זרים בבית אבא


טובים השניים מן האחד – תרבות  אחידה בישיבות?![1] 

מאיר אביטן

קריאת המאמר כפי שפורסם במוסף שבת - מקור ראשון

החינוך בישיבות הציוניות לאורם של פוסקים והוגים אשכנזים בלבד, גורם לתלמידיהן הספרדיים לאבד את זהותם האותנטית, ומונע מהם לשוב ולהנהיג את קהילותיהם ברוח נכונה, בחלל שנוצר אנו מפסידים לש"ס.                                                                                               

רחשי לב

ימים אלה בהם רחשי הלב של בני קהילות ספרד יוצאים מן הבקבוק, והעיתונות הכתובה מביאה היבטים, תחושות ואידאולוגיה מכל עבר, השתוקקה נפשי להעלות את פרץ הרהורי ליבי. אך  אמרתי אביאה בפניכם לא מה הוא הקיפוח של התלמיד הספרדי בישיבות הדתיות הלאומיות והוא ידוע לאנשי ח"ן. אלא מה המחיר שהציונות הדתית שילמה על תפיסת עולם אחת שבחרה להעמידה בפני כלל תלמידי הציונות הדתית. על עולם חינוך אשכנזי גם לבחורי ישיבה ספרדיים, ובזה אכן ש"ס ניצחה במקום שהבית היהודי לדורותיו התעלם. הציונות הדתית יצרה תלמידי תורה ספרדיים - בוגרי ישיבות עם תפיסת עולם ותרבות אחת. המחיר הוא שבוגריה לא יכלו לשוב את הקהילות מהן יצאו, לא יכלו להנהיגן בדרך הנכונה והצטרפו אל סגנון הקהילה ה"אשכנזית", אשר זרה הייתה לבני הקהילה הספרדית. ואביא את דבריי דבר דבור על אופניו. 

עולמו התורני וההגותי של בוגר ישיבת הסדר 

 ראשי הישיבות פועלים מתוך תפיסת עולם מכוונת ללימוד תורה, אך עולמו התורני של ראש הישיבה ורבניה רחוק מן ההכרה התרבותית והמחשבתית  של העולם הספרדי. עולם המחשבה ההגותי של ישיבות ההסדר נע על ציר אחד- "הרב".  הרב קוק וממשיכי מורשתו או הרב סלובייצ'יק וממשיכי מחשבתו.

עולם הדמויות הספרדי המוכר מתחיל ברמב"ם, ר' יהודה הלוי, רמב"ן ותור הזהב, אבל שם גם רובם חושבים שהסתיימה עולמה היצירתית של התרבות הספרדית.

בחלק מקורסי  ההכשרה להוראה (באחת מן ישיבות ההסדר) נוהג אני לשאול את התלמידים  (40% מן המשתתפים בני קהילות ספרד) אנא, ציינו דמויות תורניות הידועות לכם  בהלכה, במוסר ובמחשבה עד לפני 300 שנה או מהדור האחרון.  ובכן אין צורך לתאר מי הדמויות המוצפות, כשאני ממקד ומבקש קצת מן הקשת המזרחית אז עולה החיד"א, אור החיים, הרב משאש, הרב חיים דוד הלוי, אבל פחות או יותר שם גם עוצרים. כאשר אני מבקש להביא ציטוט  או אמירה, קול דומיה משתרר.

אין במאמרי לטעון  לקיפוח, כי הוא אין ואפס לעומת המחיר היקר שהחברה הציונית הדתית משלמת. בני קהילות ספרד נמצאים בעולם הישיבות הדתי לאומי ונחשפים לעולם חד צדדי. ובסיומם בישיבה או בעזבם את מקום משכנם, בבואם לקהילות  בהן נולדו, הם איבדו מצלמם הספרדי, עולמם שונה, שיח שפתם אחר ואפילו בעלייתם לתורה מתנגנת מנגינתם האשכנזית "ברכו את ה' המבורך".  הקהילה כבר אינה מחוברת אל אותו בחור ישיבה, המסורתי עומד נפעם מול הדמות החדשה,  ובחלל הריק הזה - שם נצחונו אנשי ש"ס.

