הנכון של עם אחד, לחשוף את האמת המדויקת. את התהליך יש להחיל במסגרת השתלמויות למורים וכן מוסדות להכשרת מורים.  תכנית מוסדרת, בה כל מורה באופן כללי עובר את השתלמות של עם אחד, שהפעם מסופרת ומובאת בבמה הראויה. כמו כן  השתלמויות ממוקדות למורים בתחום המקצועי בעקבות שינויים בתכניות הלימוד ובספרים.

ג: תכניות הלימודים וספרי הלימוד- החינוך הפורמאלי

כל ספרי הלימוד במערכת החינוך ותכניות הלימוד מוגדרים "כחשודים" ושאינם מספרים את הסיפור של עם אחד. ועדות המקצוע של תחומי ההוראה בהיסטוריה, ספרות, אזרחות, מחשבת ישראל ועוד, המאשרים את נושאי הלימוד  והספרים נדרשים ומחויבים  לחזור מחדש אל התכנים והספרים הנלמדים, לקבל את המלצות הועדה העליונה כפי שאכן הדו"ח הרחיב ביריעותיו וממליץ לתקן בתוך ספרי הלימוד ותכניות הלימוד, ולבצע פעולה זו תוך שנתיים עד שלוש  לעדכון מחדש של כל ספרי הלימוד החל מכיתה א' ועד כתה יב'. בכל ועדת מקצוע יוגדרו קריטריונים מוגדרים המחייבים את ועדת המקצוע לפעול על פיהם. במקרים בהן לא תתרחש התנועה החדשה, בסמכות הועדה העליונה להקים גוף חיצוני שיחליט מחדש על השינוי.

ד: חינוך והעשרה – מינהל חברה ונוער 

חלק רב מן ההמלצות וההצעות שהובאו בוועדה נמצאים וקיימים במאגר החינוכי של משרד החינוך. יש לנער מעליהן את אבק שרי החינוך, המעיין בחומרים, בקורסי ההוראה, בתכניות וחוברות עבודה ימצא עושר רוחני ותרבותי מרתק, זה השלב בו יש לוודא שפעילות ההעשרה וכל החינוך הבלתי פורמאלי מתיישב היטב במבנה הארגוני המרכזי של המשרד, ומחלחל פנימה אל שדרות הניהול והחינוך של מדינת ישראל ומקבל את הבמה הראויה.

בטוחני שעקרונות אלו המבוססים על הכשרת הלבבות ומנהיגות צומחת, תאפשר עושר ושיח ותנועה מרתקת של עם אחד בבחינת ואידך זיל גמור.

 

[1] פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ט' תמוז תשע"ו, 15.7.2016