 מו"ר אבי עליו השלום ביקש ממני להעביר שיעור בקהילתו, השנים ימי צעירותי- שנה ג' בישיבה (לפני 26 שנה לערך). הימים, ימים נוראים, ומה יותר טוב מלשוחח על התשובה – אורות התשובה. לבנות מהלך שכלתני עם ציטוטים  מדברי הרב.  חשבתי לתומי שאני בדרך הנכונה, אך אבוי לי, קהל מאזיניי לא הכיר את הרב קוק. תנועת הנפש של השיעור זרה הייתה לקהל מאזיניי! ומו"ר אבי לימדני שצריך להתחיל מעולם התוכן הקרוב לעולמם, ולאט לאט לצעוד למרחבים החדשים. והוסיף לי את  הדרך המשולשת, בה נהג רבי מאיר בעל הנס- לדרוש שליש הלכה, שליש אגדה ושליש משלים, ומבלי להוריד את רמת איכות השיעור. די היה להזכיר את אור החיים הקדוש בשיעור וכבר אוזני הקהל מתחדדות, או האלשיך הקדוש, ר' יעקב אבוחצירא - הקהל עיניו בורקות. ר' אליהו חזן, ר' יהודה עייאש, ר' שלום משאש- שם משפחתם של היושבים בקהל נגזר מהם ועוד רבים. ואם אמרתי רבי מאיר בעל הנס כבר שמעתי ברקע זכותו יגן עלינו ועוד...

 עולם התוכן שאליו נחשפתי בישיבת ההסדר רחב עד מאוד. מן המהר"ל, שפת אמת, חסידות, הרב קוק, הרב סלובצ'ייק, רש"ר הירש ועוד רבים מאוד. אך עולם התוכן הספרדי קולו לא נשמע. עולמו לא היה ידוע לי, ואני לתומי בזמנו חשבתי שאכן באמת אין... עד היום בו נחשפתי לעולם המרתק, כאוצר חבוי מן העין ונדרשו ממני שנים של תיקון  בכדי לחשוף קמעא קמעא ולגלות את העולם ההלכתי, המחשבתי, המוסרי והחברתי.

"קדושתנו לא תהיה שלימה בפרישתנו מהחיים האנושיים והופעותיהם, תענוגיהם וחמודותיהם, אבל בהיותנו ניזונים מכל התופעות העולמיות המתחדשות לבקרים, מכל התגליות הנפלאות, ומכל הדעות הפילוסופיות והמדעיות הצומחים ופרים ורבים בעולמנו ...המזונות החיצוניים שאנו שואבים וניזונים מהם מעשירים את גנזי לאומיותנו ואוצר נשמתנו, אבל אינם משנים את עצם הווייתנו, שהיא הווייה של קדושה ורוממות שהיא נשארת צפה על פני המים ...סכום תעודתה של לאומיות היהדות היא לחיות ולעבוד, לבנות ולהיבנות לשפר את עולמנו ואת חיינו להתרומם בעצמנו ולהרים את אחרים לפסגת הגובה של השלמות וההצלחה האנושית..."

 נשמע מוכר... אך קטע זה לא מופיע באגרותיו של הרב (קוק). זו היא נגיעה קטנה עד מאוד מתוך עולם רחב ומרתק של הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל - הלאומיות ותעודתה.

אבני יסוד בשותפות ההגותית בין הציונות הדתית להגות הספרדית 

ציבור קהילות ספרד קרוב מאוד בתפיסת עולמו לעולמה של הציונות הדתית, תורה עם מלאכה היא  מאבני היסוד של הקהילה הספרדית. תורה עם דרך ארץ, שמירת ערכי התורה עם פתיחות למודרנה היא חלק מתפיסת עולמו.

"ובאמת ממה שמצינו כתוב בתורה בפרשת כי תבוא 'וכתבת על האבנים את כל דברי התורה באר היטב' ודרשו רבותינו ז"ל 'באר היטב - בשבעים לשון', ומכאן אנחנו למדין דאף על פי שניתנה התורה בלשון הקודש שהוא לשון המובחר שבשבעים לשון, עם כל זה שאר הלשונות לא נפסלו והמה רצויים לפני ה' יתברך שצווה לכתוב בהם את התורה ...ולכן ודאי כל אדם ישר יודה שלא היה נפסל יתרון לימוד הלשונות אם האדם לומדו בלי תערובת רע"

פסקה זו לא נאמרה אצל רבני אירופה,  היא כתובה בדברי הבן איש חי – אמרי בינה, וכן הוא מוסיף:

"נמצא, גם בידיעה של תכונת הארץ היא מחויבת לאדם ועל חסרונה קרי עלייהו 'אוי' ...בלאו הכי השכל מחייב שצריך האדם לידע דברים כאלה. בבל היכן היא עומדת, סוריה היכן היא...ואם יש עם הנכרים יודעים ולא יודעים, לא יהיה נחשב בעיניהם טיפש"

 האם דיברנו על לימודי הליב"ה?! אילו אנשי תנועת ש"ס היו באמת חשופים לבן איש חי מעבר להלכותיו, לא הייתה בהם התנגדות ללימודי הליב"ה. אם היו מודעים הציבור הספרדי לתפיסת עולמו, אולי בניהם היו עדיין בישיבות התיכוניות.

יחסו של הציבור הספרדי למדינת ישראל בבחינת ראשית הגאולה, היא מעמודי התווך בעלייתו ארצה. בוגרי הישיבות שלא חזרו לשורשי צור מחצבתם והתחברו לרוח מרכז הרב נעלמו מן הנוף  בקהילות בתי הכנסת הספרדיים, ואת מקומם תפסו בני ספרד יוצאי האסכולה של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל. בחזרתי  לעיר מגוריי בתקופת ימי העצמאות, ליבי נדם בראותי כיצד קהילה עשירה שחגגה את יום העצמאות כבויה, אבלה וחפויה ביום זה...והיכן היינו?!

במקום מגורי כעת, עומד אני על המשמר לבל יהינו רבים להימנע מלחגוג ביום זה. הנהגתי ביום הזיכרון שיעור בסמוך ליום העצמאות ותפילה חגיגית, עומד בפני קהל מאזיניי וחושף בהם את הלאומיות הטבועה בנו. נמצאים שם רבים מתלמידי הישיבות הספרדיות, אשר כבר הצליחו להעביר לא מעט בתי כנסת לרוח אחרת אשר זרה לבני יוצאי המגרב. כמה מן תלמידי ישיבות ההסדר יכולים לספר על לאומיות ותפיסת עולמם של חכמי ספרד בעניין ארץ ישראל ומדינת ישראל? אגב במקום בו למדתי לאורך השנים, לא ידעתי על קיומם של פוסקי דור ספרדיים ציוניים ברמ"ח איבריהם, כי רבותיי לא הכירו את עולם התוכן הרוחני הספרדי, וכל ציטוטי רבותיי בעניין מדינת ישראל ותחילת ראשית צמיחת הגאולה הגיע מן הצד השני של המטבע.

שיעוריי מול הקהילה בימי הגאולה נוגעים ברובם מפוסקי הספרדים, קל לבני קהילתי להתחבר עם דבריו  של אור החיים הקדוש, הרב יוסף משאש  זצוק"ל הרב שלום משאש זצוק"ל , הרב משה מלכה זצוק"ל ועוד עשרות ורבות של תשובות בעניין. ומי יהין לצאת נגד בן דודו ששם משפחתו מלכה או משאש. ודאי הנכם  מכירים את דברי הרב קוק "המספד בירושלים"  על פטירת בנימין זאב הרצל:

"והנה, בתור עקבא דמשיח בן יוסף נתגלה חזיון הציונות  בדורנו הנוטה לצד הכללי ביותר... עד שחיסרון ההצלחה גרם לסכסוכי דעות וריב אחים שהלכו בדרך מסוכנה כזאת עד שמנהיג נפל חלל מעוצר רעה ויגון. ע"כ ראוי לנו לשים לב להשתדל לנטיית האחדות של עץ יוסף ועץ יהודה..."

 שיעור זה בדרך כלל אני פותח דווקא מתוך דבריו של הרב משה כלפון הכהן הרב הראשי של ג'רבא (נפטר ב1950), רק באמירת השם  'כלפון' כבר האוזניים כרויות לשמוע... הוא מדבר על הרצל?! וברקע אני שומע הוא בן דוד של אבא שלי...

"אחרי הדברים האלה החלה רוח ה' לפעם בלב איש גיבור חיל ורב פעלים מאחינו בית ישראל הרצל שמו אשר היה כמעט שקוע ואובד בין האומות והיה רם המעלה... וכרגע הפך לאיש המלחמה מלחמת העצה והרעיון לראות איך ובמה לגאול את הארץ ואת ישראל וימציא כמה רעיונות נשגבות ויכתבם על גיליוני העיתונים...ומראשית כתב לו ספר ויקראהו בשם 'מדינת היהודים' ובו כתוב כל מה שצריך לעשות עת ייקחו ארץ מן הממלכות... היה כמו איש חולם חלום אצל כל ישראל או רובם ככולם עד כי היו משחקים ממש על חלומותיו... ויש אומרים כי לרוב צערו חיים לכל ישראל שבק. ואולם תלמידיו ושותי מימיו עם כמה מלכים אדירים נתקע בלבבם רעיון זה..."

 עניינים רבים יש לתרבות הספרדית לומר, לתת דרך חדשה, לחשוף יצירתיות בלמידה, שליטה בהכרת הלשון העברית והמליצה, הגיונות ומחשבות, אולם הם חתומים ואינם מדוברים בעולם הישיבות.

 לא מעט בשבתות לאחר דרשה של בוגר הישיבה הספרדית מהאסכולה של יוצאי ש"ס בבית הכנסת, נדרש אני בשבת לאחר מכן בשיעורי לתקן את המעוות, להראות את העולם החסר או לחשוף בפניהם את האמת השנייה. הנה הדוגמא בפניכם. כאשר אחד מן הרבנים האורחים דרש את דרשתו בשבת- הגדיר מה תפקידיה של  אישה, ו"כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות". נדרשתי בשבת לאחר מכן לתקן את דבריו, אפשר היה לפתוח בדבריו של הרב ליכטנשטיין או  ברבנים  אחרים, אבל כאשר אפתח בפני קהל המאזינים בדבריו של הרב יוסף משאש זצוק"ל, התמונה כבר תראה אחרת!

"רבותי! בשבת זה בס"ד אמרתי להמשיך עוד בפירוש מאמר התנא הקדוש רבי מאיר, זכותו יגן עלינו אמן, שאמר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו'... עוד נראה שבאה מילת "כל" לרבות את הנשים שאף שאינן מצוות בתלמוד תורה, אם יעסקו בה לשמה זוכות גם הם לדברים הרבה..."

 עולם התוכן הרוחני הספרדי רחב עד מאוד. הוא אינו מסודר כתורת הרב, הוא מפוזר על פני דרשות וספרים רבים.  דרשת הרב בציבור הייתה אחד מן האפיקים להשפעתו, ובדרך כלל יכול היה לפתוח מספרי משלי וקהלת סוגיות שהוו נקודת פתיחה לדרשה. הוא מבוסס על היסודות העיקריים של התנ"ך ומשם הדרך קצרה לעיסוק בספרות המדרש וההגות האמונית.

תפיסת עולמם ההגותי של חכמי ספרד בדורות האחרונים פרושה בתוך ספרי שאלות ותשובות רבים, בספרי דרשותיהם ועוד. רק לעיין בדבריו של הרב אליהו בן אמוזג, להיכנס אל עולם ההגותי של הבן איש חי בדרשותיו על פרשת השבוע ופרקי אבות (חסדי אבות וברכת אבות) או בתשובותיו בספרו שו"ת רב פעלים. להתחבר מחדש לעולם יצירה מרתק וחדשנות בפסיקה מעולמו של הרב יוסף משאש או לקרוא בשקיקה את דבריו של בן ציון מאיר עוזיאל. ועל הרב יהודה ליאון אשכנזי שמעתם?! זאת רשימה קצרה עד מאוד מתוך עולם עצום ורחב אשר מוטמן בספרים, אשר לא נפתחים בישיבות הקלאסיות.

את עולם לימוד הגמרא ושיטת העיון כבר קולמסין נשברו מעל גבי גיליון זה, נציין שייחודו של עולם החכם הספרדי היא "לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא", או במילים פשוטות העיסוק בלימוד התלמוד היא במטרה ברורה להוציא ההלכה מתוך לימוד זה, ודי במקטע זה בכדי להבין מה דרכה של לימוד התורה בישיבות הציונות הדתית.

ראשי הישיבות בציונות הדתית מחויבים להחזיר עטרה ליושנה, לאפשר לבני קהילות ספרד להיחשף לעולם תוכן רוחני והגותי רחב מאוד ולהכשירם לחזור  אל הקהילה ממנה באו ולהנהיג את צאן מרעיתם. לא כרב הקלאסי אלא כחכם היודע  נפשו של הציבור הספרדי.

תפקידו של החכם הספרדי הוא לימוד תורה לכל שכבות העם, הוא היה עסוק במכלול עשייה רבנית- מוהל, שוחט, סופר, קורא בתורה, חזן ודיין מעבר להמשך דאגתו החברתית והכלכלית של קהילתו.

 במהלך לימודי בישיבה מו"ר אבי עליו השלום, דאג שחלק מהכשרתי  לרב תהיה גם להיות שוחט, ואכן על משמרתו עמד והוא אישית לימדני את  מלאכת השחיטה כשוחט עוד בהיותו במרוקו ובישראל. אך ב"ה זכיתי להשתחרר מהתעסקותי בזה כי נפשי יצאה, וב"ה ב"כפר" שלי אין צורך בשוחטים. נוסף על זה דאג שאלך ללמוד להיות סופר סת"ם, ובכספו המועט קנה לי קלף ושלח אותי ללמוד את מלאכת היצירה והכתיבה. ובזה לא נסתיים פרק הכשרתו, בימים נוראים לאחר סיום לימודי בישיבה נדרשתי לעלות להיות חזן, לא ניחנתי בלשון המעטה בכישרון המוסיקלי אבל את הביטחון לעמוד בפני קהל ולהיות חזן קיבלתי שם... גם אם הייתי מזייף. ועל מה הבאתי זאת, בכדי לפתוח בפניכם את עולם התפילה השונה מעולם התפילה בישיבה.

לשמוע אל הרינה 

ברוב ישיבות ההסדר, נוסח התפילה הוא ידוע ברבים, ולקראת הימים הנוראים מתארגנים בני הקהילה הספרדית באחת מן הכיתות.

תפילה אינה רק הקמת מניני סליחות ומניני ימים נוראים, תפילה היא ביטוי לתנועת נפש האדם. אינה דומה תנועתה של התפילה במכמניה הייחודים של בני קהילת ספרד לבין תפילת בני קהילת אשכנז. רק בכדי לבטא את הלך הרוח בין תנועות הנפש של התפילות, באחד מן הימים מו"ר אבי העיר לי עם מי אני נלחם בתפילה או מה כל התנועות והתזוזות. עם אילו מלאכים אני נפגש בתפילה? אנחנו נוהגים לעמוד, לא מתנועעים בתפילה. עניין פעוט אך תנועת נפש מהותית.

כל אדם מוצא את תנועת הנפש שלו בתפילה, יש ספרדים המתחברים לתפילה האשכנזית ויש אשכנזים המתחברים לתפילה הספרדית ויש האוחזים במנהג אבותיהם, ומן הראוי שבחור ישיבה ספרדי תהיה לו שליטה במכמני התפילה הספרדית. אולם אם  בפתיחת מאמרי מובא הצורך בהכנת בני הישיבה אל עולם הקהילה ממנו בא התלמיד, הרי שאנו בבעיה.

בכדי להיות חזן, עליך לתרגל את הדרך להיות חזן, למצוא את הדרך להניע את התפילה, לא בתחילת אשרי יושבי ביתך ולסיים ואנחנו נברך... התפילה היא מהלך עמוק של יותר הנפש והיא דורשת התמדה. אחת הפעמים שח לי ידידי היוצא ביד רמ"א כאשר דרכינו לתפילת מנחה, ושאול שאלתיו לספרדי או לאשכנזי והוא השיבני לספרדי. בסוף התפילה ניסיתי לברר על מה הוא מחובר לתפילה הספרדית, וכך הוא שח לי: תפילת מנחה במניין הספרדי היא חלק מסדר היום שלך, אתה מגיע לתפילה- פותח בפתח אליהו, קרבנות, עד אשר אתה מגיע לאשרי יושבי ביתך עוברת רבע שעה, החזן מטעים כל מילה ומילה... בקיצור חצי שעה של תפילה מיושבת. אצלנו לפעמים התפילה מפריעה לסדר היום, עשר דקות כולל עלינו לשבח... הרגל של תפילה מיושבת קשה מאוד למי שהרגלו בתפילה קצרה, עד היום נלחם אני עם עצמי בין מניין "איצקוביץ" למניין הספרדי. שנים של תפילה נוסח אשכנז טבועים בי וההשתחררות אינה קלה. כשאתה חוזר לקהילתך השורשית הספרדית זה השלב שאתה מתחיל להתמודד עם התפילה, עם נחת הרוח של  התפילה, עם מנגינותיה. ציבור המתפללים מבקש ממך להיות חזן ולגשת לבימה ולא לעמוד התפילה, ואתה עוד נפשך בך בורח מן המעמד, טרוד ביכולתך להיות חזן ולבסוף שכבר אינך יכול לסרב וניגש לתפילה אתה פותח פיך, אך כל הח' והע' נעלמו, המנגינה השורשית אין, ולפעמים המילים בלועות בעקבות הרגלך, ובתקווה שקהל המתפללים לא מוריד אותך מהבימה בפעם הבאה, הנך מאמן את עצמך להשיב את הח' והע' ואל תהא קלה בעיניכם משימה זו. אב"ד העיר דמנאת במרוקו רבי חיים שושנה זצוק"ל וחבר בית הדין הרבני בבאר שבע, התרה בי קשות על הקלקול שאחזני  בח' ובע' שלי והוא איש דקדוק וספר, ואם מנגינות התפילה אינם שגורים בלשונך ומה שניטע בך כילד זה הזיכרון מהתפילה הספרדית, קצת קשה לעמול ולהחזירה. תפילת שבת דורשת הסתגלות ייחודית, למצוא את האיזונים הנכונים בתפילה. אבל, מעטים מאוד מן תפילות השבת בהן נכחתי היו בנוסח הספרדי מיום היותי בישיבה התיכונית ועד סיום לימודי בישיבת ההסדר. בזמנו יכולתי לעלות ולהיות חזן במניין אשכנזי אך ספרדי זה כבר...

ומה על הפיוטים או תקופת הבקשות, אין מושג כזה בעולם הישיבות. עוד נער קטן, בו שוליה אני לאבי יחד עם רבי חיים שושנה זצ"ל, משתתף בבקשות של ימי החורף. סודם של המנגינות אינו ידוע אצלי אך יש טובים המכירים. אולם טקסט הבקשות הוא מרתק; רבי חיים שושנה ערך מחדש את הבקשות  בספרו "אעירה שחר" והמעיין בהם במילים ובנטיעות אשר נטעו, נפשו יוצאת אליהן, ומי נחשף לבקשות אלו?! 

היום, ברוך ה' תנועת נפשי מיוסדת על מקורותיה השורשיים בבטחה, לא מבקשים ממני להיות חזן כי טוב לגוף שתיקה גם לי וגם לציבור,  אך לא מהסס כשמבקשים ממני. קריאתי בתורה ניצלה כי נוטעה עוד בילדותי וקשה הייתה המחיקה. את  הברכה על התורה פותח ב-' ה' עמכם' כמנהג אבותיי ואינה במנגינת "ברכו את ה' המבורך" הקלאסי, הח' והע' חזרו למקומן ותנועת גופי רגועה.

 אך עמל רב  נדרש ממני בכדי לבצע את התיקון או השינוי, אינך יכול להיות בקהילתך ולהתנהג בדרך בה חונכת בישיבות. חברי הגרעינים הפזורים בין הערים מחויבים לפעול בתוך מרחב העולם בו הם נמצאים. הנכנס לקהילה הספרדית חייב להיות קשוב לרחשי הקהילה, להיות מוביל מתוך עולמם ולא מתוך עולמך החדש, שבת שלום זה גם לנשק את היד.

ספרדים בוגרי ישיבות ההסדר החוזרים לחנך בבתי הספר ובישיבות התיכוניות, מחנכים על אותה הדרך בה התחנכו. עולם המחשבה ועולם התפילה הוא חד צדדי, בדרכם הלא מדויקת, מצמיחים עוד דור אשר רחוק מעולם תוכן הגותי ותרבותי מרתק ואחר.

   

'כח דהיתרא עדיף'

במהלך שנות לימודיך בישיבה אתה נתקל בשאלות בהן אתה מפנה אל רבני הישיבה, חלק מרבני הישיבות דרך פסיקתן בדרך כלל שונה מהפסיקה הקלאסית הספרדית. הפסיקה האשכנזית מחמירה יותר ובדרך כלל הפסיקה היא צירוף כל הדעות לחומרה ובכך נוצרת ההלכה המחמירה המעוניינת לצאת ידי חובת כולן. הפוסק הספרדי שיטתו היא הכרעה הלכתית בין כל השיטות, או כלשון רבותינו 'כח דהיתרא עדיף'. בעת הזאת רואה אני את כל עניני החומרות שמתווספות בציבור הציוני הדתי, חומרה על עוד חומרה ואני עומד ומשתהה, פעמים רבות החומרות ודרך הפסיקה אינה שונה מן העולם החרדי, לא כך מקובלני מבית אבא. שאלות הסמ"ס היא חולה רעה שמקבלת במה בעלוני השבת, כיצד תתכן תשובה כללית כפי שהיא מנוסחת ועוד בחצי שורה. הפוסק הספרדי אינו מתמודד רק עם השאלה אלא עם השואל, החכם מכיר את השואל, מכיר עולם הרוחני של השואל את חולשותיו וחוזקותיו ובכך הוא פוסק את תשובתו.  לפעמים הוא יבחן מה השפעתו של תשובה כזו על שאר הציבור, ואם תינתן תשובה של חומרה הרי רק ציבור מסוים יישאר נאמן לו  ושאר הקהילה לא תוכל לעמוד בו ובכך איבדנו חלק יקר מן הקהילה. תפקידו של החכם לשמור על אחידות הקהילה למרות הרמות השונות של שמירת המצוות והפערים התרבותיים.

הציונות הדתית הפסידה את מרחב הציבור המסורתי, בעולם התרבותי של הישיבות אנו נמדדים בסולם הערכים של המצוות וההידור בהן, אנו חשופים יותר לחומרות וקיומי המצוות. בצבע החולצה שלך בשבת, כאשר העולם בו אתה מתחנך משקף את הווייתך. הרי כאשר אתה חוזר לקהילה ופוגש את האדם המסורתי המגיע לבית הכנסת עם עגיל באוזן, או שהנך יודע שהוא אינו שומר שבת כהלכתה, גישתך לאדם זה אינה מעודדת. אתה מסתכל אליו במבט של מוזר, רק מן התגובות של הרבנים לעניין מסמסי השבת מעוררת מחשבה. טראומת החולצה המשובצת שלי שלבשתי בשבת הראשונה בישיבה  קיימת עד היום, וכך לפחות היום מרשה אני לעצמי מידי פעם בשבתות ללבוש חולצות צבעוניות  בכדי להזדהות עם אותו בחור או מבוגר בחולצה החדשה והמשובצת לשבת.

בחורי ישיבות ההסדר החוזרים לחנך במקיפים ובישיבות תיכוניות, נפש חיותן אינה יכולה להיות  מבוססת רק על סולם המצוות – ציצית, כיפה ועוד הקפדה על מערכת מצוות, אלא יותר הכוונה למה חובת האדם בעולמו? נכון שמתוכה עולה עולם המצוות, אבל גם יחס האדם לסביבתו ולבריות. יתכן שמערכת קיום מצוותיו של אדם מסוים בקהילה דורשת עיון, אך התאמצותו במעשה חסד היא מעל ומעבר, הרי היא גורם חשוב מול חכם הקהילה. רק עם ראיית האדם בגובה העיניים, מלאה חום ואהבה רחוקה מהתנשאות והתנכרות, רק עם יכולת הכלה רוחנית יצליח החכם בקהילתו.

דעו לכם אחי  כי אין בכתיבתי  להוציא לעז על ישיבת הסדר מסוימת, ומן הסתם ישנן ישיבות המשלבות רוח ספרדית, אולם באתי לחשוף בפני מחנכי ישיבות ההסדר והן התיכוניות את העולם החסר בישיבתן, כי טובים השנים מן האחד. המרחב הציבורי הספרדי זקוק לדמויות אלו, הוא אינו זקוק רק לרבנים ספרדים המדברים את ההגות האשכנזית, אלה כבר רבים מאוד. המרחב הספרדי זקוק למחנכים ורבני קהילה אשר הגותם המחשבתית והספרדית רחבה, נושאים בכליהם את מכמני השפה הספרדית והתרבות השורשית. הוא אשר יהין בלבו לחשוף את מרחבי הפסיקה הספרדית על כל גווניה, מן המגרב לבבל דרך ירושלים, ולהיות איש המכיר באורח החיים הדתי והמסורתי יחד עם תעוזה בפסיקתו היצירתית.

 

[1] פורסם בעיתון מקור ראשון שבת בראשית תשע"ד – 2014